חיי היומיום הארוכים המינימליסטיים מראים את קנג שבגיל המעבר שבמעמד חברתי בינוני ואת הנון הצעיר. קנג מתגורר לבד, נרגע בביתו הגדול עם נוף לבריכת דגי זהב בחצר האחורית שלו. הוא לא מתגורר בדירה ספרטנית. יומו מתחיל בפולחן דתי במזבח. לאחר מכן, הוא מבצע מטלות, כלומר שטיפת ירקות. קנג נוסע לעיר ומחפש טיפול לכאב ראש וכאב צוואר. אחרי דיקור סיני, הוא מזמין עיסוי במקום עבודתו של נון. קנג משלם לנון אחרי שסיים עיסוי בגוף המלא, וגם נותן לו מתנה, תיבת נגינה קטנה. קנג רואה את נון משתמש בתיבת הנגינה, ואז משתף אותו בארוחה במסעדתהמזון המהיר שנמצא סמוך למקום עבודתו של נון. השניים נפרדים לאחר הארוחה המשותפת, ונון נשען על ספסל. הוא מנגן שוב את תיבת המוזיקה, אך לא ניתן לשמוע אותה בגלל רעש הכביש (אנ').
הצילום העיקרי של הסרט נערך ב-2014,[7] במהלך ואחרי ההופעות התיאטראליות באירופה של צאי מינג-ליאנג, לי קנג-שנג וקלאוד וונג, שלאחריו הגיע גם הטיפול הרפואי שעבר לי, שגם כן צולם לסרט.[8] סצנת הפתיחה של הסרט צולמה בסלון של צאי בטייוואן.[9] ב-2017, פגש צאי את הונג'ואאנגסי והשניים שמרו על קשר באמצעות שיחות וידאו (אנ'), דרכו זיהה צאי את מיומנותו של הונג'ואאנגסי בבישול.[8] לא נעשה שימוש בכמה סצינות מוקדמות יותר של לי,[8] וצאי נסע לבנגקוק כדי לצלם שם,[10][11] כולל סצינות של הונג'ואאנגסי מכין אוכל.[12] צאי שוחח עם העורכת שלו על דרכים לשלב את הדברים הללו שצולמו בסרט עצמו.[8] הסרט עבר פוסט-ייצור ארוך טווח בטייוואן. במאי ויוני2019, צאי צבר מימון משירות הטלוויזיה הציבורית (אנ') להשלמת הפוסט-ייצור.[11] לפני יציאתו של הסרט, צאי מינג-ליאנג דיבר על הסרט מבלי לקרוא לו בשם כלשהו, וקבע שאין לו שום מושג איך הסרט ייראה בסופו של דבר, והוסיף רק שאמורים להיות רק את לי קנג-שנג ושחקן נוסף.[13]
