בשיטת CMYK מערבבים את ארבעת סוגי הדיו ביחסים שונים על מנת ליצור מגוון רחב של צבעים. הצבע מונח על משטח אחיד, בדרך כלל ניירלבן. בניגוד לצבעים אחרים, כגון צבעי שמן, שכבת הדיו היא דקה יחסית ולכן הצבע המתקבל מושפע מגוון המשטח שהדיו מונחת עליו. באופן הפוך לפעולת צג, שבו הדלקת פיקסל אדום, ירוק או כחול מוסיפה אור, כך שבהדלקת כל הצבעים יראה הצופה אור לבן; בדפוס CMYK ככל שמגדילים את כמויות הדיו השונות, הצבע על ההדפס בולע עוד ועוד אור ומפחית מהאור שמוחזר לעין הצופה, עד שמתקבל צבע שחור.
מדפסות הזרקת דיו ביתיות מכילות דיו מארבעת הצבעים האלו, והמידע על הצבע מועבר מהמחשב אל המדפסת בשיטת CMYK: עבור כל פיקסל מועברים ארבעה ערכים - אחד לכל סוג דיו.
את אותו מרחב צבע ניתן ליצור על ידי שימוש בציאן, במג'נטה ובצהוב בלבד, שהרי שילוב של שלושתם מפיק צבע שחור. יש כמה סיבות להוספת הצבע השחור כצבע רביעי:
תאורטית אומנם ניתן ליצור שחור או אפור על ידי ערבוב יחסים מתאימים של שלושת הצבעים, אך מעשית שינויים קלים בגוונים בגלל אפיצויות ייצור גורמים לקבלת גוון שאינו שחור ממש אלא כהה מאוד עם נטייה לצבע מסוים, והדבר גורם לתוצאה שאינה משביעת רצון. הוספת הדיו השחורה מאפשרת קבלת גוון מדויק יותר של שחור או אפור.
הדפסת צבע שחור על ידי הנחת שלוש שכבות של דיו צבעונית זו על גבי זו עלולה לגרום לנייר להתעוות מעודף לחות, ולדיו לזלוג ולפגוע ברזולוציה.
חוסר דיוק מכני בהנחת הדיו עלול לגרום להופעת דפנות צבעוניות בקצותיו של אלמנט מודפס שחור. בעיה זו חריפה במיוחד בהדפסת טקסט ברזולוציה גבוהה.
עלות הפקת הצבען השחור זולה יותר משל שאר הצבענים. חומר מודפס מכיל פרטים רבים בצבעי שחור או אפור, במיוחד טקסט כתוב, ושימוש במחסנית הצבע השחור מונע בזבוז של דיו יקרה.
