ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
לוגו של BeiDouאיור של לוויין ביידו
BeiDou או BDS (בשמה המלא בסינית מפושטת: 北斗卫星导航系统, פין-יין: Běidǒu wèixīng dǎoháng xìtǒng, באנגלית: BeiDou Navigation Satellite System) היא מערכת ניווט לוויינית שפותחה ומופעלת על ידי סין. המערכת נועדה להתחרות ב-GPS ומהווה חלק מניסיון הסיני להעביר את מרכז הכובד הפוליטי־כלכלי מזרחה[1].
מערך לווייני[2] הניווט הסיני כולל, נכון לפברואר 2021, 35 לוויינים. כשאר מערכות הניווט הלווייני בעולם, גם לווייני ביידו הסיניים מקיפים את כדור הארץ ומשדרים אות זמן, שאותו קולט המקלט הקרקעי משלושה לוויינים לפחות (לקביעת מיקום) או יותר (לקביעת גובה נדרש מספר מינימלי של ארבעה לוויינים). על הקרקע מחושב המרחק בין המקלט והלוויינים, דרך טריאנגולציה למציאת מיקום המקלט ומהירותו במרחב.
מקורות רשמיים בסין ציינו כי החל משנת 2008, תציע המערכת דיוק של 10 מטר, למשתמשים אזרחיים ברחבי העולם. לא ניתן פרסום פומבי לדיוק המערכת במוד הצבאי שלה.
מערכת ביידו, לאחר השלמתה, תכלול חמישה לוויינים גאוסינכרונים ו-30 לוויינים במסלול בגובה בינוני.
מינוח
מערכת הנווט BeiDou נקראת על שמה של הדובה הגדולה (נקראת גם "העגלה הגדולה"), אשר ידועה בסינית כ-Běidǒu (תרגום: "העגלה הצפונית"), השם שניתן על ידי אסטרונומים סינים עתיקים לשבעת הכוכבים הבהירים בקונסטלציית הדובה הגדולה (Ursa Major). במקור, קבוצת הכוכבים שימשה למציאת כוכב הצפון (Polaris). כיוון שכך השם BeiDou משמר מטפורה לשימוש במערכת ניווט לוויינית.
היסטוריה
הרעיון המקורי של המערכת נהגה על ידי צ'ן פנגיוּן וחבריו בשנות ה-80. על פי מינהל החלל הסיני, הפיתוח תוכנן לשלושה שלבים:
2003-2000: מערכת נסיונית המונה שלושה לוויינים
עד 2012: מערכת לוויינים אזוריים המכסים את סין ושכנותיה
בינואר 2010 עלה לאוויר אתר אינטרנט רשמי[3] של מערכת הניווט הלוויינית BeiDou.
שיגורי לוויינים
סדרת XBeiDou-1:
הלוויין הראשון, BeiDou-1A, שוגר באוקטובר 2000
השני, BeiDou-1B בדצמבר 2000.
הלוויין השלישי, BeiDou-1C, המשמש כלוויין גיבוי נכנס למסלול במאי 2003. השיגור המוצלח של הלוויין השלישי היווה למעשה מערכת לוויינים מתפקדת.
בנובמבר 2006, הודיעה סין כי משנת 2008, BeiDou תציע שירות חופשי עם דיוק של 10 מטרים, תזמון של 0.2 מיקרו-שניות, ומהירות של 0.2 מטר לשנייה.
סדרת BeiDou-2
חצי שנה לאחר מכן, באפריל 2007 שוגר בהצלחה הלוויין הראשון של BeiDou-2 שקיבל את השם Compass-M1 (שמרמז על הכוונה לבדוק תדירויות עבור מערכת הלוויינים המתוכננת BeiDou-2).
הלוויין השני בסדרה החדשה, Compass-G2 שוגר באפריל 2009.
בינואר 2010, הלוויין השלישי Compass-G1 נכנס למסלול אחרי ששוגר בהצלחה על גבי רקטת "Long March 3C".
ביוני 2010 שוגר לוויין רביעי.
באוגוסט 2010 שוגר ממרכז השיגורים שיצ'אנג על רקטה נושאת מסוג LM-3I הלוויין החמישי.
בנובמבר 2010 שוגר החמישי על רקטת LM-3C.
בדצמבר 2011 שוגר הלוויין הגיאוסינכרוני החמישי בשיצ'יאנג על גבי Long March-3A.
הסדרה החדשה
במרץ 2015 לוויין ראשון מדגם חדש (וה-17 בסך הכל) שוגר בהצלחה על גבי Long March 3C
מעורבות בפרויקט גלילאו
בספטמבר 2003 הודיעה סין על כוונה להשתתף בפרויקט גלילאוהאירופי ואף הצהירה על השקעה של 230 מיליון אירו במהלך מספר שנים. באותו זמן הייתה הערכה כי BeiDou ישמש לתעשייה הצבאית בלבד. באוקטובר 2004, סין הצטרפה רשמית לפרויקט וחתמה על הסכם שיתוך פעולה עם ה-GJU (Galileo Joint Undertaking) וה NRSCC (National Remote Sensing Centre of China). על בסיס ההסכם, יוסדה CGI (China Galileo Industries), הקבלן הראשי של סין עבור המעורבויות בפרויקט, בדצמבר 2004. עד אפריל 2006 נחתמו 11 פרויקטים של שיתוף פעולה במסגרת גלילאו בין סין לאיחוד האירופי.
בינואר 2008 פורסם ב-"South China Morning Post"(אנ') ההונג קונגי שסין אינה מרוצה מחלקה בפרויקט גלילאו ומתכננת להתחרות איתו בשוק האסייתי.
השלב השלישי
בנובמבר 2014, הפכה Beidou לחלק מה-WWRNS (World-Wide Radionavigation System) במפגש ה-94 של ה-IMO (International Maritime Organization) אשר אישרו את מערכת Beidou בקטגוריה "Navigation Safety Circular".
חלק מלווייני המערכת כוללים ציוד של מערכת Cospas-Sarsat.
