החברה החלה לפעול בשנת 1938, כבית ספר להכשרת טייסים מתנדבים לחיל האוויר המלכותי[2]. עיריית דרבי פנתה למייסד קפטן רויי הרבן בהצעה להפעיל שדה תעופה חדש בבנייה סמוך לברנסטון מדרום לעיר, שתוכנן להפוך בסופו של דבר לשדה תעופה בינלאומי. סר קינגסלי ווד, מזכיר המדינה האווירי, פתח רשמית את שדה התעופה כ"שדה התעופה העירוני של דרבי" ב-17 ביוני 1939, שיהיה לבסיס של החברה. אימוני טיסה צבאיים נמשכו בשדה התעופה לאורך כל תקופת מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1946 הוקמה חברת האם "דרבי תעופה" ("Derby Aviation Limited"), שהחזיקה בבית הספר לטיסה ורכשה ושילבה את פעילות חברת "Wolverhampton Aviation", חברה שהפעילה טיסות מטען, טיסות שכר ושרותי תחזוקת מטוסים. בשנת 1953 הפסיקה "דרבי תעופה" את אימוני הטיסה, לאחר שקיבלה רישיון להפעלת טיסות סדירות מברנסטון לאי ג'רזי. הטיסה הראשונה נערכה ב-18 ביולי1953, באמצעות מטוס "דרקון ראפייד". בשנת 1955 רכשה את מטוס DC-3 דקוטה הראשון שלה, מעודפי הצבא. שירותי הטיסה הבינלאומיים שלה החלו בשנת 1956 עם טיסה לאוסטנדה בבלגיה, ואחר כך החלו גם טיסות נופש מבריטניה ליעדים ברחבי אירופה. החברה גם הובילה עבור חברת רולס רויס מנועי מטוסים ללקוחות ברחבי העולם. בשנת 1959 החלה להפעיל טיסות סדירות פנים ארציות בתוך בריטניה.
בשנת 1964 שינתה החברה את שמה ל"בריטיש מידלנד איירווייז" (BMA), לאחר שרכשה את חברת התעופה "מרקורי איירליינס", שפעלה מנמל התעופה מנצ'סטר. באותה שנה גם העבירה את הפעילות מברנסטון לשדה התעופה איסט מידלנדס (East Midlands Airport). צבעי הארגון של כחול לבן אומצו באותה תקופה, יחד עם מטוס הטורבופרופ הראשון, Handley Page Dart Herald.
בשנת 2003, החלה במשא ומתן על מיזוג עם חברת וירג'ין אטלנטיק, באותה עת מייסד החברה ריצ'רד ברנסון, החזיק ב-51% מהון המניות וסינגפור איירליינס החזיקה ביתר המניות של וירג'ין. ואילו בבריטיש מידלנד החזיקה לופטהנזה בכ-30% מהמניות, ו-SAS הסקנדינבית ב-20% ובעל השליטה, מייקל בישופ, החזיק 50%[4]. ניסיון המיזוג לבסוף נכשל[5]. בינואר 2009 רכשה לופטהנזה את חלקו של מייקל בישופ והפכה לבעלת השליטה בחברה[6].
באפריל 2002, פתחה החברה נציגות בישראל, כדי לשווק טיסות המשך בתוך אירופה, דרך השותפות עם לופטהנזה[8].
בספטמבר 2007, הודיעה כי נבחרה על ידי רשות התעופה האזרחית של בריטניה להיות חברת התעופה הסדירה השנייה שתפעל בקו מנמל התעופה הית'רו בלונדון לנתב"ג, לצד בריטיש איירוויס, ותפעיל בו טיסה יומית[9]. זאת לאחר חתימה על הסכם תעופה חדש בין ישראל לממלכה המאוחדת[10] אך משרד התחבורה ורשות התעופה האזרחית לא אישרו את לוח טיסותיה לישראל, עד אשר תהיה הדדיות שתאפשר לחברות תעופה ישראליות נוספות גם לטוס לנמל התעופה הית'רו בלונדון. מאחר שמועדי נחיתה (Landing slot) בנמל התעופה הית'רו הם בתפוסה של 100% הדבר לא התאפשר[11]. לבסוף הושג הסדר והחברה החלה לטוס לישראל במרץ 2008[12].
במרץ 2009 החלה החברה להפעיל שתי טיסות יומיות והוסיפה 13% לקיבולת המושבים בטיסותיה עם הפעלתו של מטוס מדגם איירבוס A330 במקומו של האיירבוס A321. חברת אל על אל על עתרה לבג"ץ נגד משרד התחבורה, בשל האישור שניתן ל-BMI להכפיל את מספר טיסותיה השבועי[13], אחר כך משכה אל על את העתירה[14] בספטמבר 2009 מספר הטיסות השבועי צומצם מ-14 ל-12[15]. בינואר 2010 הפסיקה את הטיסות לישראל במסגרת רה-ארגון שביצעה חברת לופטהנזה, אשר רכשה את השליטה בחברה[16]. למרות הצלחות הטיסות הם לא היו רווחיות עבור החברה[17]. במרץ 2011, החברות הבת של קבוצת לופטהנזה מיזגו את הפעילות בישראל והחלו לפעול מערך מכירות משולב של לופטהנזה, אוסטריין איירליינס ובריטיש מידילנד בישראל[18].
צי המטוסים
צי המטוסים של החברה נכון לאוקטובר 2011: (גיל הצי הממוצע 8.8 שנים)
,_Belfast_City_Airport,_June_2010_(01).JPG)
.jpg)
