20 פלוס (נכתב לרוב כ"עשרים פלוס") היא סדרת טלוויזיה שהופקה בטלוויזיה החינוכית במשך 2 עונות ו-38 פרקים בשנים 1998–1999, אשר משמשת כסדרת בת של סדרת הטלוויזיה המצליחה "עניין של זמן". הסדרה בוימה על ידי יעל גרף, שירלי שטרן ואריה בן ציון.
הסדרה התמקדה בשתיים מן הדמויות הראשיות של "עניין של זמן" – עידו מרקוביץ' (משה בן-בסט) סטודנט לפסיכולוגיה, ויחזקאל ויצמן (שי קפון) העובד כשיפוצניק, שעברו לגור בדירה שכורה ברחוב בארי בתל אביב לאחר השחרור מהצבא יחד עם שותפה בשם מיקי הופמן (שירה גפן), ליצנית במסיבות יום הולדת. בתחילת העונה השנייה עוזבת מיקי את הדירה וחברתה איילה (לי את גליק) הופכת לשותפה של השניים לדירה.
מבנה הסדרה
הסדרה בנויה על פני רצף כרונולוגי של שנה, אך כל פרק עומד בפני עצמו ועוסק בנושא אחר, לרוב בעל מסרים חינוכיים, כגון: ערכה של חברות (12–14), סטריאוטיפים (5 ו-20) והיחס לדתיים (5), תופעת העובדים הזרים (3), לקיחת אחריות בחיים הבוגרים (10), חדירה לפרטיות (4), הקשר עם המשפחה והאחים גם לאחר עזיבת הבית (1, 15 ו-18), ועוד.
כמו כן, חלק מהפרקים, ובמובן מסוים כולם, עוסקים בחוויית התבגרות מאוחרת, בחששות ובקשיים המלווים צעירים באמצע שנות ה-20 בחייהם, על קו התפר שבין נעורים למחויבות וזוגיות יציבה והורות מעבר לפינה.
רוב הסצנות מתרחשות בביתם של השלושה בשכונה בצפון הישן של תל אביב (במהלך הפרקים הוזכר השם של רחוב הדירה ברחוב בארי) על רקע האווירה המשפחתית שנוצרה ביניהם, ולרוב המנוע של העלילה הוא מפגש עם דמויות חיצוניות ואורחים המעוררים תגובות שונות בקרב שלושת השותפים ואת הדינמיקה הפנימית שלהם.
מרבית סצנות החוץ בסדרה צולמו בקניון שהיה קיים ב-מגדלי האופרה בתל אביב ובגן זינגר בצפון הישן של תל אביב.
כמו כן, מלבד בן-בסט וקפון, שתי שחקניות נוספות מסדרת האם "עניין של זמן" שבו להופעות אורח בסדרה זו: גלית גיאת (שרית) בפרק הראשון בעונה 1 ודנה ברגר (דנה) בארבעה פרקים בעונה 2.
כל עונות הסדרה צולמו במצלמות קולנוע פס רחב שהיו נדירות ויקרות באותה התקופה יחד עם דולבי דיגיטל שהיה נדיר בשנות ה-90. המצלמות שהשתמשו בסדרה שימשו גם לצילומי רמת אביב גימל שצולמו בסמיכות זה לזו.
את שיר הנושא לסדרה, שנקרא באותו שם, כתב אהוד מנור, הלחין ושר ארקדי דוכין.
פרק הסיום של העונה הראשונה
בצירוף עם הפרק הראשון הוא בעל משמעות סימבולית. הפרק הראשון מתאר את המפגש בין הדמויות והדבק המאחד ביניהם, ואילו הפרק האחרון (20) מראה כי למרות הכל – חוויית ההתבגרות ה"קיבוצית" שלהם בדירה תבוא לבסוף אל סופה וכל אחד יפנה לכיוון אחר ועצמאי, ובנית עתיד משלו. הפרק האחרון עוסק בשאלת העתיד כאנשים בוגרים, והרצון ה"פיטר פני" להישאר במצב הנוכחי. הפרק מתרחש במהלך טיול סופשבוע ספונטני ליער בצפון, והלילה בו.
מרקוביץ' מתאהב ללילה אחד בתיירת אוסטרלית יהודייה, מתבודד עמה, וחושב לרגע אחד לברוח עמה לשם לאחר שובה. בסוף הפרק היא נעלמת במסתוריות. אותה תיירת היא היפוכו של מרקוביץ', ואלמלא היה מאוהב בה היה ודאי מזלזל בה.
הופמן הולכת לאיבוד בחורשה, ובדרך שוקעת בדיאלוג עם דמות דמיונית שמסמלת את מה שאולי חלמה להיות וכנראה לא תהיה לעולם (אולי זוהי הסיבה הפרוידיאנית שבגללה דחתה את דורון).
ויצמן מפתח שיחות עומק חד צדדיות עם בדואי שפגשו במקום, עד שלבסוף מתברר שהאיש הוא בכלל ישראלי מחופש – שכנראה התייאש מההתבגרות וההתברגנות שלו עצמו ומצא דרך יצירתית "לחזור אחורה", ובנוסף ויצמן משוחח עם חייל גולני בחופשה בדרך לבסיס, ומבין שהשירות הצבאי שלו הוא כבר זיכרון ו"נחלת העבר", ומשלים עם זה שהגיע הזמן לעבור הלאה.
מוטיבים חוזרים בסדרה
- דוחות החניה של מרקוביץ' – כמעט בכל פרק מקבל מרקוביץ' דו"ח חניה, עד הפרק שבו הפקח מוזמן לליל הסדר.
- הוויכוחים על שטיפת הכלים והורדת הזבל – הם רוטינה קבועה הבאה לשקף את האווירה ה"משפחתית" שנוצרה בין השלושה.
- שירה משותפת של מרקוביץ' וויצמן – כל אימת שאחד מהשניים מתחיל לשיר, השני מצטרף. מוטיב זה בא להבליט את העובדה שהחברות הוותיקה ביניהם היא הצלע החזקה במשולש החברות בין השניים להופמן.
- גלישה לסוריאליזם – לעיתים, בעיקר בסוף הפרקים ישנם אירועים סוריאליסטים בעלי משמעות סימבולית. כגון: החלפת תחפושות בן רגע של הופמן, מפגש של ויצמן עם אליהו הנביא, ניחוש מושלם ולא ממומש של הופמן את תוצאות הלוטו, היעלמו של מרקוביץ בלחיצת כפתור בשלט, ופגישה של הופמן ביער עם האלטר אגו היאפי שלה (בפרק האחרון).
- ניתוחיו הפסיכולוגיים של מרקוביץ – בפרט את התנהגויותיו של ויצמן. יש בהם נימה פטרנליסטית, ועל אף שהם לרוב מחוייכים, אפשר שהם מראים על תחושת עליונות (או לחלופין תסביך נחיתות) של מרקוביץ' השכלתני, ביחס לויצמן האמוציונלי בעל הכישורים הבינאישיים, והידיים הטובות.
דמויות הסדרה
הדמויות הראשיות
- עידו מרקוביץ' (משה בן-בסט) – הדמות הראשית בסדרה. החבר הטוב של ויצמן עוד מהתיכון (בסדרת האם "עניין של זמן"). פריק של פסיכולוגיה, פילוסופיה ומוזיקה קלאסית."צפוני" יוצא חיל מודיעין, וסטודנט שנה א' לפסיכולוגיה הסובל מתסמונת ה"אבחון האובססיבי", וחי בעיקר מכספי אביו הקבלן האמיד, המממן לו את לימודיו ורכבו. הוא מעט ציני, מריר, ולעיתים מתקשה לסלוח ולוקח ללב.
- יחזקאל ויצמן (שי קפון) – חברו הטוב של עידו, ומהווה מעין אנטיתזה שלו. טיפוס עממי לא-אקדמי אך נבון, חברותי, "בגובה העיניים" עם כולם, יוצא שייטת עם נוסטלגיה לשירותו, שב מהודו לפני שנה, שיפוצניק בהווה, המקווה בעתיד להתקדם בחייו כעצמאי. לוויצמן יש נטייה לנאיביות מסוימת, וקל "לעבוד עליו". עם זאת, הוא רגיש ובעל לב זהב.
- מיקי הופמן (שירה גפן) – סטודנטית למשחק שעובדת בתור ליצנית במשרה חלקית. בחורה רגישה, מלנכולית, לא צפויה, ומעט היפראקטיבית ונוירוטית. סגנון התנהגותה של הופמן לרוב מתיילד וגחמתי, אך כשיש צורך בשיחה רצינית וכנה, בעיקר עם ילדים, היא מגלה בגרות יוצאת דופן.
- איילה נפתלי (לי את גליק) – חברתה הטובה והמתוסבכת של מיקי, שנכנסת בתור שותפה בעונה השנייה במקום מיקי. דיירי הבית מסמפטים אותה באופן כללי.
דמויות משנה
בנוסף, השתתפו בסדרה שחקנים רבים בתפקידי אורח, בהם: מרים זוהר, דבורה קידר, אורי אברהמי, רמי ברוך, צחי גראד, שרון צור, יסמין קדר, דנה שרייר, ערן סיקורל, דורית לב ארי, גלית גיאת, דנה ברגר, קובי שטמברג, שירי גולן, אבי גרייניק, גורי אלפי, אסי כהן, טינקרבל, רון לוונטל, עודד מנסטר, נדב אסולין, יורם טולדנו, שיר גוטליב, רותם אבוהב, יעל לבנטל, טל ליפשיץ, יוסי עיני, אבי טרמין, גיא לואל, גולן אזולאי, עמי סמולרצ'יק, אורן יאיר, צבי פישזון, שלומית ארנון ואילנית דדו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
