תקיפת אי הארנבות בידי כוחות של חיל האוויר וחיל הים של צה"ל נערכה ביוני 1984, בעקבות מידע מודיעיני על פעילות מחבלים באי.

אי הדקלים (א-נח'יל) הנקרא גם "אי הארנבות" (אל-אראניב) הוא השני בגודלו^{[דרוש מקור: השני]} בין האיים הסמוכים לעיר אל-מינא (ער') שבצפון לבנון, ושוכן כשמונה ק"מ מצפון-מערב לטריפולי.

ביוני 1984 הגיע לצה"ל מידע מודיעיני לפיו שוהים באי מחבלים המתאמנים לקראת פיגוע בישראל. בצה"ל נשקלו שלוש דרכי תקיפה: באמצעות שייטת 13, באמצעות הפצצה אווירית והפגזה באמצעות סטי"לים. הוחלט על הפצצה אווירית, אך גם חיל הים נערך לחלופות שבאחריותו.

ביוני 1984, הצוללת אח"י תנין, בפיקודו של רס"ן חיים כפיר-קופרט, נשלחה לתצפית על האי, וגילתה בו כתשעה מחבלים, עמדות מקלע כבד ותותח נ"מ, וכן סירה מהירה שהביאה לאי ציוד ותחמושת. האי הופצץ על ידי רביעיית מטוסי סקייהוק ורביעיית מטוסי פנטום. בהפצצה נהרגו מחבלים אחדים ונפצעו אחרים. לאחר ההפצצה דיווחה הצוללת על אנשים שהתרכזו בדרום האי, ואלה הופגזו על ידי הסטי"ל אח"י רשף, בפיקודו של רס"ן עמי שגב. בהמשך הצטרפו אליה אח"י מולדת ואח"י קשת, בפיקודו של מפקד שייטת ספינות הטילים, אל"ם שמעון מאיר, באח"י מולדת, שאליו הצטרף מפקד חיל הים, האלוף זאב אלמוג. על כוחות שייטת 13 באזור פיקד מפקד השייטת, אל"ם ידידיה יערי.

בהיתקלות בין "סנונית" של שייטת 13 לסירת מחבלים נפגעו שניים-שלושה מחבלים ונפלו למים, ומחבל אחד נותר בסירה. יערי ולוחם נוסף נפצעו קל. אח"י רשף הופנתה לתקיפת הסירה, ולאחר חילופי אש עם המחבל שבה, שבהם נפצעו קל שלושה מלוחמי הסטי"ל, טובעה הסירה בניגוח על ידי הסטי"ל, והמחבל שבה נהרג.

לאחר התקיפה הודיע ארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" כי במהלך ההפצצה נהרג סמיר אסעד, שבוי ישראלי שהוחזק על ידי הארגון. אולם כשהוחזרה גופתו בשנת 1991, התברר מעל לכל ספק כי אסעד לא נפגע בהפצצה, אלא נרצח בידי שוביו.^[1]

• זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 1314-1309
• הדר קנטור ואחרים, סיפורי דידי, אח"י פלברה אגדות שקרו באמת, הוצאת בית החובל 2020, עמ' 282.