תל עיטון

תל עיטון
מידות
שטח 60 דונם עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תקופות תקופת הברונזה, התקופה הפרסית בארץ ישראל, התקופה ההלניסטית בארץ ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
קואורדינטות 31°29′25″N 34°55′42″E / 31.4903279°N 34.9283695°E / 31.4903279; 34.9283695
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תֵּל עֵיטוֹן הוא תל ארכאולוגי בגודל 60 דונם, הנמצא בעמק התלם, ליד נחל אדוריים בדרום-מזרח שפלת יהודה, בסמוך למושב שקף.

שמו הנוכחי של התל בא לו מכפר סמוך שהיה קיים מהתקופה הביזנטית עד התקופה הערבית, חרבת עיטון.[1]

בסקר שנערך על התל התגלו סימני התיישבות החל מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה הפרסית-הלניסטית, במאות ה-4-3. הסקר העלה ממצאים ספורים מתקופות מאוחרות יותר, שכנראה אינן משקפות יישוב קבע בתל. בתקופה הביזנטית, הפך התל לאדמה חקלאית, ובתקופה זו נערכו בתל עבודות עפר גדולות ונבנו בו טרסות רבות, המשוות לתל את צורתו הנוכחית.

תולדות המחקר

האתר מסומן במפת הקרן לחקר ארץ ישראל[2] בתור "ח'רבת עיטון" (Kh. Aitun).[3][4]. בסמוך לתל מופיע על המפה כיתוב תמים למראה לגבי מערות ובורות באזור. למעשה, האזור מכיל מאות רבות של מערות קבורה.

התל וסביבתו נותרו בלתי-חפורים במשך עשרות רבות של שנים, עד שלאחר מלחמת ששת הימים, החל שוד קברים נרחב סביבות האתר. בעקבות כך, ערך אגף העתיקות והמוזיאונים, בשיתוף אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית, חפירות הצלה בנקרופוליס של התל, ובו התגלו מערות קבורה למן תקופת הברונזה המאוחרת ועד התקופה הרומית (תקופה שאין לה ייצוג בתל עצמו)[5].

בקיץ של שנת 1976, נערכו חפירות שוד בתל. כתוצאה מכך, חברי משלחת החפירות של תל לכיש באו לתל עיטון, וניהלו חפירות הצלה במשך שבועיים, במרכזו של התל. החפירה המצומצמת העלתה בעיקר ממצאים מהמאות 8-9 לפנה"ס - תקופת הברזל 2.

החל משנת 2006, חופרת במקום משלחת מטעם המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן בראשותו של אברהם פאוסט.

תולדות התל

פך בירה, כלי השייך לקרמיקה פלשתית, מעוטר בציפורים, דגים ומוטיבים גאומטריים, תל עיטון מהמאה ה-12 לפנה"ס. מוזיאון ישראל

המידע אודות התל בראשיתו הוא מצומצם, שכן החפירות טרם העמיקו מעבר לתקופת הברונזה המאוחרת, אולם תוצאות הסקר מראות על יישוב קטן בתקופת הברונזה המוקדמת, שדעך בתקופת הברונזה הביניימית, התחדש בתקופת הברונזה התיכונה וגדל להיות עיר משמעותית בתקופת הברונזה המאוחרת. היישוב, ששוכן על קו התפר בין אזורי השליטה היהודאים והפלשתים, המשיך את חייו במהלך תקופת הברזל א' כעיר מבוצרת. הממצאים העיקריים בתל משתייכים לתקופת הברזל ב', עת התקיימה בתל עיר, מהגדולות שבממלכת יהודה.

בראשו של התל, התגלה בית רחב מידות מטיפוס בית ארבעת המרחבים הבנוי לבנים ואבני גוויל וגזית. הבית, הגדול במיוחד, משתרע על פני 250 מ"ר (ומלבד החצר, כנראה התקיימה בו גם קומה שנייה), ומכיל ממצא עשיר, ובמיוחד ממצא ארכאובוטני: גרעיני זיתים, ענבים, עדשים, דגנים ושיני שום. ראשיתו של הבניין מתוארכת על פי הממצא האורגני לשלהי המאה ה-11 או לראשית המאה ה-10 לפני הספירה.[6] המבנה חרב בסופה של המאה ה-8, אולי בעת מסע סנחריב בשנת 701.

בתקופה המאוחרת של היישוב בתל, נבנתה במקום בו עמד בעבר "בית המושל" מצודה גדולה, עם קירות עבים במיוחד. הקירות שרדו רק לגובה נדבך אחד, כך שניתן לראות את מתארה של המצודה, אך לא ניתן לתארכהּ. בהסתמך על הממצאים במקומות אחרים בתל, משערים החופרים כי מצודה זו נבנתה בתקופה הפרסית, או בראשית התקופה ההלניסטית.

מערות הקבורה

מערת קבורה יהודאית בתל עיטון

סביב תל עיטון נחשפו שרידיו של בית קברות קדום, שנחשב לאחד הגדולים בארץ ישראל. בית הקברות שימש באופן רציף מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לתקופת הברזל ב' (המאה ה-8 לפני הספירה). במקום נחשפו כ-400 מערות קבורה; המוקדמות שבהן מתוארכות לתקופת הברונזה הביניימית (המאה ה-16-15 לפנה"ס), ואילו המאוחרות ביותר מתוארכות לתקופת הברזל ב'. בית הקברות המקורי היה ממערב לתל, ובמאות ה-8 וה-7 לפנה"ס הוא החל להתפרס לאזורים נוספים סביב התל.[7]

על-פי מחקר שנערך במקום, לבית הקברות בתל עיטון ולאתרים אחרים באזור השפלה הייתה השפעה על התפתחות הקבורה בממלכת יהודה. בשפלה, אזור שיושב בידי כנענים שבהמשך נטמעו בקרב יתר תושבי יהודה, מנהג הקבורה במערות קדם לאזור ההר המרכזי, שתושביו נהגו לקבור את מתיהם בקברי שוחה פשוטים, שעה שמערות הקבורה שימשו בעיקר את בני המעמד הגבוה. במאה ה-8 חל שינוי משמעותי בשיטת הקבורה בממלכה, והשימוש במערות קבורה נעשה לפופולרי במיוחד, גם בקרב יתר שכבות האוכלוסייה וניתן לראות מערות קבורה מהסוג הידוע בכינויו "הקבר היהודאי". אלו אימצו סוג חדש של מודל קבורה במערות, שדומה במידה ל"בית ארבעת המרחבים", דגם בית המגורים הנפוץ ביותר בממלכות יהודה וישראל. לאור הממצא מתל עיטון, החוקרים משערים כי שיטה זו התפשטה מאזור שפלת יהודה. עם אימוץ שיטת הקבורה במערות ברחבי יהודה, תושבי תל עיטון גם הם עשו שינויים והתאמות בשיטת הקבורה במערות ביישוב.[7]

ראשית חקר בית הקברות של תל עיטון בחפירת הצלה שנערכה בשנת 1968 בעקבות דיווחים על שוד עתיקות. בהמשך נערכו במקום עוד מספר חפירות הצלה וסקרים ארכאולוגיים.[7]

זיהוי

אנשי הקרן לחקר ארץ ישראל זיהו את תל עיטון עם העיר עיטם,[8] שבנחלתו של שבט שמעון[4], ומאוחר יותר זכה זיהוי זה לתמיכה של יוחנן אהרוני.[9] מרטין נות זיהה את התל עם העיר "עגלון" הנזכרת מספר פעמים בספר יהושע, ומתוארת כנמצאת בין הערים לכיש וחברון.[10][11] זיהויו של נות נתקבל גם על ידי אנסון רייני[12] ונחשב לזיהוי המקובל של התל. גרשון גליל זיהה בתל עיטון את לבנה, זיהוי שנשלל על ידי נדב נאמן המציין שהתל לא היה מיושב במאה השביעית, דבר שאינו מתאים להיותה של חמוטל בת ירמיהו, אשת המלך יאשיהו מלבנה.[13][9] זכריה קלאי העלה בהיסוס את הסברה שתל עיטון היא מורשת גת.[9]

לקריאה נוספת

  • גרשון אדלשטיין ואחרים, "בתי-הקברות של תל עיטון", קדמוניות ד, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשל"ב, עמ' 86-90
  • דוד אוסישקין, "קברים מן התקופה הישראלית בתל עיטון", בתוך: יוחנן אהרוני (עורך), חפירות ומחקרים, המכון לארכאולוגיה, תל אביב, 1973, עמ' 31-47
  • וסיליוס צפיריס, "קברים מתקופת הברזל הב' בתל עיטון", עתיקות - סידרה עברית ח', אגף העתיקות והמוזיאונים, ירושלים, תשמ"ב, עמ' 7-10
  • וסיליוס צפיריס, "קבר מונומנטלי מן התקופה הרומית בתל עיטון", עתיקות - סידרה עברית ח', אגף העתיקות והמוזיאונים, ירושלים, תשמ"ב, עמ' 22-25
  • חיה כץ ואברהם פאוסט, "שכבת החורבן האשורי בתל עיטון", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 274-256
  • Avraham Faust, "Tel ʿEton, 2006-2007", Israel Exploration Journal 59(1), 2009, pp. 112-119
  • Avraham Faust, "The “Governor’s Residency” at Tel ‘Eton, The United Monarchy, and the Impact of the Old-House Effect on Large-Scale Archaeological Reconstructions", Radiocarbon 60(3), March 2018, pp. 1-20.
  • Anson Frank Rainey, "Eglon (city). 1. Tell 'Aiṭûn?", in: Keith Crim et al. (ed.) The Interpreter's dictionary of the bible, supplementary volume, Abingdon, Nashville, 1976, pg. 252
  • Etan Ayalon, "Trial excavations of two Iron Age strata at Tel 'Eton", Tel Aviv 12(1), Tel Aviv University institute of archaeology, Tel Aviv, 1985 pp. 54-62
Orna Zimhoni, "The Iron Age Pottery of Tel 'Eton and Its Relation to the Lachish, Tell Beit Mirsim and Arad Assemblages", Tel Aviv 12(1), Tel Aviv University institute of archaeology, Tel Aviv, 1985, pp. 63-90.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ William Foxwell Albright, "The excavations of Tell Beit Mirsim" II, Annual of the American school of oriental research 17, American School of Oriental Research, New Haven, 1938. pg. 2 n. 1)
  2. ^ מפה 20
  3. ^ הכפר הביזנטו-ערבי הידוע כיום בשם ח'רבת עיטון מסומן במפה בתור עיטון את-תחתא
  4. ^ 1 2 Claude R. Conder & Horatio H. Kitchener, The survey of Western Palestine vol. III, Palestine exploration fund, london, 1883, pg. 261
  5. ^ נחשף שדה קברים ליד תל עיטון, למרחב, 19 במאי 1968
  6. ^ [1]
  7. ^ 1 2 3 Avraham Faust, Eyal Baruch, James Mclellan, Michal Mermelstein, The Tel ‘Eton Cemetery: A 2021 Update and a Note on the Development of the Judahite Burial, In the Highland's Depth 13, 2023, עמ' 39–63 doi: 10.26351/IHD/13-1/2
  8. ^ ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק ל"ב
  9. ^ 1 2 3 נדב נאמן, רשימות הערים של יהודה ובנימין וממלכת יהודה בימי יאשיהו, ציון, נד, א, תשמ"ט, עמ' 29-30
  10. ^ Martin Noth, Das buch Josua 2nd ed., Tübingen, 1953
  11. ^ ישנן גם דעות המזהה את עגלון עם תל חסי או תל בית מירסים. ראו דיון וביבליוגרפיה בAnson F. Rainey, "The biblical Shephelah of Judah", Bulletin of the American schools of oriental research 251, 1983, pp. 9-10
  12. ^ נדב נאמן, רשימות הערים של יהודה ובנימין וממלכת יהודה בימי יאשיהו, ציון, נד, א, תשמ"ט, עמ' 29, הערה 39
  13. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"א