תַּכְשִׁיטִיתִיִּים (שם מדעי: Calopterygidae) הם משפחה של שפיראים, בתת-הסדרה שפריריות.[1] באנגלית הן ידועות בשמות העממייםשפריריות רחבות כנפיים (broad-winged damselflies),[2] או כנפי תכשיטים (Jewelwings).[3] שפריריות גדולות אלו בעלי מוטת כנפיים של 50–80 מ"מ, הן לרוב בצבע מתכתי, וניתן להבדילן משפריריות אחרות על ידי החיבור הרחב יותר בין הכנפיים לגוף, בניגוד לחיבור הצר הנראה במשפחות אחרות של שפריריות.[4] המשפחה מכילה כ-150 מינים.
התכשיטיתיים נפוצים בכל יבשת מלבד אנטארקטיקה. הם חיים לאורך נהרות ונחלים.[5]
השם המדעי נגזר מיוונית, kalos, שפירושו יפה ו- ptery שפירושו מכונף.
תיאור
הבוגרים בעלי גוף בצבע מתכתי; כנפיהן רחבות יותר, עם בסיסים רחבים יותר משפריריות אחרות, ובמנוחה הם מחזיקים את כנפיהן מקבילות לגוף, מוגבהות מעט. למינים מסוימים יש כנפיים צבעוניות בולטות; אצל זכרים, הכנפיים בדרך כלל כחולות, ללא פטרוסטיגמות (כתמים הממוקמים על שול הכנף בסמוך לקצה), אצל נקבות הכנפיים לרוב ירוקות או חומות. המינים לרוב משתנים בצבעם ובדפוס כנפיהם ומקיימים דו-צורתיות זוויגית. עוצמת הצבע עלולה לדעוך עם הגיל.[5] הכנפיים הן עם ורידים בולטים, לעיתים קרובות יש 18 ורידים אנטנודליים (ורידים בחצי הראשון של הכנף, הקרוב יותר לגוף) או יותר. הקטע הראשון של האנטנות שלהם ארוך מהאורך הכולל של הקטעים האחרים. צורת התעופה שלהם קופצנית ודומה לצורת התעופה של פרפר (מתעופף, ולא מרחף ביציבות כמו משפחות רבות אחרות של שפריריות ושפיריות). לפחות מין אחד של תכשיטיתיים הראה גמישות פנוטיפית באורך הכנף עקב קרבה של יער לנהר או לנחל שבו הם חיים, כאשר קיים קשר בין מרחק היער מסביבת מגוריהם לאורך הכנף.[6] הם יושבים אופקית על זרדים ליד שפת המים.[7]
פגיות התכשיטיתיים בעלי זימים צידיים ארוכים יותר מהזימים החציוניים.[8] לפגיות ראש פחוס בצורת מחומש, קטע אנטנה ראשון ארוך ורגליים ארוכות. הם נמצאים בין צמחי מים שקועים, פסולת עץ ושורשים חשופים של צמחים על שפת הנחל. הם מקימים דור אחד בשנה.[9] זמן השהייה בשלב הפגית מושפע הן מגורמים ביוטיים, כמו מאגרי שומן, והן מגורמים אביוטיים, כמו טמפרטורה, כך שיהיו להם את הסיכויים הגבוהים ביותר לשרוד ולהתרבות.[10]
התנהגות
תהליך הסרת הזרע במהלך ההזדווגות, Hetaerina americana
שיטת הרבייה של רוב המינים במשפחה זו היא פוליגינית הגנת משאבים (אנ'), שבה הזכרים הם לעיתים קרובות טריטוריאליים, ושומרים על בתי גידול בקרבת נהרות המבוקשים על ידי נקבות, שמעוניינות להטיל את ביציהן בקרבת אזורים אלו. במין יכול להיות צבע שונה לזכרים טריטוריאליים ולא טריטוריאליים. בשיטת חיזור הנקבות יעדיפו לרוב זכרים טריטוריאליים, עם זאת זכרים לא טריטוריאליים בעלי יכולת הזזת זרע טובה יותר ולכן מסוגלים להפרות יותר ביציות.[5]
מינים מסוימים מציגים טקסי חיזור, במיוחד בצורה של תנועת כנפיים על ידי הזכר.[5] לפחות סוג אחד (Hetaerina) מפגין התנהגות של זירת חיזור.[11]
במהלך ההזדווגות, הזכר מסיר תחילה זרע של זכרים אחרים ממערכת הרבייה של הנקבה, ואז מניח שם את הזרע שלו. לאיבר החודר של הזכר יש קוצים שמסירים פיזית זרע של זכרים מתחרים וגם מגרים את שרירי הנקבה להתכווץ ולגרש את הזרע. במינים רבים, הזכר מלווה את הנקבה כשהיא מחפשת אתר להטלת ביצים; במקרים מסוימים, הוא אפילו נשאר קשור אליה.[5] השמירה על הנקבות לאחר ההזדווגות נעשית כך שזכר אחר לא יזדווג עם הנקבה לפני שהטילה את ביציה, אף על פי שהזכר עשוי להתרבות עם נקבות אחרות ובמקרה של מיני Hetaerina, הזכר עלול לאבד את הטריטוריה שלו במהלך זמן השמירה.[12]
כמו כל מיני כל מיני השפיראים, המינים במשפחה זו הם טורפים הן בשלב הזחל והן בשלב הבוגר. זחלים נוטים לאכול חסרי חוליות קטנים יותר, כמו בריומאים.[8]
^Taylor, Philip D., and Gray Merriam. “Wing Morphology of a Forest Damselfly Is Related to Landscape Structure.” Oikos, vol. 73, no. 1, May 1995, p. 43., https://doi.org/10.2307/3545723.
^Córdoba-Aguilar, Alejandro, and Adolfo Cordero-Rivera. “Evolution and Ecology of Calopterygidae (Zygoptera: Odonata): Status of Knowledge and Research Perspectives.” Neotropical Entomology, vol. 34, no. 6, Dec. 2005, pp. 861–879., https://doi.org/10.1590/s1519-566x2005000600001.
_male_3.jpg)
