תיירות איוואסקה
מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה לתוך הערך איוואסקה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
לדיון
מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה לתוך הערך איוואסקה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.

תיירות איוואסקה היא תופעה אנתרופולוגית – תרבותית וחברתית. סוג של תיירות פוסטמודרנית לאתרים ברחבי מערב אמזוניה, שמערבת מאפיינים של תיירות מרפא, עליה לרגל, תיירות דתית או רוחנית והרפתקנות. זוהי תופעה תיירותית שהתפתחה בסוף המאה העשרים, בה תיירים מרחבי העולם ובעיקר מהעולם המערבי, שאינם ילידים מהאזור ("אינדיאנים" או מסטיסים), רוכשים טיולים "הכל כלול" ליערות הגשם (בעיקר הפרואניים) כדי להשתתף בטקסים, שמנהלים שמאנים. זאת, לצורך התנסות בשתיית מרתח ההזיה – איוואסקה – סם הלוצינוגני משנה תודעה, שנודע בסגולותיו התרפויטיות המגוונות.[1][2][3][4]

תיירות זו מושכת אנשים שלא חוששים משיטות טיפול מסורתיות בכדי למצוא מזור למחלות פיזיות והפרעות פסיכולוגיות,[5][4][2] שכן, זוהי תופעה עם מגוון סכנות בצידה.

זוהי, גם תופעה המשקפת את הירידה בדבקות בדת מאורגנת בחברה המודרנית מצד אחד ואת העניין הגובר ב"רוחניות חלופיות" מצד שני. זוהי מעין "עלייה לרגל חילונית מודרנית". המוטיבציה העיקרית של התיירים היא לחוות חוויה רוחנית או טרנספורמטיבית, כזו שלא קשורה לדת ספציפית ואינה מכוונת לאתר מקודש מסוים. המטרה היא לחוות שינוי ושלווה פנימית באמצעות שינוי התודעה של הפרט. זוהי גם תופעה נאו-קולוניאלית הממוקמת בהקשר הרחב יותר של גלובליזציה כלכלית ותרבותית – של ניכוס תרבותי והסחרה.[5][2]

אף על פי שתיירות איוואסקה מתקיימת במדינות שונות כמו קולומביה, אקוודור, בוליביה וברזיל, פרו ובמיוחד איקיטוס מושכות את רובה.[3]

את המונח "תיירות איוואסקה" אפשר למצוא בספרות החל משנות ה-90.

איוואסקה

ערך מורחב – איוואסקה

האיוואסקה הוא מרתח אנתאוגני, פסיכואקטיבי, המכיל גפן של איוואסקה – בניסטריופסיס קאפי (אנ') בשילוב עם עלי צ'קרונה - פסיכוטריה וירידיס (אנ') בדרך כלל. השילוב בין הצמחים הוא סינרגטי ומאפשר מצב הזייתי מתמשך. המשקה נמצא בשימוש מימי קדם בקרב עשרות תרבויות ילידיות והן תרבויות של מסטיסים (בני תערובת) ברחבי האמזונס העליון בטקסים שמאניים, לצורכי פולחן, אבחון וריפוי.[6] עבורם, השימוש באיוואסקה נוגע בכל היבטי החיים.[7]

המשקה מעורר תגובות גופניות (הקאות, שלשולים, עליה בדופק ובלחץ דם), ותגובות תודעתיות שונות, שכוללות חזיונות בהירים, עם עלילה עשירה ומורכבת, הזיות תחושתיות, כולל תובנות אישיות, רעיונות אינטלקטואליים, תגובות רגשיות וחוויות רוחניות ומיסטיות עמוקות.[8][7][9] הרקע והתרבות של האדם המשתמש קובעת את התכנים של החוויה הפסיכדלית,[3] המשתתפים מודעים לכך שהחזיונות נגרמים מהמשקה, והם בדרך כלל נעלמים כאשר העיניים פקוחות או כאשר תשומת הלב מופנית לרמזים חיצוניים.[10] כך שהיכולת של הפרט לקיים אינטראקציה עם סביבתו נשמרת באופן משמעותי. בשימוש תכוף ולאורך שנים ההזיות מצטמצמות או אף נעלמות.

במגוון רחב של מחקרים אקדמיים השימוש באיוואסקה הוכיח את עצמו כיעיל מאוד למגוון רחב של מטרות טיפוליות, רפואיות ואחרות. הוא נמצא יעיל במיוחד בטיפול בדיכאון חזרתי וכזה העמיד לטיפול תרופתי, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), וכן בטיפול במכורים לסמים.[1][11] בשורה ארוכה של מחקרים עכשוויים נמצא שיש לו פוטנציאל מבטיח בטיפול במחלות פסיכיאטריות ונוירולוגיות שונות.[12][13]

אמנם על פי המחקר הפרמקולוגי שנערך על איוואסקה עד כה נמצא כי השימוש בו בטוח במידה סבירה,[6][14][10][15] הרי יש לו תופעות לוואי שונות (רובן חולפות לאחר השפעת הסם). החומרים הפסיכו-אקטיביים שבסם, יכולים לקיים אינטראקציה סינרגטית עם חומרים אחרים (תרופות בשימוש וסמים אחרים) ולגרום להרעלות חמורות. על כן, יש סיכון מוגבר למי שנוטל תרופות שונות, חולי לב ואלה הסובלים מפסיכוזה או שיש להם היסטוריה משפחתית רפואית כזו.[16][17][18]

הסיבות לשימוש באיוואסקה, הטקסים סביב השימוש בחומר, והתדירות של השימוש משתנים על פני הזמן בקהילות השונות, כדי להתאים לצורכי השעה. היו קבוצות מסוימות שאף ויתרו על שתיית איוואסקה ולאחר מכן שבו ואימצו את הנוהג במאות השנים האחרונות. קהילות שונות נטשו את הטקסים לאחר שהתנצרו.

חוקיות

מכיוון שהאיוואסקה מכיל את התרכובת הפסיכואקטיבית דימתילטריפטמין (DMT), חוקיות השימוש בה שזורה בחוקיות השימוש ב-DMT. השימוש ב-DMT אסור ברוב מדינות העולם (בכלל זה ישראל), אך המועצה הבין־לאומית לבקרת סמים (אנ') (ה־INCB), שהוא גוף בקרה מעין-משפטי ליישום אמנות הסמים של האו"ם, הצהיר במספר הזדמנויות כי איוואסקה אינו נתון לפיקוח בין־לאומי. על כן, נוצר מצב לא חד משמעי לגבי חוקיות האיוואסקה. מאמצע שנות השמונים מספר מדינות ברחבי העולם התירו במפורש את השימוש בסם למטרות פולחן דתי (בארצות בהן ישנן קהילות של דתות האיוואסקה הסינקרטיות, כמו הסנטו דיימי) אך הוא אסור למטרות אחרות. במקביל החלו גם להעניק תקציבים למחקר של סגולותיו התרפויטיות של הסם.[19]

האיוואסקה והמערב

האיוואסקה מוכרת לאנשי המערב החל מהמאה ה-16, ובשנת 1851 הבוטנאי ריצ'רד ספרוס (אנ') הגדיר את הצמח. באמצע שנות ה-50 של המאה העשרים (עת התרחבה התעניינות בקהילייה המדעית בהלוצינוגנים ובפוטנציאל שלהם בטיפול פסיכדלי), ריצ'רד שולטס (אנ'), האתנו-בוטנאי, ערך חקירה מודרנית ואקדמית ראשונה של תכונותיו של המשקה. ההתעניינות המערבית הכללית באיוואסקה החלה בשנות ה-60, על רקע תנועת תרבות הנגד בארצות הברית והן בשל השפעתן של יצירות ספרותיות פופולריות,[2] כמו "מכתבי היגה" (The Yage Letters) של אלן גינסברג וויליאם בורוז.[3]

בעת ובעונה אחת, בסערת התרבות והפוליטיקה בארצות הברית של שנות השישים, האקלים החברתי, שאפשר את השימוש והמחקר על סמים פסיכדליים, השתנה.[20] תשומת הלב התקשורתית הופנתה לסכנות של החומרים הפסיכדליים, העניין בסמים הללו דעך, והממסד הגיב בחקיקת חוקים חדשים שהגבילו את השימוש ואת יכולתם של החוקרים לחקור את התרופות. עם תום העשור הפכו הסמים הפסיכדליים, אשר עד אז היו חוקיים במקומות רבים, לבלתי-חוקיים בעליל בארצות הברית ובהמשך לכך ברוב מדינות העולם.[21] על כן, למרות העלייה בתשומת הלב, איוואסקה המשיכה להיות מוכרת ומבוקשת רק על ידי מספר קטן של אנשים הרפתקנים עד אמצע שנות השמונים. ההתייחסות המחמירה לסם החלה להשתנות, בעקבות מאמציה של כנסיית סנטו דיימי (אחת מדתות האיוואסקה הברזילאיות) לזכות בלגליזציה ולאפשר את שימוש באיוואסקה לצורכי פולחן.

מאז ובהדרגה איוואסקה התפתח מגפן אקזוטית, הידוע באמזונס, לצמח שהשתלב בזרם המרכזי יותר - עבורו התפתח ענף תיירות שלם.[2] החל מסוף שנות התשעים, ובמיוחד מתחילת שנות האלפיים למעלה מ-100 מרכזי איוואסקה לתיירים צצו בפאתי איקיטוס או מחוצה לה.[22]

המצב בשנות האלפיים

בשנות האלפיים השימוש באיוואסקה התרחב לרמה עולמית ויש לו השפעה רבה על הזרמים הדתיים והנאו-שמאנים במערב. המרתח גם משך את תשומת לבם של מדענים שעורכים מחקר על איוואסקה בשביל לקבוע שימושים אפשריים במערב.[3]

במקביל, תיירות האיוואסקה התפתחה להיות עסק מקצועי עקב דרישה מערבית הולכת וגוברת. בימינו נפתחים יותר ויותר "מרכזי ריפוי" ולודג'ים, הפונים בעיקר למטיילים עירוניים ומערביים ומציעים באינטרנט את טקסי האיוואסקה. הם פחות או יותר מקצועיים וממוסחרים. לעיתים קרובות מוצע שילוב של איוואסקה-שמאניזם ופעילויות אחרות, כמו ביקורים בקהילות מקומיות, אתרים, הרצאות וסמינרים ארוכים יותר של איוואסקה.[4]

אזורים תיירותיים, שבאופן מסורתי היו פחות מעורבים בתרגול האיוואסקה באמזונס, גילו את הפוטנציאל הכלכלי שלו ומציעים אותו לתיירים מערביים. דוגמה אחת בפרו היא עיר האנדים הידועה קוסקו. שמאנים שמנהלים מרכזים כאלה לא מתנהלים בהכרח רק בהתאם למסורת אחת של קבוצה ילידית מסוימת. יש גם מערביים שמציעים איוואסקה וחלק ניכר מהמרכזים הם בבעלות של מערביים.[4]

לא רק מספר התיירים המערביים גדל אלא גם מספר הצעירים המסטיסים המקומיים שמעוניינים להיות שמאנים גדל. רובם מודים שהם אינם עוברים הכשרה במשך כמה שנים, אלא פותחים עסק משלהם לאחר כמה חודשי הכשרה. לעיתים קרובות הם טוענים שלמדו אצל שמאן יליד.[3] טרם התפתחות ענף תיירות זה, כדי להפוך למרפא מוסמך, היה צריך לעבור הכשרה של שבע שנים בהשגחתו של שמאן מנוסה על מנת לצבור ניסיון, שיאפשר למרפא המתחיל להתמודד באופן עצמאי עם מגוון של תופעות לוואי אפשריות, שיכולות לקרות במהלך הטקס.

למרות הפרסום הרב לו זכו המרתח ותיירות האיוואסקה יש חששות, דעות קדומות ופחדים לגבי השימוש במרתח. מיכיוון שנטילת איוואסקה היא תובענית מאוד מבחינה פסיכולוגית ומאתגרת מאוד מבחינה פיזית, קטן החשש שתהפוך לסם פנאי.[4]

מהלך הטקס

באופן מסורתי, עמים ילידים שונים השתמשו באיוואסקה בדרכים שונות, כולל בטקסים שבהם המשתתפים ספרו את המיתוסים שלהם. זה היה טקס שאישר מחדש את מה שמאחד את הקהילה ואת סיפורי המוצא שלה. הטקסים, כפי שהם מנוהלים בשנות האלפיים, התפתחו במהלך השנים בעקבות המפגש עם הנצרות, הקהילות האפריקאיות, התרבות המערבית וגל התיירות מתחילת שנות האלפיים. גם בשנות האלפיים, קיים מגוון רחב של נהלים לטקסים.

לקראת הטקס, מפני שישנן אינטראקציות שליליות עם מזונות שונים, מרפאים מסורתיים ממליצים על דיאטה קפדנית ללא מלח, תבלינים, סוכר ושומנים, לפני ואחרי השימוש באיוואסקה. הדיאטה כוללת לרוב עוף, דגים, לחך, זרעים, אגוזים ועמילנים. דיאטה כזו, יחד עם צום לפני הפגישה, מעלה את הסרוטונין במוח תוך מזעור הקאות ושלשולים. כדי למטב את השפעת האיוואסקה הם ממליצים לגברים על התנזרות מינית.[23] המפגשים נערכים בלילה על ידי המרפא באזורי ג'ונגל מבודדים בקצה העיר.[1]

הטקס מתקיים בדרך כלל במבנה עץ מעגלי מסורתי הנקרא מלוקה. במרכזו, גזע עץ גדול הנושא תקרה שמיתמרת לגובה של שמונה מטרים. המשתתפים יושבים או שוכבים על מזרנים מסביב, פניהם כלפי המרכז ולפניהם דלי (שישמש אותם להקאות במידת הצורך). מולם יושבים מספר מרפאים (Curanderos) בתלבושות מסורתית, שיעבדו איתם לאורך הלילה. לפני השתייה, הקוראנדרוס מכה קלות במשתתפים בענף.[22] לאחר שתיית האיוואסקה שוררת במקום שתיקה למשך כחצי שעה. ברגע שהמרתח מתחיל את השפעתו, מתחילים המרפאים לקרוא לרוחות הצמחים וכשאלה מצטרפות מתחילים גם לשיר (שירים מיוחדים המכונים Icaros) ולעיתים קרובות מרעידים רעשן (Chakapa). כעבור מחצית השעה, המשתתפים עשויים לחוות את תסמיני הסם כמו הקאות ושלשולים.[1] נהוג לראות בכך טיהור מועיל של המערכת של האדם. המשתתפים עלולים להתחיל להזיע ולרעוד ולהרגיש את פעימות הלב שלהם דוהרות. הם עשויים אפילו להתעצבן, להרגיש מתוחים, סחרחורת או חסרי קואורדינציה. במהלך הטרנס ההזיות משתנות מאדם לאדם אך בדרך כלל רואים צבעים וצורות גאומטריות לפני שמתחילים בהדרגה לחזות בהזיות שונות, לרוב של דמויות אנושיות ושל בעלי חיים. הם עשויים גם לקבל תחושה של טיסה בנופים מגוונים ופנטסטיים, או מגוון של חוויות הזויות. יש שחווים מפגש עם תודעה זרה, מעבר לגופם, או אפילו חוויה של התפרקות האגו.[22] במהלך הטרנס, המרפאים ניגשים לכל אחד ושרים שירי רפואה שמאניים, שורקים או משמיעים קולות אחרים. לפעמים הם מעשנים טבק נרקוטי ונושפים אותו או מוצצים נקודות של כאב סמלי או ממשי על גופם של המשתתפים. בסיום כל אחד מהשירים יתיז המרפא נוזלים מבושמים על האורחים. הטקס יכול להימשך בין שעתיים לעשר שעות רצופות.[22][24]

לאחר סיום הטרנס מתקיים מעיין טיפול קבוצתי בו המשתתפים חולקים את חוויותיהם ומפרשים אותן. הדרך שבה כל אחד מפרש את החוויות האלה, הדרך שבה מדברים עליהן, הסיפור שמספרים, מעוצב על ידי התרבות והרקע הייחודי של כל אחד.[3][22]

ההשלכות השליליות של הביקוש הגובר לתיירות איוואסקה

לאורך השנים בהן התפתחה תיירות האיוואסקה, וכך גם קודם לכן, התפתח תהליך מקביל בקרב המקומיים. לאורך השנים, עם כניסת התרבות המערבית לאמזונס העליון, אופי ואופן השימוש המסורתי של המקומיים באיוואסקה שינה את פניו. האיוואסקה הפכה לעירונית והתערבבה עם הנצרות זמן רב לפני שהעניין המערבי בה החל. השמאניזם הילידי הפך למקצוע של מסטיסטים.[4][3] בשנות האלפיים, אופי השימוש באיוואסקה הביא להיפרדות מהפרקטיקות השמאניות המסורתיות של דרום אמריקה.[1] כך למשל, לקוחות מקומיים, הפונים לקוראנדרוס, מעוניינים לטפל בבעיות המוחשיות שלהם, כאשר, חווית האיוואסקה עצמה היא די משנית או אפילו לא רצויה, לכל היותר היא רק אמצעי להשגת מטרה. המרפא לבוש כפי שהוא נוהג בחיי היום יום ללא סממנים מסורתיים מיוחדים. לעומת זאת, התיירים מחפשים חוויות אותנטיות ברוח מסורת רוחנית ילידית שלא קיימת עוד. לכן, עורכי הטקסים התאימו את הטקסים בהתאם לציפיות – מעין אותנטיות מדומיינת או אותנטיות מתהווה, שתלויה בציפיות וברצונות של התייר – אותנטיות ממוסחרת.[4]

מרלן דובקין דה ריוס, אחת האנתרופולוגיות הראשונות שחקרו את התופעה, רואה בתופעה זו ביטוי של סחר בין־לאומי בסמים. לטענתה, אנשים שמגיעים לאיקיטוס הם "נשמות ריקות שמחפשות התעלות רוחנית, בעוד שרוב המרפאים שעונים על הדרישה הם פשוט שרלטנים שמחפשים רווח ומנצלים את המשתתפים".[23][25]

תיירות האיוואסקה משקפת גם את הנטיות הרחבות יותר של נאו-קולוניאליזם, ניכוס תרבותי והסחרה. ההתנתקות ההדרגתית מכל התייחסות להקשר ההיסטורי, החברתי או המסורתי של צמח האיוואסקה והטקס, מטרתה להכשיר את חוויית האיוואסקה על ידי ניתוקה מהשורשים הילידיים שלה, מה שגורם לה להיראות א-היסטורית וניתן בקלות רבה יותר לניכוס כמוצר לרכישה במקום. חבילת תיירות הכל כלול, זמינה לכל מי שיש לו מספיק זמן וכסף להשתתף בטקס.[5]

מצד אחד תיירות האיוואסקה הביאה לפריחה כלכלית לתושבי האמזונס העליון ויצרה מקומות עבודה רבים במגוון רחב של תפקידים. צעירים באזור, שפעם נרתעו מהשנים הארוכות של מסירות ומשמעת שנדרשו כדי להפוך למרפאים מוסמכים, מגלים עניין מחודש לאור האפשרות להכנסה קבועה.[26]

עם זאת, ישנם גם היבטים שליליים פוטנציאליים וממשיים. רוב הלודג'ים בסביבת איקיטוס הם בבעלות או מופעלים על ידי זרים, בעיקר מפני שיש להם קשרים עם סוכנויות תיירות ומבינים טוב יותר איך לתת מענה מותאם לתיירים מערביים.[26]

במהלך שני העשורים הראשונים של שנות האלפיים, הגלובליזציה הביאה למגמה דו-סטרית, שכן ניתן למצוא טקסי איוואסקה בערים בארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ומדינות אירופה. הפופולריות הגואה של טקסים שמאניים במערב, שהפכה את האיוואסקה למוצר יצוא חשאי (לא חוקי), הובילה להידלדלות של גפן האיוואסקה בטבע.[26] על כן, יש קהילות שמגדלות את האיוואסקה על קרקע חקלאית יקרת ערך,[27] ומפאת הדרישה הגוברת יש הקוצרים אותה בטרם הגיעה לבשלות הראויה לצורך הכנת המרתח. בנוסף לכך, המחסור בעלי צ'קרונה גרם לשימוש מוגבר בחלופות, שיש להן השפעות בלתי צפויות שאף עלולות להיות קטלניות.[28]

תיירות האיוואסקה הביאה גם להופעתם של נוכלים חסרי הכשרה בטיפול וריפוי וללא הידע הנדרש, שמונעים מרווח קל, משום שתיירים מוכנים לשלם סכומים גבוהים עבור ההתנסות הזו.[1] פסיאודו-שמאנים אלה עשויים לערוך טקסים בנהלים כוזבים ומרמים תיירים בחוויה אותנטית לכאורה.[23][1]

בנוסף, זרים שמגיעים לאזור, מבקשים ללמוד אצל מרפאים מקומיים במשך כמה שבועות או חודשים בלבד. חלקם שרלטנים שחוזרים לארצות מוצאם ויכולים לגרום לנזקים של ממש,[22] כמו במקרה שדווח ב-2020 על צעיר ששתה כמויות גדולות של איוואסקה בטקס של כת השטן, וסבל מתסמונת ההפרשה הלא תואמת של הורמון ADH.[29] זהו פן שמסמן את עלייתם של "שמאנים חדשים" כצד אפל של הגלובליזציה.[1]

המצב בשוק הבריאות של הרפואה המסורתית בפרו אינו מוסדר במידה רבה.[4] ישנן עדויות על שמאנים שהתנהלו לא כראוי, היו שיכורים, עייפים או שאף נרדמו במהלך הטקס.[1] אם המרפאים הם חסרי הכשרה ראויה, הטקס עלול להוביל למצבים שעלולים לפגוע בביטחונו של המשתתף. האיוואסקה נקשרה למותם של כמעט תריסר תיירים בפרו, ובמספר עולה של פניות של אמריקנים למרכזים לטיפול בחומרים רעילים.[30] יש עדויות אנקדוטליות על אירועים שונים ברחבי העולם של התאבדות, פגיעות מיניות ואף הריגה מתוך הגנה עצמית. מקרים אלה מדגימים את ההשלכות השליליות של נאו-שמאניזם ותיירות הסמים מכיוון שהם רחוקים מההתנהלות המקורית באמזונס הן מבחינה גאוגרפית והן מבחינה תרבותית.[1]

התפתחויות שליליות אלו עוררו גם משבר אמון בחברה המקומית כלפי המרפאים שלהם, ומשפחות ילידים ומסטיזים רבים לכודים בימינו בוואקום של טיפול רפואי. חלק מהמטפלים הוותיקים לא מטפלים כלל באוכלוסייה המקומית, שכן ההכנסות מהתיירים גבוהות יותר והמקומיים לא יכולים לעמוד בהוצאות. מקומיים רבים עדיין אינם בוטחים ברפואה המודרנית (מערבית) או שאין להם אפשרות כלכלית לממן אותה. מרפאים צעירים יותר לעיתים קרובות אפילו לא יודעים איך לרפא בעיות מסוימות, כיוון שהם אינם לומדים עוד את כל מערכת הרפואה האמזונית כדי לרפא את המחלות הרווחות בקרב המקומיים.[16]

כדי לשמר את האמינות של תיירות האיוואסקה, אנשי מקצוע רציניים רבים התחילו לסנן לקוחות פוטנציאליים לפני שהם מאפשרים להם להשתתף בטקסים, זאת בכדי לוודא שהם אינם סובלים מבעיות בריאות שיכולות לסכן אותם, ובמקרים מסוימים רופאים מומחים מתחום הרפואה המערבית המודרנית זמינים במהלך המפגשים, כדי לטפל בכל מקרה חירום בלתי צפוי.[30]

מחקרים על טיפולים פסיכדליים בכלל וביניהם גם טיפולים באיוואסקה מדגישים את חשיבות הסט והסטינג (אנ'). שכן, מידת ההכנה של המטופל לטקס, מידת המודעות שלו לגבי החוויות המצופות, והתנאים האופטימליים הדרושים כדי לעבור את הטקס בבטחה הם קריטיים להצלחתו ולמניעת התופעות השליליות.[21]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Gabriella Richardson, Ayahuasca Use Throughout Time: A Literature Review, Canada: University of Guelph, 2020
  2. ^ 1 2 3 4 5 Christine L. Holman, Spirituality for Sale: An Analysis of Ayahuasca Tourism, Arizona State University, ProQuest Dissertations Publishing, 2010
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Evgenia Fotiou, FROM MEDICINE MEN TO DAY TRIPPERS: SHAMANIC TOURISM IN IQUITOS, PERU, ACADEMIA, 2010
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Tom John Wolff, The Touristic Use of Ayahuasca in Peru: Expectations, Experiences, Meanings and Subjective Effects, Springer, 2020
  5. ^ 1 2 3 Christine Holman, SURFING FOR A SHAMAN Analyzing an Ayahuasca Website, Elsevier 38 (1), 2011, עמ' 90-109
  6. ^ 1 2 Documented Ayahuasca Experiences, DMT Times, ‏2019-12-28 (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ 1 2 Shanon, B., The Antipodes of the Mind: Charting the phenomenology of the Ayahuasca experience, Oxford and New York: Oxford University Press, 2002
  8. ^ ד"ר עידו מגן, המשקה מהאמזונס שמסייע לדיכאון, באתר מכון דווידסון, ‏1/8/2018
  9. ^ Santos, R. G., Can Ayahuasca, the ‘sacred plant’ of the Amazon, help addiction and depression?, THE CONVERSATION, Academic igour, journalistic flair, ‏November 11, 2016
  10. ^ 1 2 Domínguez-Clavé, E., et al.,, Ayahuasca: Pharmacology, neuroscience and therapeutic potential, Brain Research Bulletin, Elsevier, 2016
  11. ^ Chia-Chi A Fu, Maria L Morales, Miguel M Cabada, Ayahuasca experiences for sale on the internet—systematic analysis of health information provided to travellers in commercial websites, Brain Research Bulletin, Elsevier 28 (1), 2021
  12. ^ Katchborian-Neto et al,, Neuroprotective potential of ayahuasca and untargeted metabolomics analyses: applicability to Parkinson's disease, Journal of Ethnopharmacology 255, 2020
  13. ^ Silva, M. G., et al.,(, Anti-inflammatory activity of ayahuasca: therapeutical implications in neurological and psychiatric diseases, Behavioral Brain Research 400, 2021
  14. ^ An Introduction to Ayahuasca, Ayahuasca Forums - The online ayahuasca community
  15. ^ Santos, R. G., et al.,, The current state of research on ayahuasca: A systematic review of human studies assessing psychiatric symptoms, neuropsychological functioning, and neuroimaging, Journal of Psychopharmacology 30 (12), 2016, עמ' 1230–1247
  16. ^ 1 2 Labate, B. C. & Jungaberle, H. (ed),, The Internationalization of Ayahuasca, Zurich & Berlin: LIT Verlag, 2011
  17. ^ Ayahuasca: The Dark Side and Dangers, The recovery village
  18. ^ Jillian Kubala, What Is Ayahuasca? Experience, Benefits, and Side Effects,, healthline, ‏June 26, 2019
  19. ^ Bouso, J. C., et al.,, Technical Report 2021, ICEERS - International Center for Ethnobotanical Education, Research & Service, 2021
  20. ^ Janice Hopkins Tanne, Humphry Osmond, BMJ 328(7441), 2004
  21. ^ 1 2 מייקל פולן, איך לשנות את דעתך, פן, ידיעות ספרים, 2020
  22. ^ 1 2 3 4 5 6 Mark Hay, The Colonization of the Ayahuasca Experience, daily.jstor.org, ‏November 4, 2020
  23. ^ 1 2 3 Marlene Dobkin de Rios and Roger Rumrrill, A hallucinogenic tea, laced with controversy : ayahuasca in the Amazon and the United States, London: Praeger Publishers, 2008
  24. ^ אתר למנויים בלבד עידו הרטוגזון, תיירות האיוואסקה מבוססת על פנטזיות מערביות רומנטיות ושגויות, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2021
  25. ^ Marlene Dobkin de Rios, Mea Culpa: Drug Tourism and the Anthropologist's Responsibility, Anthropology News 47 (7), 2006
  26. ^ 1 2 3 Barbara Fraser, As Ayahuasca Tourism Booms, Peru’s Traditional Healers Try to Regain Control, WPR – World Politics Review, ‏June 4, 2019
  27. ^ John N. Grunwell, Ayahuasca Tourism in South America, MAPS 8 (3), 1998, עמ' 59-62
  28. ^ Max Opray, Tourist boom for ayahuasca a mixed blessing for Amazon, The Guardian, Jan 24, 2017
  29. ^ Mokhtari, et. al, Syndrome of Inappropriate Antidiuretic Hormone Secretion Following Ayahuasca Use in a Satanic Ritual: A Case Report, Cureus 14(4), 2022
  30. ^ 1 2 מרק היי, טרמפ לעומק ההזיה, באתר אלכסון