PROFILPELAJAR.COM

תיאודור לביא
Theodor Löwenstein-Lavi
	תיאודור לביא בזמן משפט אייכמן, 1961 תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	1905; טורנו סוורין, ממלכת רומניה
פטירה	1983 (בגיל 78 בערך)
מדינה	רומניה, ישראל

תיאודור לבנשטיין-לביא (Theodor Löwenstein-Lavi;‏ 1905, טורנו סוורין - 1983) היה היסטוריון, עיתונאי, מורה ופעיל ציוני יהודי רומני. בהכשרתו היה פסיכולוג ומחנך. נחשב לאחד התאורטיקנים העיקריים של הציונות ברומניה. התיישב בישראל בשנת 1957 אחרי שהיה מספר שנים אסיר ציון בימי השלטון הקומוניסטי.

חייו ופעילותו ברומניה

תיאודור לבנשטיין נולד בטורנו סוורין בשנת 1905. את שמו, תיאודור, קיבל לזכרו של הרצל. אחרי לימודי תיכון בעיר הולדתו, למד פסיכולוגיה וסיים דוקטורט בחינוך (פדגוגיה) בפקולטה לספרות ופילוסופיה של אוניברסיטת בוקרשט. את עבודת הדוקטורט בתחום הפסיכו-פדגוגיה תחת הדרכתו של פרופ' ג'ורג'ה ג. אנטונסקו.

בין שתי מלחמות העולם היה לביא פעיל בעיתונות היהודית ובעיתונות הספרותית ברומניה וכתב לפעמים בשמות עט כמו "ליביו תיאודורו" או "בנימין לוי". את תחילת הקריירה העיתונאית בתקשורת היהודית עשה בשנת 1920 בעיתון "Mântuirea" (הגאולה). אחר כך עד שנת 1939 כתב והיה לעורך ראשי בעיתון "השמונאה" (Hasmonaea), ביטאון הנוער הציוני.

לבנשטיין היה פעיל גם בכתבי-העת ספרותיים ""Adam" ("אדם"), "Știri literare" ("חדשות ספרותיות"), "Vremea" ("הזמן"), "Cuvântul liber" ("המילה החופשית") ‏ וגם ב- "Ecoul evreiesc (ההד היהודי). ב-1929-1927 היה העורך הראשי של כתב העת Știri din lumea evreiască (חדשות מן העולם היהודי). פרסם מאמרי בקורת ספרותית, מסות על אסתטיקה, מאמרים פוליטיים. עבד גם כמנהל בית ספר יהודי בבוטושאן ואחר כך, עד שנת 1940 כיהן כמנהל בית הספר היהודי "לוקה מויסה" בפלוישט. וילהלם פילדרמן מינה אותו למנהל המכון להכוונה מקצועית שליד "איחוד היהודים הילידים". באותה תקופה למד לבנשטיין בקורס של הרב יעקב נימירובר על ההיסטוריה של עם ישראל ובסמינר של הרב חיים ברזיס על המתודולוגיה של חקר תולדות היהודים. בהמשך ניהל לביא את מחלקת התרבות של ההסתדרות הציונית ברומניה ונחשב לתאורטיקן של התנועה.

בגלל החרפת האווירה העוינת כלפי היהודים בפלוישט עברו משפחתו, ואחר כך הוא עצמו, לגור בבוקרשט. גם שם ניהל, לתקופה קצרה, בית ספר של הקהילה היהודית.

בימי הדיקטטורה הפשיסטית-צבאית ברומניה (1940–1944) לימד לבנשטיין היסטוריה יהודית במכללת אוֹנסקו (Onescu) שאולתרה על ידי היהודים בבוקרשט כמוסד אקדמי יהודי אחרי שנאסרה גישתם למוסדות ההשכלה הגבוהה הרומניים. בשנת 1934 פרסם לבנשטיין ספר בשם "תולדות הציונות" ברומנית, ספר שפורסם שוב בשנת 1945. כמו כן פרסם את הקובץ "ישראל בעמים: תרומת היהודים בכל תחומי הפעילות" (1939) (עם נחום קיצלר) וכתב מונוגרפיה על תאודור הרצל, שפורסמה ב-1945. בשנים 1948-1944 לביא ערך את כתב העת "Viața evreiască (החיים היהודים).

ד"ר לבנשטיין נעצר בתחילת שנות החמישים בגלל פעילות ציונית והוחזק במעצר ובבתי סוהר שונים בשנים 1950–1955. לאחר שחרורו עלה לישראל בשנת 1957 ועִברת את שם משפחתו ל"לביא". את התקופה בה נרדפו הציונים ברומניה תיאר בספר "N-a fost pisica neagră" (החתול לא היה שחור) שהופיע בשנת 1968 בירושלים^[1].

חייו ופעילותו בישראל

בישראל לביא לימד היסטוריה של עם ישראל ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. בשנת 1960 היה אחד מעדי התביעה במשפט אייכמן. לביא כתב מחקרים היסטוריים רבים, כחוקר של מוסד יד ושם, בחלקם יחד עם תלמידו, ד"ר ז'אן אנצ'ל. הוא הקים באוניברסיטה העברית מרכז לחקר ההיסטוריה של יהדות רומניה. בין ספריו שפרסם ביד ושם היה הספר "יהדות רומניה במאבק על הצלתה" (1965). לביא היה גם העורך של הכרכים על יהדות רומניה והונגריה שפורסמו במסגרת "פנקס הקהילות" של יד ושם. אחרי פרישתו לגמלאות המשיך לעבוד בהתנדבות במרכז לחקר ההיסטוריה של יהדות רומניה והקים אוסף לפרסומים, תעודות ומכתבים. למשך מספר שנים בשנות ה-1970 הוציא לאור את כתב העת "תולדות", שגיליונו הראשון הוקדש לסוגיית גישתו של מירצ'ה אליאדה כלפי היהודים.

ביבליוגרפיה ביקורתית של כל כתביו נמצאת בעריכה במרכז דינור לחקר ההיסטוריה היהודית שליד האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2012 פורסם ברומניה בעריכת מיכאלה גליגור ומרים קאלויאנו הספר "תיאודור לביא בהתכתבות" ובו 136 מכתבים צן התקופה 1958–1983 מהארכיון של האוניברסיטה העברית בירושלים, המרכז לחקר יהדות רומניה. (Mihaela Gligor și de Miriam Caloianu, Theodor Lavi în corespondență (Cluj-Napoca, Presa Culturală (Clujeană, 2012

הנצחה

רחוב בירושלים נקרא על שמו.

דמותו במדיה האמנותית

לביא הוא אחת הדמויות ברומן "סודות" מאת קורינה^[2] (תחת השם "פרופסור שריד").

כתביו

1929Şcoala şi orientarea profesională (בית הספר ובחירת המקצוע)-
Corelaţia între obiectele de învăţământ în şcoala primară -1931 (הקשר בין מקצועות הלמידה בבית הספר היסודי)

(עבודת דוקטורט)

1935 - Elemente de pedagogie sexuală.Psihologia şi pedagogia adolescenţei (יסודות פדגוגיה מינית. פסיכולוגיה וחינוך בגיל ההתבגרות)
1934 מבוא לציונות (עם מקדמה מאת אברהם לייב זיסו)
1939 - Israel in lume.Contribuţia evreilor la toate domeniile de activitate (עם קיצלר) ישראל בעמים. תרומת היהודים לכל תחומי הפעילות
1940 -Antologie sionistă אנטולוגיה ציונית
Heine trece Rinul 1945
1946 ?Ce vrea poporul evreu (מה רוצה העם היהודי?)
1959 Istoria masacrului evreilor din Basarabia şi Transnistria (תולדות הטבח ביהודים בבסרביה וטרנסניסטריה)
1960 - עדויות על מאבק היהודים ברומניה על זכויותיהם בימי מלחמת העולם השנייה
ערכים באנציקלופדיה העברית
1979 Nu a fost pisica neagră (Amintirile unui Asir Ţion din România)