תותח נגד טנקים הוא דגם מיוחד של תותח שמטרתו העיקרית היא פגיעה ברק"ם כבד ובמיוחד בטנקים. לצורך כך יורה תותח זה פגזים במהירות לוע גדולה מתותחים רגילים ובזווית הגבהה המקבילה כמעט לאופק כדי לבצע ירי בכינון ישיר. מאפיין חשוב נוסף הוא שימוש בתחמושת שאינה דורשת טיפול מורכב כדי להגביר את קצב הירי ולהגביר את סיכוי הפגיעה במטרה נעה.
היסטוריה
הצורך בתותח מסוג זה הופיע במלחמת העולם הראשונה עם הופעתו של הטנק הראשון בשדה הקרב. עם זאת, היו הטנקים הראשונים איטיים ושריונם דק כך שעוצמתם של תותחי השדה הרגילים הספיקה כדי להשמיד טנקים אלה.
תותחים נגד טנקים פותחו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם מתוך מגמה ליצירת תותחים קומפקטיים וניידים בעלי קליבר נמוך יחסית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והופעתם של טנקים כבדים גדל גם קליבר התותחים שהתמודדו עמם.
הגדלת קוטר הקנה דרשה את הגדלת משקל התותח ודרשה ציוד הנדסי כבד כדי לנוע בשדה הקרב או צוות של סוסים רבים. חיסרון זה פגע ביעילות התותח וגרוע מכך חשפה אותו לפגיעת האויב. כדי להתמודד עם הבעיה הורכבו תותחים אלה על תובת רק"ם וכך הומצא משחית הטנקים.
השימוש בתותחים נגד טנקים פחת אחרי מלחמת העולם השנייה ולכן פחתה גם שכיחותם בסכסוכים מזוינים. היעלמותם מנוף הלחימה נבעה בעיקר בגלל פיתוחם של כלי נשק קלים ומדויקים יותר לצורך פגיעה ברק"ם, כגון טילי נ"ט המופעלים על ידי חייל בודד ופלטפורמות תקיפה ניידות וזריזות, כגון מסוקי קרב ורכבי קרב.
