תומאס קאסין קינקייד נולד בעיירה האנובר, ניו המפשייר, ב-3 באפריל1888, בנם של תומאס רייט קינקייד, קצין בצי האמריקני, ואשתו וירג'יניה. בילדותו נהגה המשפחה לעבור מבסיס צי אחד למשנהו, בהתאם לדרישות התפקיד של אביו. קינקייד הצטרף לאקדמיה הימית של ארצות הברית באנאפוליס, מרילנד ב-1904, וסיים את לימודיו שם ב-5 ביוני1908, במקום ה-136 מתוך 201 צוערים.
תחילת הקריירה הימית
את שירותו הימי החל קינקייד על אוניית המערכה "נברסקה", שעל סיפונה הפליג מסביב לעולם בשנת 1909, ועם שובו עבר לשרת על סיפון אוניית המערכה "מינסוטה", שם החל לגלות עניין בתותחנות ימית. בפברואר 1911 קיבל דרגת סגן-משנה. בעת שרותו באנאפוליס, הכיר קינקייד את הלן שרבורן רוס, והשניים נישאו ב-24 באפריל 1911.
ב-1913 התחיל קינקייד ללמוד תותחנות ימית באקדמיה הימית, אך לימודיו הופסקו עקב כיבוש וראקרוס על ידי ארצות הברית ב-1914. קינקייד נשלח לשירות על ספינת תותחים שנשלחה לים הקריבי, והיה מעורב לראשונה בחילופי אש, כשספינתו נורתה מכיוון החוף. לאחר מכן, שב קינקייד ללימודיו, אותם סיים ב-1916, ואז הוצב באוניית המערכה "פנסילבניה".
בינואר 1917 קיבל קינקייד דרגת לוטננט, ובאותה שנה נשלח לבריטניה כדי לפקח על פיתוח מערכת אופטית למדידת מרחקים עבור הצי האמריקני, והמשיך לעשות זאת לאחר שחזר לארצות הברית בראשית 1918. בפברואר 1918 קיבל קינקייד דרגת לוטננט קומנדר, והוצב באוניית המערכה "אריזונה".
בין שתי מלחמות העולם
בהתאם למסורת של ביצוע תפקיד ימי ולאחריו תפקיד חוף, לסירוגין, קיבל קינקייד את הפיקוד על מחלקת הלוגיסטיקה של משרד התותחנות של הצי בוושינגטון די. סי., ובקופה זו פרסם מספר מאמרים בנושא תותחנות. ב-1922 מונה קינקייד לראש מטה מפקד הכוחות הימיים האמריקניים באזור טורקיה, ששהו באזור בעקבות מלחמת יוון–טורקיה. בעקבות הסכם לוזאן, הצטמצמה הנוכחות האמריקנית באזור, וב-1924 שב קינקייד לארצות הברית.
ב-11 בנובמבר 1924 קיבל קינקייד את הפיקוד הראשון שלו, על המשחתת "אישרווד". ביוני 1926 קיבל דרגת קומנדר ומונה לקצין תותחנות ראשי של הצי, ולעוזרו של מפקד הצי האמריקני, אדמירל הנרי ויילי. בשנים שלאחר מכן למד קינקייד במכללת הלוחמת הימית, ישב בוועדת המטה של הצי, וצורף למחלקת המדינה של ארצות הברית כיועץ לעניינים ימיים.
בפברואר 1933 מונה קינקייד לקצין המבצעים על אוניית המערכה החדישה "קולורדו", ושנה לאחר מכן שב לוושינגטון די. סי. והצטרף ללשכת הניווט של ארצות הברית. ב-11 בינואר1937 קיבל דרגת קפטן, וביוני קיבל את הפיקוד השני שלו, על הסיירת כבדה "אינדיאנפוליס".
בנובמבר 1938 התמנה קינקייד לנספח ימי ברומא. בהיותו שם, דיווח לממשלת ארצות הברית שאיטליה אינה ערוכה למלחמה, ורק במאי 1940 דיווח שהחל גיוס. זמן קצר לאחר מכן, סיפר לו הרוזןגליאצו צ'אנו שאיטליה מתכננת להכריז מלחמה על צרפת ועל בריטניה בין ה-10 ל-15 ביוני.
עם שובו לארצות הברית במרץ 1941, עמד קינקייד בפני קידום לדרגת אדמירל משנה, אך מכיוון ששירותו על אינדיאנפוליס התקצר בשל נסיעתו לרומא, היה חסר לו הניסיון הימי הדרוש לקבלת הקידום. לפיכך הוא מונה למפקד פלגת משחתות בבסיס הצי בפילדלפיה, ותוך זמן קצר צבר את הניסיון הנדרש, וקיבל דרגת אדמירל משנה ב-11 באוגוסט 1941.
תפקידן המסורתי של הסיירות היה סיור והגנה על האוניות הגדולות, אך בשל אובדן רבות מאוניות המערכה האמריקניות בהתקפה על פרל הארבור, השתנה תפקידן, והן שימשו בעיקר ככוח ההגנה של נושאות המטוסים, שהפכו להיות כלי הלחימה העיקרי. בקרב ים האלמוגים, פיקד קינקייד על כוח משימה 17.2, שכלל את סיירותיו שלו ומשחתות, ושימש כוח ההגנה של נושאת המטוסים של כוח משימה 17, לקסינגטון ויורקטאון. קרב ים האלמוגים היה הקרב הראשון בו נלחמו נושאות מטוסים זו בזו, ושני הצדדים לא היו מנוסים בשיטת לחימה זו. לפיכך נפל נטל ההגנה על נושאות המטוסים על כתפיו של קינקייד. למרות זאת, שתי נושאות המטוסים האמריקניות נפגעו, ולקסינגטון שקעה מאוחר יותר. על חלקו בקרב ים האלמוגים קיבל קינקייד את מדליית השירות המצוין של הצי.
לאחר קרב ים האלמוגים הצטרפו סיירותיו של קינקייד לכוח משימה 16, בפיקודו של אדמירל משנה ויליאם הלסי, ומילאו בו תפקיד דומה. במסגרת זו, לקחו כוחותיו חלק גם בקרב מידוויי, אך כוח משימה 16 לא הותקף בעת הקרב, וקינקייד לא מילא בו תפקיד בעל חשיבות.
איי שלמה
לאחר קרב מידוויי, ובשל היעדרותו של הלסי עקב מחלה, קיבל קינקייד את הפיקוד על כוח משימה 16, שבמרכזו פעלה נושאת המטוסים אנטרפרייז, וזאת למרות שהיה חסר כל ניסיון בפיקוד על כלי שיט מסוג זה. המשימה הבאה של הצי האמריקני באוקיינוס השקט הייתה כיבוש האי גוודלקנל שבדרום איי שלמה, כדי שישמש בסיס אווירי עבור בעלות הברית באזור. בשל חשיבותו האסטרטגית של גוודלקנל, שלחו היפנים כוחות רבים כדי להגן עליו ולנסות לכבוש אותו בחזרה. בקרב איי שלמה המזרחיים התנגשו כוחות נושאות המטוסים של שני הצדדים. במהלך הקרב נפרדו הסיירות מנושאת המטוסים והשאירו אותה חשופה להתקפות. אנטרפרייז ספגה שלוש פגיעות פצצה, ונאלצה לשוב לפרל הארבור לתיקונים. על חלקו בקרב איי שלמה המזרחיים קיבל קינקייד את מדליית השירות המצוין פעם נוספת.
באוקטובר 1942 שבו קינקייד וכוח משימה 16 לדרום מערב האוקיינוס השקט, ונקלעו לקרב איי סנטה קרוז, שהיה חלק ממאמץ יפני גדול ממדים לכבוש מחדש את גוודלקנל. קינקייד קיבל את הפיקוד על כוח משימה 61, שכלל את כוח משימה 16 ואת כוח משימה 17, שכלל את נושאת המטוסים הורנט. בסוף הקרב איבדו האמריקנים את הורנט, ואנטרפרייז, ואוניית מערכה וסיירת ספגו נזקים כבדים. הקרב נחשב ניצחון טקטי עבור היפנים, אך למעשה הקרב מנע מהצי הקיסרי היפני להמשיך לתקוף את גוודלקנל, וכך יכלו האמריקנים להעביר לאי עוד כוחות ואספקה. אולם, ההפסד הטקטי היה כתם שחור בקריירה הצבאית של קינקייד, וקצינים אחרים האשימו תלו את ההפסד בחוסר הניסיון שלו בתעופה ימית.
האיים האלאוטיים
קינקייד, מפקד כוח צפון האוקיינוס השקט, בחדרו באיים האלאוטיים
ב-4 בינואר1943 קיבל קינקייד את הפיקוד על כוח צפון האוקיינוס השקט, והוטלה עליו משימת הכיבוש-מחדש של האיים האלאוטיים מידי היפנים. תחת שיתקוף את ריכוז הכוח היפני באי קיסקה, הוא החליט לתקוף את האי הפגיע יותר, אטו. בשל התנאים הקשים השוררים באזור זה, ובשל העובדה שבעת ההיא חסרו הכוחות האמריקנים ניסיון רב בלוחמה אמפיבית, הלחימה הייתה קשה, וקינקייד אף החליף את המפקד
הצבאי של הכוח, ובסופו של דבר הצליחו האמריקנים לכבוש מחדש את האי. ביוני 1943 קיבל קינקייד דרגת תת-אדמירל, והפך למפקד הבכיר באזור, ומיד התפנה לכיבוש האי קיסקה. אך עם נחיתת הכוחות בו התברר שהיפנים, שידעו על ההתקפה האמריקנית, פינו את כל אנשיהם מהאי. על חלקו בקרב על האיים האלאוטיים קיבל קינקייד בפעם השלישית את מדליית השירות המצוין.
דרום מערב האוקיינוס השקט
בנובמבר 1943 מונה קינקייד למפקד הכוחות הימיים של בעלות הברית באזור דרום מערב האוקיינוסה השקט, בו היה כפוף למפקד העליון של האזור, גנרלדאגלס מקארתור, ולמפקד הצי השביעי, בו היה כפוף למפקד העליון של הצי האמריקני, אדמירל ארנסט קינג. תפקידו של הצי השביעי היה לסייע למקארתור במערכה בגינאה החדשה, וסיוע זה כלל מספר נחיתות אמפיביות שאיפשרו את כיבוש האי.
כהכנה לפלישה לפיליפינים באוקטובר 1944, שלח אדמירל צ'סטר נימיץ, מפקד הצי האמריקני באוקיינוס השקט, תגבור לצי השביעי, שכלל חלקים מצי האוקיינוס השקט, בפיקודו של הלסי. על הצי השביעי של קינקייד הוטלה האחריות לנחיתות ולהגנת חופי הנחיתה, ואילו על הלסי הוטלה משימת השמדת הכוחות הימיים של היפנים. הקרב שהתפתח סביב נקודת הנחיתה במפרץ לייטה היה הקרב הימי הגדול ביותר במלחמת העולם השנייה, ואחד הגדולים בהיסטוריה. בקרב מצר סוריגאו הצליחו הכוחות האמריקנים לחצות את ה-T של הכוח היפני, והביסו אותם.
לאחר הניצחון בקרב מפרץ לייטה המשיך הצי השביעי לסייע לכוחותיו של מקארתור בכיבוש הפיליפינים, ולאחר מכן גם בבורנאו. קינקייד קיבל דרגת אדמירל מלא ב-3 באפריל1945, והמשיך לפקד על הצי השביעי גם לאחר סיום המלחמה. כוחותיו סייעו לנחיתות בקוריאה ובצפון סין, שנועדו לתפוס את האזורים הללו ולשחרר את שבויי בעלות הברית שהוחזקו שם, ועל חלקו במבצעים אלה הוענק לו עיטור לגיון ההצטיינות.
אחרית ימיו
לאחר המלחמה שב קינקייד לארצות הברית, וקיבל את הפיקוד על הצי ה-16, צי העתודה באוקיינוס האטלנטי. הוא המשיך למלא תפקידי מטה, וב-30 באפריל1950 פרש קינקייד באופן רשמי מהצי האמריקני. לאחר מכן, ישב במספר ועדות ציבוריות, בהן הוועדה האמריקנית למצבות קרב.
