תוכנית סן מרקו (באיטלקית:Progetto San Marco הייתה תוכנית לחקר חלל איטלקית במחצית השנייה של המאה ה-20. במסגרת התוכנית שוגרו לחלל 5 לוויינים בעזרת משגרים מתוצרת ארצות הברית. בכך איטליה הייתה המדינה השלישית שהפעילה אתר שיגור לוויינים וה-5 (אחרי ברית המועצות, ארצות הברית, קנדה ובריטניה) שבבעלותה לוויין.

לואיג'י ברוליו היה רב-סרן בחיל האוויר האיטלקי. בשנת 1956 הוא מונה לראש יחידת מחקר של החיל. בתפקיד זה הוא היה אחראי על תוכנית הטילים של החיל. בשנת 1961 הוא הציע לראש ממשלת איטליה להכין תוכנית לשיגור לוויין עצמאי במסגרת תוכנית לאומית. בהמשך הוא נפגש עם נציגי ארצות הברית בנושא. התוכנית אושרה על ידי ממשלת איטליה באוקטובר 1961 ונחתם הסכם עם נאס"א ב-31 במאי 1962. בהתאם להסכם ארצות הברית הייתה אמורה לספק משגר ולאמן צוותים איטלקים בהפעלתו. איטליה תתכנן ותבנה את הלוויין ותהיה אחריות על השיגור ובקרת טיסה.

השיגור הראשון בוצע ממתקן הטיסות וולופס שבארצות הברית ובוצע על ידי צוות איטלקי לאחר קבלת הדרכה. יתר השיגורים בוצעו ממרכז החלל לואיג'י ברוליו שהוקם על אסדת קידוח מתגבהת שסופקה על ידי חברת ENI האיטלקית. היא הוקמה על ידי חוף של קניה. בשנת 2004 אחריות על האתר הועברה לסוכנות החלל האיטלקית שמו שונה ל"מרכז החלל ברוליו".

הלוויין הראשון "סן מקרו 1" תוכנן ונבנה באיטליה ומשקלו היה 115 ק"ג. הוא שוגר לחלל בדצמבר 1964. במאי 1962 הוא נפגע מניסוי גרעיני בגובה רב שבוצע על ידי ארצות הברית והפסיק לפעול.

הלוויין "סן מרקו 2" היה הלוויין הראשון ששוגר מ"מרכז החלל ברוליו". משלקו היה 130 ק"ג. הוא שוגר באפריל 1967 ופעל עד לאוגוסט אותה שנה.

הלוויין "סן מרקו 3" היה הלוויין השלישי שתוכנן ונבנה באיטליה. הוא שוגר בשנת 1971. משקלו היה 163 ק"ג. הוא פעל עד לנובמבר 1971 וביצע מדידות שונות הקשורות לאטמוספירה.

הלוויין "סן מרקו 4" היה הלוויין הרביעי שתוכנן ונבנה באיטליה. הוא שוגר בשנת 1974. משקלו היה 164 ק"ג. הוא ביצע מדידות שונות הקשורות לאטמוספירה.

הלוויין "סן מרקו D/L" היה הלוויין החמישי שתוכנן ונבנה באיטליה. הוא שוגר בשנת 1988. משקלו היה 273 ק"ג. הוא ביצע מדידות שונות הקשורות עם פעילות השמש והשפעתה על האטמוספירה.

כל השיגורים בוצעו על ידי משגר מדגם "סקאוט".

מדיה וקבצים בנושא תוכנית סן מרקו בוויקישיתוף

• מידע על הלווויינים