תוכי זה ידוע בעיקר בגלל הדו-צורתיות זוויגית הבולטת שלו: הזכרים ירוקים ובעלי מקור כתום מגודל בעוד הנקבות אדומות-כחולות עם מקור שחור קטן. הבדל זה בולט כל כך ביחס לזני תוכים אחרים עד שחוקרים אירופאים חשבו לראשונה, ובמשך כמה עשורים, שמדובר בשני מינים שונים. מסתבר, שההבדל נוצר כתוצאה מתפקידיהם השונים של המינים. הנקבות נשארות לרוב בקנים עם הגוזלים. הזכרים יוצאים לחפש מזון, לכן הם זקוקים להסוואה שתגן עליהם מטורפים כגון הבז הנודד. מפני שבאזורי המחיה של האקלקטוסים יש מחסור במקומות המותאמים לקנים, הנקבות פיתחו צבע אדום בוהק, המסמן את בעלותן על המקום ומהווה אזהרה למתחרות.
המערכת הזוגית של האקלקטוס מיוחדת גם היא. בעוד שזנים רבים של ציפורים הם מונוגמים, או פוליגינים, אקלקטוסים הם פוליגנאנדרים, כלומר, כל נקבה מזדווגת עם כמה זכרים, וכל זכר מזדווג עם כמה נקבות, לעיתים במרחק של עד 7 קילומטרים אלה מאלה. [2]
תפוצתו של התוכי יציבה במגוון איים טרופיים מצפון לאוסטרליה. הוא ניזון מפירות או מזרעים שונים ומשתמש במקורו כדי לפצח את הגלעינים והקליפות.
תוכי זה מגודל גם כחיית מחמד פופולרית במדינות רבות.
_at_Miami_Metrozoo_2008.jpg)
