תדרים ללא רישוי

תדרים ללא רישוי הם תחומים של תדרי רדיו מתוך הספקטרום האלקטרומגנטי שבהם מותר לציבור לבצע שידור וקליטה חופשיים ללא רישיון, למרחקים קצרים, בעוצמה נמוכה, בתנאים מסוימים.

במקור, תחומים אלו הוקצו לשימושי תעשייה, מדע ורפואה (ובאנגלית: Industrial, Scientific and Medical). לשימושים אלו יש עדיפות על פני שימושים אחרים (כדוגמת קשר רדיו), ומכאן נובע הכינוי הנפוץ: תדרי ISM. העדיפות הנמוכה לשימושים האחרים מתבטאת באיסור על המכשירים "האחרים" לפעול בצורה שתפריע או תזיק לפעולת המכשירים שבעדיפות הגבוהה יותר. בנוסף, על המכשירים שבעדיפות הנמוכה לספוג כל הפרעה שתיקלט מהמכשירים העדיפים, לרבות הפרעה שעלולה לגרום לפעולה לא רצויה של המכשירים בעדיפות הנמוכה.

תנאי נוסף לשימוש בתדרים הללו הוא הפקת קרינה אלקטרומגנטית בעוצמה הנמוכה מסף מסוים שהוגדר לכל תדר.

שימושים עיקריים

תקינה

בארצות הברית, השימושים העדיפים בתחומי ה-ISM מוגדרים על פי "Part 18 of the FCC rules", והשימושים שאינם דורשים רישוי (בעדיפות הנמוכה) מוגדרים ב-Part 15 Subpart B.

תחומי התדרים המאושרים לשימוש ללא רישוי משתנים מיבשת ליבשת, וממדינה למדינה. לרוב, הכללים מבוססים על התחומים הבאים, כפי שהוגדרו בכללי ITU מספר 5.138, 5.150, 5.280:

  • 6.765–6.795 MHz
  • 13.553–13.567 MHz
  • 26.957–27.283 MHz
  • 40.66–40.70 MHz
  • 433.05–434.79 MHz
  • 902–928 MHz
  • 2.400–2.500 GHz
  • 5.725–5.875 GHz
  • 24–24.25 GHz
  • 61–61.5 GHz
  • 122–123 GHz
  • 244–246 GHz

בישראל

בישראל רגולציית התדרים והרישוי מתבצעת בין השאר על פי תקנות הטלגרף האלחוטי הבאות:

ראו גם

קישורים חיצוניים