הצמח בגובה של כ-50 סנטימטרים, כמו שאופייני לצמחים ממשפחת השלמונאים. פריחתו מתחילה בין חודש מרץ לחודש מאי, והיא מאופיינת בתפרחת שצורתה קרקפת עטופה במעטפת של עלים ירוקים, פרחיה החיצוניים גדולים ובמיוחד עלי הכותרות אשר פונים החוצה מן הצמח.
חפי המעטפת קצרים מהפרחים. קרקפות הפרחים נישאות על עוקצים קצרים, יושבים כמעט.
היא מזכירה פרח בודד, לכותרת ארבע אונות ואונותיה משוננות. הקרקפת יושבת בחיק ענפים נגדיים, בניגוד לתגית ארץ ישראלית, שקרקפותיה נישאות בראשי הענפים הארוכים.
מעטפת הפרי של הצמח מסתיימת בנזר קרומי דמוי פעמון שאורכו כסנטימטר אחד, ובו מעל ל-30 עורקים. צבעו של הנזר ארגמן חיוור. הכדורים של הנזרים משמשים כפרח יבש לקישוט.
מקור שמה של התגית הוא מלשון תג (כתר), בגלל הנזר הקרומי במעטפת הפרי. בערבית נקרא הצמח תַגִ'ייָה, זַהַרַתא אל-ג'אראבּ.
התגית היא צמח דו מיני, הוא גדל בקרקעות שאינן מלוחות, בעיקר בבתי גידול טבעיים, אך גם בקרבת האדם. הוא נפוץ ברחבי המזרח התיכון, בארץ הוא נפוץ בעיקר בגולן, בגליל, בעמק הירדן העליון, באזור העמקים, בכרמל, בהרי השומרון, במדבר השומרון, בהרי יהודה, בשרון, בשפלה, בנגב הצפוני ובקעת הירדן.[2]
