תאוריית הקרבה הבין-אישית (באנגלית: proxemics) עוסקת במחקר על השפעת המרחק הפיזי בין בני-אדם על התנהגותם והרגשתם. תורת הקרבה הבין אישית היא חלק ממחקר התקשורת הבלתי-מילולית.
הול השתמש כבסיס לעבודתו במחקריו של הזואולוג השווייצריהייני הדיגר (Heini Hediger), שעסקו במרחקים בעולם החי. הדיגר הבחין בין מרחק בריחה של חיות, מרחק קריטי (מרחק התקפה), מרחק אישי (בין חיות ממינים שונים ללא מגע ביניהן), ומרחק חברתי (בין חיות מאותו מין). הול ראיין במחקריו מאות אנשים, כדי לקבוע סיווגים דומים לכך בקרב בני האדם וקריטריונים להבחנה ביניהם.
סיווג מרחקים בינאישיים
איור להמחשת המרחקים הבינאישיים על פי הול
על פי הול, ניתן לחלק את המרחקים בין שני אנשים באופן הבא:[1]
מרחק אינטימי: עד 45 ס"מ
מרחק אישי: 45 עד 120 ס"מ
מרחק חברתי: 120 עד 360 ס"מ
מרחק ציבורי: יותר מ-360 ס"מ
המידות הללו משתנות מתרבות לתרבות. כמו כן יש משמעות למעמד החברתי: לאדם בעל מעמד חברתי גבוה מהשני קל יותר לחדור מהמרחק החברתי לאישי.
תורת הקרבה הבין אישית עוסקת במספר נושאים בבחינת הקרבה הפיזית בין אנשים:
