הייט נולדה כשירלי דיאנה גרגורי בסנט ג'וזף, מיזורי, לפול ושירלי הרט גרגורי (Shirley Hurt). מאוחר יותר, היא בחרה לשאת את שם המשפחה של אביה החורג, ריימונד הייט[4].[1] הייט סיימה תואר שני בהיסטוריה, באוניברסיטת פלורידה ב-1967. לאחר מכן היא עברה לניו-יורק, התקבלה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת קולומביה בהיסטוריה חברתית, אך לא השלימה את הלימודים. בזמן לימודיה באוניברסיטה, היא דגמנה בפרסומת פרובוקטיבית למכונת כתיבה על מנת לשלם את שכר הלימוד אבל כאשר קראה את הכיתוב במודעה "המכונה כל כך חכמה, שהיא [הכתבנית] לא חייבת להיות", הצטרפה למחאה הפמיניסטית כנגד הפרסומת שהיא הופיעה בה[3].
הייט לימדה באוניברסיטת ניהון (טוקיו, יפן), ב-Chongqing University בסין, ו-Maimonides University מיאמי ביץ', פלורידה, ארצות הברית.
מחקריה
הייט חקרה כיצד נשים מתייחסות לחוויה המיניות שלהן ולמשמעות שהן נותנות לה. הייט ביקשה מ-3,000 נשים[5] לדווח על פעילותן המינית - יחסי מין עם אדם נוסף או אוננות. המחקר כלל ציטוטים ותיאורים של נשים על החוויות המיניות שלהן. מחקרה הוביל למסקנה כי כי 70% מהנשים לא חוות אורגזמות נרתיקיות בזמן יחסי מין אבל מסוגלות להגיע לאורגזמה בקלות יחסית באמצעות אוננות או גירויים ישירים של הדגדגן[6]. הייט ביקרה את מאסטרס וג'ונסון על שילוב של תפיסות תרבותיות רווחות בנושא התנהגות מינית במחקר שלהם, מבלי לבחון אותם באור ביקורתי. לדוגמה, ההנחה הרווחת, שבעת חדירה לנרתיק נוצר גירוי מספיק של הדגדגן שמוביל לאורגזמה, ועל כן אישה שלא מגיעה לאורגזמה באמצעות חדירה סובלת מבעיות בתפקוד המיני. הייט הכירה במקום המרכזי של קינסי, מסטר וג'ונסון במחקר על מין אך היא טענה שהחברה צריכה להכיר בהבניה האישית והתרבותית של מיניות; על מנת שהמחקר בנושא יהיה רלוונטי הוא צריך להתקיים גם מחוץ למעבדה. היא טענה, שמחקר העוסק במיניות של נשים ומתמקד רק באורגזמה בזמן יחסי מין הוא שגוי ומניח שזוהי הדרך השכיחה והרצויה אצל נשים להגיע לאורגזמה, דבר שהמחקר שלה הפריך[7].
מתודולוגיה
הייט אספה אלפי שאלונים שמולאו בצורה אנונימית והם שימשו כמסגרת לפיתוח הרעיוני על יחסם של בני האדם למגדר ולמיניות. המסקנות אליהן הגיעה נתקלו בחשדנות גם בגלל המתודולוגיה שבחרה. העדר נתוני הרקע של האנשים שמילאו את השאלונים עורר חששות לגבי המסקנות שהייט הגיעה אליהן והאם ניתן להכליל אותן על כלל האוכלוסייה. בסקרים בנושאים רגישים כגון התנהגות מינית, רבים מהנשאלים בוחרים לא למלא את השאלון ועל כן הדגימה מוטה. מנקודת מבט סטטיסטית, המסקנות הנגזרות לא מייצגות את הדעות של האוכלוסייה הנחקרת. תומכי הייט טענו להגנת המחקר כי מחקרה התבסס על תשובותיהן של נשים שונות לעומת מחקרים קודמים שהסיקו מסקנות על מיניות נשים מתוך ניסיונן של נשים העוסקות בזנות או בהסתמך על ניסויים במעבדה. שיטות המחקר של הייט היוו קרקע לדיון פורה על מתודולוגיות מחקר בנושא מיניות.
חיים אישיים
ב-1985 נישאה לפסנתרן הגרמני פרידריך הוריקי (Friedrich Höricke), הצעיר ממנה ב-19 שנים. ב-1989 הזוג היגר לגרמניה. הייט ויתרה על אזרחותה האמריקאית ב-1995, לדבריה בשל ההתקפות האישיות שספגה בארצות הברית בשל עבודתה.[8] זמן קצר לאחר מכן קיבלה אזרחות גרמנית. הזוג התגרש בשנת 1999. היא התחתנה בשנית בשנת 2012 עם פול סאליבן. הם נדדו באירופה והתיישבו בסופו של דבר בטוטנהאם שבצפון לונדון. היא נפטרה בשנת 2020 ממחלה נוירולוגית ניוונית (Corticobasal Degeneration).[8][9]
פרסומים
עברית
דוח הייט: מחקר על מיניות האישה (כותר 1977)
שיר הייט וקייט קולרן. גברים טובים גברים רעים ושאר מאהבים (אור עם 1990)
נשים ואהבה: מהפכה בהתהוותה (מקסוול-מקמילן-כתר 1991)
