שר"פ

שר"פ הוא שירות רפואי פרטי המסופק בתשלום במסגרת בתי חולים בישראל.

השר"פ מאפשר לחולה לבחור באופן פרטי רופא שיערוך לו בדיקה, אבחון או ניתוח, כששכרו משולם על ידי החולה (לרוב במימון ביטוחי השב"ן או ביטוחים מסחריים אחרים), זאת תוך שימוש בתשתיות בית החולים בו מועסק הרופא. קיומו של שר"פ במסגרת בתי החולים הציבוריים שנוי במחלוקת ציבורית עזה בישראל. כיום נאסר בישראל על קיום שר"פ ברוב בתי החולים הציבוריים (בתי החולים הממשלתיים ובתי החולים של שירותי בריאות כללית), והוא פועל רק בבתי חולים הציבוריים-עצמאיים.

רקע

השר"פ החל לפעול בבית החולים הדסה בירושלים בשנת 1945 ובשנת 1975 התרחב גם לבית החולים שערי צדק[1]. במשך הזמן החל גם בית החולים ביקור חולים להנהיג שר"פ במסגרתו. הסדר שר"פ ניתן גם באופן יוצא דופן לפרופסור מוריס לוי במסגרת הסכמתו לעבוד בבית החולים בילינסון של קופת חולים כללית[2].

במשך שנות ה-70 רווח הנוהג של רפואה שחורה בבתי חולים ממשלתיים ושל קופת חולים כללית, וחולים שילמו לרופאים באופן פרטי עבור טיפול מיוחד בבית החולים[3]. גורמים שונים הציעו לקבוע הסדרי שר"פ רשמיים במטרה להסדיר את העניין ולמנוע רפואה שחורה. במטרה לקבוע מדיניות בעניין, הקים משרד הבריאות את ועדת שני[2]. במאי 1980 יצא ארגון הרופאים של קופת חולים בדרישה לקיום שר"פ רשמי בבתי החולים של קופת חולים כללית, באופן שיבטל את ההסדרים הנהוגים מתחת לשולחן[4]. הדרישה נתקלה בהתנגדות נרחבת, בין השאר מצד ארגון האחיות[5] ומצד בכירי קופת חולים שטענו שהדבר יפגע באידאולוגיה השוויונית של הקופה[6].

בשנת 1986, כדי לספק את הדרישה לשירותי שר"פ, הקימה הדסה מרפאת שר"פ בתל אביב[7].

באפריל 1987 יזמה שרת הבריאות שושנה ארבלי אלמוזלינו את הקמת "ועדת טריינין", שנתבקשה לבחון ולהמליץ על מדיניות בריאות כוללת, ולקבוע סדרי קדימויות בפיתוח מערכת הבריאות בישראל[8]. הוועדה המליצה על שיטת השר"פ המופעלת ב"הדסה" כפתרון לבעיית התקציב של שאר בתי החולים בישראל[9].

באמצע שנות התשעים החלו בתי החולים הממשלתיים איכילוב, שיבא, רמב"ם, הלל יפה ואסף הרופא להפעיל שר"פ (שכונה שר"ן - שירות רפואי נוסף) באמצעות תאגידי בריאות ללא הסכמה רשמית של משרד הבריאות והממשלה. באפריל 2000 פנתה מכבי שירותי בריאות למשרד הבריאות וליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לבחינת חוקיות הפעלת השר"פ לאור טענתה שנגבים במסגרתו תשלומים עודפים ומוגזמים מעבר למותר. בפברואר 2002 הורה היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין להפסיק את פעילות השר"פ בבתי החולים הממשלתיים[10]. כנגד הנחיית היועץ הגישו אזרחים ורופאים עתירות נפרדות לבג"ץ בבקשה לבטל את החלטת היועץ, אך בסופו של דבר במרץ 2009 העתירות נדחו[11].

נכון לשנת 2021, השר"פ פועל רק במסגרת בתי החולים בירושלים, בבית החולים אלישע בחיפה, בבית החולים לניאדו שבנתניה, בבית החולים מעייני הישועה שבבני ברק, בבית החולים האנגלי, האיטלקי והצרפתי שבנצרת, ובבתי החולים הרצליה מדיקל סנטר ואסותא מרכזים רפואיים, בהסדרים המשתנים ממרכז רפואי למשנהו[דרוש מקור].

בית החולים אסותא אשדוד קיבל בעת הקמתו היתר לכך ש-25% מהיקף פעילותו יהיה במסגרת שר"פ, אך בהמשך המדינה הגיעה להסכם עם אסותא על ביטול השר"פ שם, תמורת תקציב ממשלתי נוסף[12].

במהלך השנים הוקמו מספר ועדות לבחינת הנושא וגובשו המלצות שונות:

  • ועדת נתניהו שהגישה את מסקנותיה בדצמבר 1990 המליצה ברוב דעות לאפשר שר"פ בכל המערכת הציבורית, ולקיים עליהם פיקוח ובקרה הדוקים כדי למנוע את הרפואה השחורה ומתוך קבלה של "הרע במיעוטו". ביטולה הוא בחינת "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה"[13].
  • ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת יישומו ומימונו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי בראשותו של חבר הכנסת דוד טל שהגישה את מסקנותיה במרץ 2000 המליצה לבטל את השר"פ לחלוטין, ולאפשר את קיומו במסגרות פרטיות בלבד[14].
  • ועדת אמוראי שהגישה את מסקנותיה בדצמבר 2002 הסכימה כי יש לקיים שר"פ, אך בין חבריה התגלו מחלוקות באופן הביצוע והפיקוח[15].
  • ועדת ליאון שהגישה את מסקנותיה במאי 2004 המליצה לשנות את מבנה בתי החולים ולתאגדם מחדש, ולהפעיל במסגרתם שר"פ בהתניות שונות[16].
  • ועדת גרמן - "הוועדה המייעצת לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית" שמונתה בראשית שנת 2013 ובין מטרותיה: בחינת היחס בין הרפואה הציבורית לבין הרפואה הפרטית, ובין ההוצאה הציבורית להוצאה הלאומית והפרטית בתחום הבריאות; ביטוחים רפואיים; תיירות מרפא; מעמדו המעורב של משרד הבריאות כספק שרות, מבטח ורגולטור[17]. הוועדה הגישה את מסקנותיה ביוני 2014, וביניהם המליצה שלא להתיר את השר"פ במקומות בהם לא הופעל עד היום וכן לפעול לבטל את השר"פ המתוכנן בבית החולים המוקם באשדוד[18].

אופן הפעילות

השר"פ מתבצע במגבלות שונות הקשורות בהסדרים בין כל רופא לבית החולים בו הוא מועסק ובתנאים שנקבעים ביניהם וללא התערבות של משרד הבריאות. קיימים הבדלים רבים באופי הפעילות ובתנאיה בין בתי החולים:

  • בהדסה הרופא מועסק במשרה מלאה בבית החולים וגם עיסוקו ברפואה פרטית מחוץ לבית החולים עובר דרך משרד השר"פ, לעומת שערי צדק שהרופא אינו עוסק מחוץ למסגרת השר"פ ברפואה פרטית.
  • בהדסה בית החולים הוא הקובע את תעריף הטיפול, ובשערי צדק הרופא הוא הקובע.
  • בשני בתי החולים הפעילות בשר"פ מוגבלת ל-20% מסך כלל הפעולות המבוצעות בבית החולים.
  • תשלומי השר"פ מתחלקים בין הרופא לבית החולים, כשהחלוקה הרשמית של שכר הטרחה היא 80% לרופא ו-20% לבית החולים.
  • הרופאים הם מומחים בדרגת אקדמי בכיר ומעלה[19].

ויכוח ציבורי

על הפעלת השר"פ במתכונת הקיימת ועל הרחבתו לכלל בתי החולים הממשלתיים והציבוריים מתקיים ויכוח ציבורי לאורך השנים. עיקרי טיעוני המתנגדים[20]:

  • בחירת רופא בתשלום מנוגדת לעיקרון השוויון.
  • שיקולי רווח כספי יכולים לגרום לעיוות בחוות הדעת הרפואיות ולעודד טיפולים מיותרים.
  • שני מסלולי טיפול במסגרת בית חולים אחד גורמת לחוסר שוויון ולתחושה קשה.
  • קיום שר"פ יגרום להסטת פעילות מהמערכת הציבורית לפרטית כדי להגדיל רווחים.
  • טיפולים במסגרת שר"פ יינתנו ברמה גבוהה מאלו שבמערכת הציבורית.
  • הפרמיה בתוכניות השב"ן ובביטוחים השונים תעלה משמעותית אם יורחב הסדר השר"פ.
  • ניגוד עניינים בטיפול הרופא בין חולים משלמים לאלו שאינם משלמים.
  • הבחירה בשר"פ נעשית תחת לחץ וללא החלטה שקולה.

עיקרי טיעוני התומכים[21]:

  • זכותו של האזרח לבחור לעצמו רופא מטפל על בסיס חוק כבוד האדם וחירותו
  • שימוש וניצול יעיל של המשאבים וציוד רפואי הקיימים במערכת הציבורית.
  • השר"פ יסיט משאבים ממערכת הרפואה הפרטית לזו הציבורית.
  • חלק מתשלומי השר"פ מיועדים להשקעה במערכת הציבורית ותורמים לקידומה.
  • חלק מתשלומי השר"פ משמשים למחקר ופיתוח.
  • מניעת טיפול סלקטיבי בחולים במסגרת פרטית על ידי קיומה במסגרת ציבורית.
  • זמינות הרופאים המומחים בבית החולים גם לאחר שעות העובדה הקבועות.
  • שימור הרופאים המומחים במערכת הציבורית ומניעת עזיבתם למערכות פרטיות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ א. גבע, לא כל החולים שווים, דבר, 25 באפריל 1975
  2. ^ 1 2 יעקב העליון, משהו חולה ברפואה הציבורית, מעריב, 22 בדצמבר 1978
  3. ^ יעקב העליון, שירות רפואי פרטי עומד להיכנס לקופת חולים בדלת האחורית, מעריב, 30 ביוני 1980
  4. ^ רופאי קופת חולים דורשים שירות פרטי בבתי החולים, דבר, 19 במאי 1980
  5. ^ הסת' האחיות נגד רפואה פרטית בבתה"ח, דבר, 29 במאי 1980
  6. ^ אלמוזלינו: קופ"ח לא תתן בתה"ח לרופאים, דבר, 25 במאי 1980
    תביעה לבדוק ההאשמות על תשלומים לרופאים בבית החולים בעפולה, דבר, 22 ביולי 1980
    סערה בהסת' בגלל תביעת רופאי קופ"ח לשירות פרטי, דבר, 2 ביוני 1980
  7. ^ שר"פ בתל אביב, מעריב, 3 בדצמבר 1986
    הסתדרות מדיצינית הדסה, שלוחת הדסה ירושלים - עכשיו גם בתל אביב, מעריב, 22 באוקטובר 1986
  8. ^ אתר למנויים בלבד רוני לינדר, דז'ה וו בחסות שושנה ארבלי אלמוזלינו, באתר TheMarker‏, 9 באוגוסט 2013
  9. ^ אבי כצמן, "הפתרון המושחת" - שר"פ / המחיר ידוע, דיסקרטיות לא תזיק, כותרת ראשית, 8 ביוני 1988
  10. ^ אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה: מניעת רפואה פרטית בבתי חולים ממשלתיים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 17 בפברואר 2002
  11. ^ פסק הדין בתיק בג"ץ 4253/02 ו-4325/02, באתר בית המשפט העליון
  12. ^ אתר למנויים בלבד רוני לינדר-גנץ, הסכם חסר תקדים: אסותא תוותר על שר"פ באשדוד - וכמה היא תקבל מהמדינה?, באתר TheMarker‏, 18 באפריל 2016
  13. ^ למסקנות דומות בנושא השר"פ כבר הגיעה ועדת טריינין אשר הגישה את מסקנותיה במאי 1988, אך לאור המשבר בתחום הבריאות ויחסי העבודה של הרופאים החליט ראש הממשלה יצחק שמיר על הקמת ועדה ממלכתית שבראשה עמדה גב' נתניהו.
  14. ^ מסקנות הוועדה באתר הכנסת
  15. ^ דו"ח אמוראי, באתר משרד הבריאות
  16. ^ דו"ח ליאון, באתר משרד הבריאות
  17. ^ מתווה ועקרונות הוועדה באתר משרד הבריאות.
  18. ^ המלצות הוועדה, באתר משרד הבריאות.
  19. ^ קיימים הסדרים נוספים בבתי החולים כמו טר"א שמאפשר גם לרופאים ללא קביעות לבצע שר"פ בתעריף נמוך יותר, וכן רב"א שבו המנתח נוכח בשעת הניתוח ללא התחייבות לביצוע הפרוצדורה בעצמו - שניהם בהדסה, וכן בשערי צדק קיים מסלול שנ"ם בו המטופל משלם גם עבור חדר הניתוח לבית החולים ושאר התשלום מתקבל על ידי הרופא בלבד.
  20. ^ ד"ר מ. ישורון ברמן, הצעה שיש בה אפליה, דבר, 24 באוגוסט 1978
  21. ^ מרדכי גרשטיין, חסרונות שרות רפואי חד ממדי, דבר, 29 בספטמבר 1978