שמואל סמי ספירו (12 ביוני 1885 – 5 בדצמבר 1960) היה רופא מומחה במחלות ריאה ושחפת, הקים ובנה את השרות הרפואי של עליית הנוער וכיהן כמנהלו (1938–1957)^[1].

כרופא הראשי של עליית הנוער טיפל בילדי פליטים מגרמניה ומחנות המעצר בקפריסין כמו גם בילדי טהראן^[2].

ספירו (לשעבר: שפירו)^[3] נולד בעיירה שנקלנגספלד במדינת הסן שבגרמניה, למשפחה יהודית חרדית.

אביו, יעקב ספירו, היה מורה וסמכות רוחנית בקהילה היהודית בפולדה לשם עברה המשפחה משנקלנגספלד.

עם תום לימודיו התיכוניים נסע ספירו לפרנקפורט על נהר מיין ללמוד בישיבתו של הרב שלמה זלמן ברויאר.

עד מהרה עזב את לימודי הדת, והחליט ללמוד רפואה. למד במרבורג, מינכן, וירצבורג וסיים בגיסן ב-1912.

בשנות לימודיו הצטרף לארגון סטודנטים יהודי ציוני.

ספירו התמחה במחלות ריאה ושחפת, ופתח קליניקה ברחוב קורפירסטנדאם שבברלין. היה עד 1928 הרופא הראשי של הביטוח הלאומי בברלין בנושאים הקשורים למחלות ריאה, ולאחר מכן עד 1933, שימש כיועץ מומחה למוסד.

בשנת 1932 (או סמוך לה) התמנה ספירו לרופא של המשרד הא"י בברלין (הסוכנות היהודית) וכיהן בתפקיד עד להגירתו.

בקיץ 1938 הגיע ספירו לארץ ישראל וקבע את מקום מגוריו בירושלים. רעייתו, גרטה ספירו עם שני ילדיה הקטנים, נשארו בגרמניה לנסות ולהציל מה שניתן מרכוש המשפחה. המעט שהצליחה להציל הגיע לאחר מסע תלאות לירושלים. גרטה והילדים ניצלו מפרעות ליל הבדולח ובמרץ 1939 הגיעו לחיפה.

עם עלייתו לארץ ישראל הצטרף ספירו למפעל עליית הנוער בראשותה של הנרייטה סאלד. ספירו הקים ובנה את השרות הרפואי של עליית הנוער וכיהן כמנהלו עד לפרישתו לגמלאות ב-1957^[4].

בשנות מלחמת העולם השנייה היה אחראי על קליטתם הרפואית של ילדי טהראן (1943), ובאותה שנה אף ביקר בסוריה יחד עם רחל ינאית בן צבי כדי לפגוש בצעירות יהודיות שעמדו לעלות ארצה במסגרת עליית הנוער.

ב־1946 יצא בשליחות הסוכנות היהודית ובחסות ארגון אונרר"א של האו"ם (סוכנות הסעד והשיקום של האומות המאוחדות) למחנות העקורים בגרמניה כדי לבדוק ולבחון את מצב הילדים שנותרו ולהכין את קליטתם בארץ ישראל. כמו כן נישלח, ב-1947, למחנות המעפילים בקפריסין כדי לבדוק את מצבם הבריאותי של המעפילים המבוגרים בכלל והילדים בפרט.

בשנות ה-50 נקלטו בעליית הנוער אלפי ילדים שהגיעו בעלייה ההמונית מתימן וצפון אפריקה. בתקופה זו ספירו הקים בירושלים את "הכפר השוודי", בו קיבלו טיפול רפואי ילדים ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

בצד עבודתו כמנהל השרות הרפואי של עליית הנוער היה ספירו מראשי "הליגה למלחמה בשחפת".

עם פרישתו לגמלאות ב-1957 קיבל ספירו מידי ראש המחלקה לעליית הנוער משה קול את אות ההצטיינות "אורדר דה מריט" (ORDER DE MERIT) מטעם הארגון הבינלאומי להגנת הילד בז'נבה על שירותו רב השנים בעליית הנוער למען בריאות הילדים.

ספירו נפטר ב-5 בדצמבר 1960. נטמן בהר המנוחות, הממוקם מצפון מערב לשכונת גבעת שאול.^[5]

משה קול (כיהן כראש מחלקת עליית הנוער בסוכנות היהודית) בהספדו:

"הוא איש הרפואה הציבורית, רופא מצוין, ולא אגזים אם אומר שחייו התעשרו בעליית הנוער בהנחת היסודות לשירות הרפואי שלנו, בניינו וטיפוחו, בדאגתו לבריאות החניכים… היה זה טבעי שהנרייטה סאלד זיכרונה לברכה סמכה את ידה עליו"

בשנת 1935 נשא לאשה את גרטה לינה הנרייטה לבית נאומן, לבורנטית וצלמת (1902–1987)^[6].

המשפחה התגוררה בקריית שמואל שבין קטמון לרחביה בירושלים^[7].

ילדיו: העיתונאי גדעון ספירו (יליד 1935), הרב ג'ון גבריאל ספירו (1937–1997)^[8].

זיכרונות נעורים של ד"ר שמואל ספירו מופיעים בספר "אזרחים על תנאי, יהודי גרמניה –פרקי זיכרונות 1780- 1945" (מוסד ביאליק ומכון ליאו בק ירושלים 1993)^[9], הכרך העברי הוא מבחר מההוצאה הגרמנית בת שלושה כרכים על חיים יהודים בגרמניה שנכרתו בעקבות המשטר הנאצי.