ב-1965 זכה יוהנסון בפרס מדליית הזהב של סוונסקה דאגבלאדט (Svenska Dagbladets guldmedalj) - פרס המוענק מדי שנה על ידי היומון השוודי סוונסקה דאגבלאדט לספורטאי השוודי בעל ההישג הספורטיבי הבולט באותה שנה. יוהנסון נודע בהגינותו הרבה. באליפות העולם בסטוקהולם ב-1967 פיגר יוהנסון מול הסובייטי סטניסלאב גומוזקוב במערכה השלישית והמכריעה 20:19. בכדור שלאחר מכן פסק השופט לטובת יוהנסון שהישווה ל-20:20 והשחקן הסובייטי לא מחה. יוהנסון ניגש לשופט ואמר לו שהכדור של גומוזקוב פגע בשולחן. השופט הפך את החלטתו וכך ניצח גומוזקוב במערכה ובמשחק כולו. על מעשהו זה זכה יוהנסון בגביע ההגינות בספורט של יוניצף. באותה אליפות הוא זכה לראשונה למדליית זהב בתחרות זוגות לצד האנס אלסר.
ב-1970 נוצח יוהנסון על ידי הישראלי יוסף שיפמן במסגרת התמודדות בין נבחרות שוודיה וישראל שנערכה בישראל. נבחרת שוודיה שהייתה אז אלופת אירופה ניצחה 1:5. ניצחונו של שיפמן על יוהנסון, שהיה באותה עת אלוף שוודיה ושותף לתואר העולמי בזוגות גברים, זכה לכותרות בישראל.[1][2]
נפטר באקשה (Eksjö) בגיל 65 כתוצאה ממחלת מיאלומה נפוצה. לדברי בני משפחתו, אימוניו הארוכים והמפרכים בזמן היותו ספורטאי פעיל פגעו בבריאותו והביאו לכך שמפרישתו ב-1977 ועד מותו סבל מכאבים.[3]
