שלי חושן (14 בפברואר 1931 – 11 בנובמבר 2024) הייתה יועצת חינוכית, מנהלת ונדבנית ישראלית, שהקימה בשנת 1982 את אגודת יד ביד, במטרה לסייע לילדים צעירים משכבות חלשות בחברה הישראלית ולהוריהם. במהלך הזמן התרחבה פעילות האגודה, והוקמו פרויקטים מגוונים של עזרה ותמיכה לאנשים במצוקה.
משנת 1982 ועד למותה כיהנה חושן כנשיאת העמותה[1].
קורות חיים
שלי רחל חושן נולדה בסופיה, בולגריה, בת בכורה לבלינה ושלמה סולומון, אחות למשה ולאסתר. היא למדה בבית הספר "דויציסקה" שברחוב דובדוקוב בסופיה. בתקופת מלחמת העולם השנייה נכלאה במחנה הריכוז בעיר לום בבולגריה במשך כ-14 חודשים. בפברואר 1948, בגיל 17, יצאה לכיוון ארץ ישראל, עם עוד 1000 בני נוער, באניית המעפילים "בונים ולוחמים". שלטונות המנדט הבריטי היגלו את נוסעי האנייה לקפריסין. חושן שהתה מספר חודשים במחנה לבני נוער, ומשם הגיעה לקיבוץ אורים שבנגב.
חושן שירתה בצה"ל כקצינה במחלקת התרבות של חיל הרפואה. השתחררה בדרגת סג"ם. עם שחרורה מצה"ל עברה משפחתה, אשר עלתה למדינת ישראל ב-1951, להתגורר ברמלה. אחיה נהרג על ידי מסתננים סמוך לכפר מנחם.
חושן למדה בסמינר לוינסקי וקיבלה תעודת הוראה. חושן החלה ללמוד לתואר ראשון בחינוך, ייעוץ ופסיכולוגיה ועבדה כיועצת בית ספר "בר כוכבא" בתל אביב. במקביל התנדבה בוויצו והייתה אחראית לנושאי משפחה.
בשנת 1981 פרשה חושן מעבודתה כמרצה ויועצת לגיל הרך בבתי הספר, והקימה את פרויקט "אוזן קשבת" לילדים והורים שנזקקו לאוזן קשבת. מטרת הפרויקט הייתה עזרה לנשים במצוקה, קשר בין מתנדבים לבין נזקקים, והפעלת שירות טלפוני לעזרת חירום לאנשים במצוקה רוחנית.
משנת 1982 ועד למותה ניהלה חושן בהתנדבות את אגודת "יד ביד". העמותה מפעילה עשרה "בתים חמים" המטפלים בילדים בגילאי שלוש עד שבע בשעות אחר הצהריים.
חושן הקימה בשנת 1983 את "הקרן להצלת חיי אדם". הקרן מושיטה סיוע לנזקקים לניתוחי חירום והשתלות בחוץ לארץ שאינם מטופלים על ידי מערכות אחרות. כ-250 חולים טופלו במסגרת הקרן והם נשלחו להשתלות וניתוחי לב, כליות, כבד, מח עצם באירופה וארצות הברית. הקרן מסייעת כספית וארגונית בארץ ומפעילה סניפים בחוץ לארץ לרווחת החולה ובני משפחתו[2][3][4].
תקציב העמותה עמד בשנת 2013 על שלושה מיליון ש"ח. חושן זכתה במספר פרסים על פעילותה בעמותה.
חושן כיהנה כחברת מועצת עיריית תל אביב-יפו וכיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה בתל אביב-יפו.
חשן הקימה את "שבת של תרבות" ואת "שבת של זהב" ב-אופרה הישראלית, כדי להנעים את השבתות לגמלאי תל אביב-יפו.
חושן כיהנה כדירקטורית בתיאטרון הלאומי הבימה, הייתה חברה בחבר הנאמנים בבלט הישראלי ובהנהלת גמלאי תל אביב וכיהנה כיושבת ראש חוג ידידי "בית צבי" למען אמנים צעירים מכל הארץ.
חושן הייתה ממלאת מקום יושב ראש דירקטוריון המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב ושימשה כחברת הנהלה ב"התאחדות עולי בולגריה".
חושן נפטרה ב-11 בנובמבר 2024. הותירה אחריה בעל, עו"ד דוד חושן, בת ובן.
נקברה בבית העלמין קריית שאול.
פרסים, אותות ותארים
לקריאה נוספת
- "ישר ללב" - סיפורים מהחיים שיצאו לאור בטלוויזיה - נתנאל סמריק, הוצאת קונטנטו דה סמריק, מאי 2017 (שלי רחל חושן - ילדים רעבים, עמודים 95–102)
קישורים חיצוניים
- שלי חושן ניצולת השואה שנדרה נדר להאכיל ילדים רעבים, פורטל הכרמל
- שלי חושן, המסייעת ל-50 ילדי זרים במסגרת 2 בתים חמים, פנתה בקריאה נרגשת לשר הפנים אלי ישי "אל תגרש את ילדי הזרים", 19 באוקטובר 2009
- נילי טבצ'ניק, הקו החם של אגודת יד ביד פתוח לתלמידים במצוקה ולהוריהם, באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 בספטמבר 2009
- נילי טבצ'ניק, אגודת יד ביד תערוך מופע התרמה למען ילדים בסיכון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 15 באוקטובר 2009
- סמדר סלטון, לתת, באתר ישראל היום, 2 במרץ 2012
- שלי חושן, "אני מכורה לסיוע לילדים", באתר ynet, 17 במאי 2012
- מיטל מנשה, דנה ושמונת ילדיה מבקשים שלא יפנו אותם מביתם בנתניה, באתר מאקו, 2 במאי 2013
- שלי חושן ניצולת שואה מנהלת צהרונים לילדים (3:50 דקות), יו-טיוב
- חנאן אבלאסי ואסי זיגדון מראיינים את שלי חושן, רדיו מהות החיים (53:45 דקות), יו-טיוב
- הרעב במחנה הריכוז והמלחמה ברעב בארץ - שלי חושן חוותה רעב כבד בשנות השואה הנוראה וכשעלתה לישראל החליטה לדאוג לילדים הסובלים ממחסור, ערוץ 7, 14 בדצמבר 2021
- שרדו כדי לספר: הם עברו את הנורא מכל - וקמו מחוזקים במדינת היהודים - 4 סיפורים של תקומה: ראו: סיפורה של שלי חושן, יום השואה הבינלאומי: ניצחון הרוח, דן לביא, חנן גרינוולד, ישראל היום, 26 בינואר 2022
הערות שוליים
