מארי שלום (סאלם) רדאעי

לידה	1912 ה'תרע"ב מנאכ'ה, תימן
פטירה	23 באפריל 1984 (בגיל 72 בערך) כ"ד בניסן ה'תשמ"ד בית ישראל, ירושלים, ישראל
תאריך עלייה	ה'תש"י (1949)
תקופת הפעילות	? – 23 באפריל 1984
רבותיו	מארי רצ'א צארום

מארי שלום (סאלם) בן יחיא רדאעי (ה'תרע"ב – כ"ד בניסן ה'תשמ"ד, 1912 – 23 באפריל 1984) היה רב תימני, סופר ולבלר, תלמידו המובהק של מארי רצ'א צארום. הנציח את תורת חכמי תימן הדרדעים.

מארי סאלם נולד ליחיא בן אברהם רדאעי ולבדרה בת יוסף צאלח בשנת ה'תרע"ב (1912) בעיירה מנאכ'ה בתימן. אביו יחיא התפרנס מלימוד ילדים, כתיבת סת"ם וסנדלרות.^[1]

בשנת ה'תרפ"ז (1927) התבקש אביו ללמד את ילדי הכפר מהאצר, אך לא היה יכול והציע את בנו סאלם. מארי סאלם לימד ילדים במהאצר כשנה וחצי. אחר כך חזר למנאכ'ה ושם המשיך ללמד את ילדי העיירה. התפלל במנאכ'ה ב"כניס אלנאזליה".^[1]

התמחה במלאכת הלבלרות ובכתיבת סת"ם, ובשנת ה'תרפ"ט (1929) העתיק דיואן. בשנת ה'תש"ד (1944) העתיק דיואן עם פירושו של הרב עמרם קורח לבקשתו, וכן את ספר המוסר למארי יחיא אלצ'אהרי לבקשת יהודה לוי נחום. הדיואן שהעתיק נדפס בשנת ה'תשכ"ו (1967) על ידי יוסף חסיד, ושם נכתב שהועתק על ידי מארי חיים חובארה ומארי יוסף שמן.^[1]

עלה לארץ ישראל במבצע על כנפי נשרים בשנת ה'תש"י (1950), והתיישב במושב זנוח יחד עם הרבה עולים ממנאכ'ה. לאחר כמה שנים עבר לירושלים, וגר בשכונות קטמון, תלפיות ובית ישראל. גם בארץ ישראל התפרנס מכתיבת סת"ם.^[1]

היה דרשן מבוקש והרצה בבתי אבל ובשמחות.^[1]

בחודש שבט בשנת ה'תשמ"ג (1983) השתתק, ונפטר בכ"ד בניסן ה'תשמ"ד (23 באפריל 1984).^[1]

בתחילה למד תורה אצל אביו, ולאחר מכן למד אצל מארי רצ'א צארום, שהיה לרבו המובהק. בחיבוריו מזכיר חכמים רבים שמהם למד, וביניהם: מארי שלום קורח, מארי חיים כסאר, מארי תנעמי, מארי יחיא אלשיך, מארי משה צארום, הרב יוסף קאפח ועוד.^[1]

הוסמך לשחיטה על ידי מארי תנעמי במנאכ'ה, ובארץ ישראל הוסמך שנית על ידי מארי חיים חובארה ומארי שלמה צדוק.^[1]

כל שנות לימודו רשם ברשימות שמועות מרבותיו, כתב הספדים ודרשות שנישאו, תיעד עצרות תפילה ואירועים, ובשנת ה'תשל"ח (1978) החל לערוך את רשימותיו לספר.^[1]

• תאנייה ואנייה – קינות והספדים שחיבר, או שליקט מהספדים ששמע. בספר זה התחיל את עריכת חיבוריו. נדפס על ידי ד"ר משה גברא בשנת ה'תשנ"ט (1999).
• דיואן – העתיק דיואן עם פירוש הרב עמרם קורח, ובתוספת שירים משלו. הועתק בין השנים ה'תש"ד וה'תשל"ז. נדפס בשנת ה'תשמ"א (1981).
• ספר האסיף – ליקוט חידושי תורה, פירושים, הלכות וסיפורים מרבנים שונים: מארי רצ'א צארום, מארי שלום קורח, מארי חיים כסאר, מארי יחיא אלשיך, מארי שלום סרי, מארי תנעמי, מארי ראובן נדאף, מארי משה צארום, מארי סאלם חבשוש, מארי יחיא קאפח, מארי יחיא אביץ', מארי יעקב גיאת, מארי שלום וחש, מארי שלמה נדאף, מארי חיים ימיני, הרב יוסף קאפח ועוד. נדפס על ידי ד"ר משה גברא בשנת ה'תשנ"ט (1999).
• מערכי לב – חידושי המחבר, נערך בחודש אב בשנת ה'תשל"ח (1978). נדפס על ידי ד"ר משה גברא בשנת ה'תשנ"ט (1999).
• קונטרס דרשות וטעמים – כינוסי התפילות בצנעא עקב עלילת הערבים שהיהודים הטביעו שתי בנות ערביות בבאר.
• קונטרס תוכחת חיים – דרשות לבתי אבלים. נכתב בשנת ה'תשכ"ד (1964), וסופח לספר תאנייה ואנייה.
• קינות על התדרדרות המצב הדתי בארץ ישראל (נדפס על ידי חסידי סאטמר בשנת ה'תשי"א (1951) ובשנת ה'תשט"ז (1956).^[2]
• שו"ת – קובץ שאלות ותשובות ששאלו הוא וחכמי מנאכ'ה (מארי שלום עוזרי, מארי חיים ימיני ועוד) את חכמי צנעא. כתב היד נגנב בעלייה לארץ ישראל.

• ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמוד 587
• ד"ר משה גברא (עורך), רבי שלום רדאעי וחיבוריו: תאניה ואניה, האסיף ומערכי לב, המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק ה'תשנ"ט (1999), מבוא

תקופת חייו של הרב שלום רדאעי על ציר הזמן