שכנוע מוסרי הוא פנייה למוסר, על מנת להשפיע או לשנות התנהגות של אדם מסוים. דוגמה מפורסמת היא הניסיון של ויליאם לויד גריסון (אנ') והאגודה האמריקאית נגד עבדות (אנ') לשים קץ לעבדות בארצות הברית על ידי שימוש בשכנוע מוסרי.[1] בכלכלה, שכנוע מוסרי מוגדר באופן ספציפי יותר כ-"ניסיון לכפות פעילות כלכלית פרטית באמצעות ייעוץ ממשלתי לכיוונים שעדיין לא הוגדרו או הוכתבו על ידי החוק הקיים."[2] ההיבט "המוסרי" נובע מהלחץ ל-"אחריות מוסרית" לפעול באופן שעולה בקנה אחד עם קידום טובת הכלכלה.[3][4]
ישנם שני סוגים של שכנוע מוסרי:
שכנוע מוסרי "טהור" – פנייה להתנהגות אלטרואיסטית, ולעיתים נדירות משתמשים בה במדיניות כלכלית.
שכנוע מוסרי "טמא" – המשמעות הרגילה של "שכנוע מוסרי" בכלכלה, מגובה באיומים מפורשים או מרומזים של הרשויות לספק תמריצים להיענות לרצונות הרשויות.
^Tunde Adeleke, "Afro-Americans and moral suasion: the debate in the 1830s," The Journal of Negro History, 1998: 127-142.
^Romans, J.T. (בדצמבר 1996). "Moral Suasion as an Instrument of Economic Policy". The American Economic Review. 56 (5): 1220–1226. {{cite journal}}: (עזרה)
