שְׁזִיף הַדֹּב (שם מדעי: Prunus cocomilia) הוא עץ נשיר ונדיר ממשפחת הוורדיים[1][2]. גובהו 3 עד 6 מ', ענפיו קוצניים מעט ופירותיו בגוונים של סגול-אדום עד אדום. העץ גדל בעיקר בבתי גידול סובטרופיים, ובישראל הוא נפוץ בחורש הים-תיכוני הגבוה שבגליל העליון, ברמת הגולן ובחרמון[3]. בניגוד לשזיף הדובדבן (Prunus cerasus), הגדל בחרמון ברום של כ-1,950 מטרים במדרונות שמעל לדולינות שיאון, שזיף הדוב אופייני לרום נמוך יותר בארץ, בין 800 ל-1,750 מטרים, והוא מותאם לאקלים קריר[4].
תחום התפוצה הטבעי של שזיף הדוב משתרע מדרום-מזרח אירופה (איטליה, יוגוסלביה, אלבניה, יוון, ואיי הים האגאי המזרחיים), דרך טורקיה, ועד למזרח הים התיכון (לבנון, סוריה וישראל)[1].
שזיף הדוב פורח בפריחה ורודה שהופכת ללבנה, מאוחר יותר משאר בני משפחת הוורדיים. עונת הפריחה נמשכת מסוף פברואר ועד סוף אפריל, עם שיאה לרוב בחודש מרץ, כאשר הפריחה מקדימה את הלבלוב או מלווה אותו.
מאפיינים מורפולוגיים
עץ קטן נשיר, שגזעו מעוקל.
ענפי העץ זקופים, חלק מהענפים הצדדיים מתחדדים לקוצים. הענפים הצעירים שעירים.
העלים מסורגים או מקובצים, פשוטים, משוננים. הלוואים נשירים. טרף העלה דמוי ביצה ושפתו חרוקה, באורך 2 עד 3 ס"מ, אורכו פי 4-3 מאורך הפטוטרת.
הפרחים דו־מיניים, ערוכים בזוגות או בודדים, פורחים לפני לבלוב העלים. הגביע קירח בעל 5 אונות, נשיר. עלי כותרת 5 צבעם לבן עד ורוד.
האבקנים 15 עד 20, מפורדים, קבועים לצינור הפרח.
השחלה עלית, בעלת עלה שחלה אחד, מגורה אחת ושתי ביציות.
הפרי דומה למשמש. הפרי כדורי והוא הוא בית גלעין שעטוף בציפה עסיסית שצבעה ורוד או סגול. השזיפים ראויים למאכל, אבל הם לרוב חמוצים מאוד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
