השוק הומה אדם בכל ימות השנה, והוא מוקד משיכה למבקרים, לתיירים ולחובבי מציאות וחפצי יד שנייה. הוא נכלל לעיתים קרובות סיורי מבקרים בסמטאות יפו. החנויות והדוכנים קבועים בדרך כלל, אך ניתן גם למצוא בו דוכנים של מי שמציעים באופן עצמאי את מרכולתם – עודפי סחורות ישנות וחדשות, חפצים עתיקים, פריטי נוסטלגיה וחפצי גרוטאות.
היסטוריה
אזור השוק, כמו אזורים אחרים ביפו, שימש קבוצות צלבניות שחיו באזור, אך נהרס והוקם מחדש בתקופה העות'מאנית. השוק עצמו פועל במקום מהמאה ה-19, תקופה בה פרחו חיי מסחר מקומיים ויפו שימשה עיר נמל ומרכז לעולי רגל. בתקופת המנדט הבריטי, התגבש השוק לעיצובו הנוכחי.
בשנת 2001, יזמו עיריית תל אביב ומשרד התיירות תוכנית שימור ושיקום של השוק, ותוכנית ארוכת טווח של החייאה עירונית של האזור, אשר תוכננה על ידי משרד קיסלוב קיי אדריכלים[1]. במתחם השוק הוקם "מרכז עמיעד" המשמש כמרכז לתערוכות, ירידים ומופעים, תכנון כיכר הרוכלים המוצללת, שיקום הרחובות סביב ועוד. במקביל נפתחו במתחם גלריות וחדרי סטודיו של אמנים, מסעדות ובתי אוכל[2]. כתוצאה מכך ניכרת עלייה בביקוש לרכישת דירות באזור, כחלק מתופעה כללית יותר של רכישת דירות באזור דרום תל אביב, שנחשב סביבת מגורים ציורית. לאורך רחוב בית אשל נבנו מספר פרויקטים למגורים ומלונאות[3].
בספטמבר 2018, מגזין התיירות הידוע Time Out פרסם רשימה של 50 השכונות "המגניבות ביותר בעולם". המגזין דירג את שוק הפשפשים במקום ה-16 בנימוק: "יפו מתפוצצת משילוב מרהיב בין ישן לחדש"[4].
מתחם השוק
השוק מחולק ל-3 אזורים: אזור אחד שהוא מבנה עם 2 רחובות פנימיים מקורים להולכי רגל, אזור שני שהוא מגרש פתוח ("שוק עמיעד") שסביבו יש מחסנים של עיריית תל אביב-יפו ושל הסיטונאים, ואזור שלישי שהוא "מדרחוב עולי ציון" שבו ישנם חנויות, מסעדות ובתי-קפה ומדרחוב משולב של מכוניות והולכי רגל.
