שבר המתאגרף[1] הוא שבר שמתרחש כאשר ישנה פגיעה בעצמותכף היד היוצרות את הפרקים. עצמות המטאקרפל שביד מחברות את העצמות באצבע לעצמות בפרק כף היד. ישנן חמש עצמות מטאקרפליות, אחת לחיבור כל אצבע לפרק היד. לכל העצמות המטאקרפליות יש מבנה אנטומי זהה. כל אחת מהן מורכבת מהבסיס, פיר, הצוואר, והראש. הבסיס של עצם המטאקרפל הוא החלק שמתחבר לעצמות פרק היד, הפיר הוא החלק הארוך, הדק של העצם. הצוואר הוא החלק של העצם שמחברת את הפיר לראש. וראש עצם המטאקרפל מחברת את עצם המטאקרפל לעצם האצבע. ראש העצמות המטאקרפיות יוצר את מפרק האגרוף הסגור.
עצמות כף היד
כף יד ימין. משמאל מבט אחורי, מימין מבט קדמי.
A.עצם הסירה
B.עצם הסהר
C.עצם הטריז
D.עצם העדשה
E.העצם רבת הזוויות הגדולה
F.העצם רבת הזוויות הקטנה
G.עצם הפיקן
H.עצם האנקול
1.חישור, 2.גומד, 3.עצמות המסרק.
עצמות שורש כף היד (TA: Ossa carpi; Ossa Carpalia) הן שמונה עצמות קטנות המקובצות יחדיו בין הגומד והחישור לעצמות המסרק. אף אחת מהן אינה משויכת לאחת מאצבעות היד, להבדיל מעצמות המסרק שכל אחת מהן משויכת לאחת האצבעות. ביחד הן מרכיבות את מפרקשורש כף היד.
צורתן של עצמות שורש כף היד אינה סדירה, למרות זאת, ניתן לזהות מספר מאפיינים משותפים לרובן:
לכל העצמות (למעט עצם העדשה) שישה פנים. הפנים הכפיים או הקדמיים (שפונים לכיוון כף היד) והגביים או האחוריים (שפונים לכיוון גב כף היד) מחוספסים מהיותם אזורי אחיזה לרצועות שונות. הפנים המרוחקים והמקורבים חלקים ויוצרים מפרק יחד עם העצמות השכנות. הפנים הצידים והתיכונים חלקים ומופרקים אם יש עצם שכנה באותו כיוון, או מחוספסים וגבשושיים אם אין עצם שכנה.
את עצמות שורש כף היד, ששמן ניתן להן לפי צורתן, מחלקים לשתי קבוצות על פי מקומן: השורה המקורבת והשורה המרוחקת.
השורה המקורבת
מבט אחורי
מבט קדמי
(עצם הפיקן ("מיד שמאל") ומשטחיה המפרקיים) מעיון בתמונות עצם הפיקן ובאיור משטחיה המפרקיים, אפשר להתרשם מרמת המורכבות של צורתה של עצם שורש כף יד כמו מרמת המורכבות של מפרקיה עם העצמות השכנות לה. אין עצם שורש כף יד אחת זהה לשכנתה מבחינת צורה או מבחינת מספר וכיווני המפרקים שלה.
השורה המקורבת כוללת את (מהצד החישורי לצד הגומדי) עצם הסירה, עצם הסהר, עצם הטריז ועצם העדשה.
עצם הסירה ועצם הסהר מחברות בעזרת מפרקים בין קבוצת העצמות של שורש כף היד לחישור ולגומד. למרות קרבת עצם הטריז לגומד היא אינה מופרקת איתה. עצם העדשה, היא למעשה עצם ססמואידית והיא בעלת משטח מפרקי יחיד (עם עצם הטריז).
לעצם הסירה, אספקת דם דלה, המאיטה את יכולת החלמתה משבר. אף על פי שאין היא נשברת בקלות, שברים של עצם הסירה מהווים 60% מכלל השברים של עצמות שורש כף היד.
סימנים ותסמינים
התסמינים האופייניים הם כאב או רוך המתמקדים במיקום מסוים בהתאם לאחת העצמות המטאקרפליות שנשברו[2]. האדם יכול גם להרגיש כאב קל עד קשה ופגיעה בטווח התנועה של היד באזור האצבעות הרביעית והחמישית. סימפטומים נוספים כוללים: נפיחות של האזור, עלול להיווצר עיוות של העצם השבורה או של המפרק. תיתכן גם תנועה לא תקינה של שברי העצמות השבורים ביד שתגרום לכאב נוסף[3]. שריטות או חתכים על היד צפויים גם הם להתרחש. אך, חתך בעור עשוי להצביע גם על סוג חמור יותר של שבר בכף היד.
סיבות
שבר של מתאגרף מתרחש כאשר הצוואר של המטאקרפל עצם באצבע הקטנה נשברת[2]. הסיבה השכיחה ביותר לשברים אלה היא מחבטות או מכות באובייקטים קשים ללא טכניקה נאותה. השבר נגרם כתוצאה של הפעלת כוח כנגד אובייקט בזווית לא נכונה הגורמת ליצירת עיקול על גבי העצם[3]. כתוצאה מכך נגרם שבר כאשר העצם כפופה רחוק מדי. אובייקטים קשיחים יכולים להיות קיר, רצפה קשה, מכה מאובייקט קשיח כתוצאה של נפילה על היד כאשר היד מיושרת או מכה לא נכונה במהלך קרב אגרוף בעצם קשיח כגון לסת או פנים.
אבחון
בדיקה גופנית בשיתוף עם צילומי רנטגן חיוניים כדי לאבחן כראוי שבר מתאגרף. ממצאים המצביעים על הצורך בצילומי רנטגן כוללים פעילויות המגבירות את הסיכון לשבר, עיוות היד, רוך מקומי, נפיחות ביד, שינוי צבע, ירידה ביכולת להזיז את היד את שורש כף היד או האצבעות, חוסר תחושה, שינוי הטמפרטורה באזור הפצוע לדוגמה הרגשת קור או חום, או חתך שנגרם עקב החבלה. הרופא יקבע אם צילומי רנטגן מוצדקים בהתאם לנסיבות הפגיעה. לאחר שהרופא מקבל מידע מפורט על אופן פציעת היד, בדיקה גופנית היא השלב הבא בהערכה. נפיחות ושינויי צבע נפוצים נראים עם שברים והם קשורים לנזק שנגרם כתוצאה מטראומה ישירה לעצם ולאזורים הסובבים ביניהם: השרירים, הרצועות, הגידים, העצבים וכלי הדם. ירידה ביכולת להזיז את היד בכיוונים הרגילים עלול לנבוע מנפיחות או כאב הקשורים בשבר. הרופא יבקש מהחולה לעשות אגרוף. זה עוזר לקבוע את מידת הפציעה, כמו גם את סוג הטיפול כי ייתכן שיהיה צורך בטיפול כירורגי. קרעים ברצועות לא יופיעו על צילומי רנטגן סטנדרטיים, אבל הם מתרחשים לעיתים עם שברים. צילומי רנטגן של היד מבוצעים כדי להסתכל על היד משלושה כיוונים שונים. הערכת היד מנקודות מבט שונות מפחיתה את הסיכון לא לראות שבר על ידי צילום הרנטגן. לאחר הערכת העצמות על הרנטגן, הרופא יכול לקבוע איזה סוג של שבר קיים. במקרים מסוימים, הרופא עשוי להזמין עוד צילומי רנטגן, עם תצוגות מיוחדות כדי לחפש שברים שקשה למצוא. מצב זה קורה כאשר צילומי הרנטגן הסטנדרטיים אינם מראים שבר, והמידע הנוגע לפציעתו של המטופל או לבדיקה הגופנית מעיד על נוכחות של שבר קשה.
מניעה
הדרך החשובה ביותר למנוע שבר מתאגרף בקרב ספורטאי לחימה היא ללמוד טכניקות אגרוף נכונות כך שהקשר הראשוני עם האובייקט הוא לא עם המפרקים הרביעי והחמישי. ספורטאים או מתאמנים אשר באימוניהם נוהגים להכות באובייקטים קשיחים נוהגים להשתמש בכפפות או בחבישת תחבושת שיעזרו להגנה על היד. כמו כן, ישנם מקרים חריגים בהם הגורם לשבר הוא גורם נפשי הנובע מתחושת תסכול, עצב, רוגז, דיכאון ורצון לפרוק עצבים במהרה. חלק מדרכי הטיפול כוללים מפגש עם גורם מטפל, תזונה נכונה, סביבה אוהבת, ותחביבים יכולים לעזור במניעה של פציעה עקב פריקת עצבים ומתו מכה באובייקט קשיח.
טיפול
הטיפול בשבר משתנה בהתאם לשאלה האם השבר פתוח או סגור, מידת הזווית, הסיבוב ופגיעות נוספות. אימוביליליזציה (פעולה בה מקבעים חלק של הגוף, שהוא בדרך-כלל בר-תנועה. הקיבוע מסייע לריפוי של רקמה פצועה או חולה) עם שבב מרזב אולנארי עשוי להיות הטיפול הסופי עבור שברים סגורים. בעוד ששברים פתוחים, שברים מזוהמים משמעותית או אלה הכרוכים בפגיעה במבנים נירווסקולרים (העצבוב התחושתי לכף היד עשיר במיוחד, ותפקוד תקין של כף היד דורש תחושה תקינה) דורשים הפניה למנתח יד[4].טיפול ביתי לשברים של מתאגרף מחולקים לטיפול לפני בדיקת הרופא וטיפול לאחר אבחנה. המטרות המידיות של טיפול ביד פגועה הן למזער כאב ונפיחות, למזער את הסיכון של זיהום של כל החתכים הפתוחים וכדי למנוע פגיעה נוספת שנגרמה על ידי שבר לא יציב. הגישה הטובה ביותר להפחית כאב ונפיחות היא להניח חבילת קרח על גבי האזור הפגוע. אם הקרח אינו זמין, הנחת מגבת ספוגה במים קרים על היד הפגועה תעזור בדומה להנחת הקרח. חתך פתוח בזמן הפציעה מצביע על שבר פתוח בסיכון מוגבר לזיהום וריפוי לקוי ולכן יש לשטוף עם מים וסבון ולחבוש עם תחבושת בשביל למנוע זיהום. טיפול ביתי לאחר האבחון של שבר מתאגרף מבוסס על איך הרופא טיפל ביד. טיפול ביתי כולל טיפול בכאב, טיפול בסדקים או שבבים, ובקרה אחר סימני זיהום. יש לשמור על פצעים נקיים ומכוסים עד להשלמת הריפוי. אם תפרים משמשים כדי לסגור את החתך, הרופא יספק הוראות נוספות על איך לטפל בתפרים ומתי הם צריכים להיות מוסרים. חשוב לעקוב אחר ההוראות האלה בזהירות כדי למזער את הסיכון לזיהום.
פרוגנוזה
הפרוגנוזה עבור שברים אלה היא בדרך כלל טובה, עם זמן ריפוי שלא יעלה על 12 שבועות במקרים קלים. בשבועיים הראשונים תראה ירידה בנפיחות, עם שיפור ביכולת האחיזה ושיפור איטי יותר ביכולת להאריך את האצבעות לכל הכיוונים. יציקות קשות נדרשות לעיתים רחוקות למטרת קיבוע העצם אם ישנו שימוש בגבס רך למטרת קיבוע היד ניתן להסירו לתקופות קצרות של זמן על מנת לאפשר ניקוי וייבוש העור מתחת לסד. הכאב מהפציעה משתנה מאדם לאדם כמו עם פציעות אחרות ולפעמים תרופות כאב נרקוטיות יספיקו להקלה בכאב, ניוון שרירים של 5 עד 15 אחוזים עשוי להיות צפוי.
אפידמיולוגיה
ההיארעות של שברים בצוואר המטאקרפאלי המופיעים עבור טיפול בבית החולים בארצות הברית היא 13.6 ל-100,000 שנות אדם. שברים בצוואר מטקראפל מהווים 40% מכלל השברים בכף היד
. כאשר, שברים של הצוואר המטאקרפלי החמישי מהווים 10% מכלל שברים[5].
שכיחות הפציעה אצל גברים גבוהה פי חמישה מאשר אצל נשים. ולגברים בגילאי 10 עד 19 יש את השכיחות הגבוהה ביותר כאשר אחריהם גברים בני 20 עד 29[6].
פציעות אגרוף נמצאו גם בסיכוי גבוה יותר אצל גברים עם מחסור חברתי והפרעות פסיכיאטריות[7].
טרמינולוגיה
משום שמדובר במונחים דו-לשוניים, טקסטים ומילונים רפואיים אינם מסכימים באופן אוניברסלי על משמעויות מדויקות. רשויות שונות מציינות כי "שבר של מתאגרף" פירושו הפסקה, נקודת השבר, בחלק השני של עצם המטאקרפל או עצם המטאקרפל השלישית יחד עם "שבר בחדר הבר"[8], הספציפי לעצם המטאקרפלית הרביעית[9] או לעצם המטאקרפלית החמישית. כאשר" חדר הבר" וה"מתאגרף" הם מונחים שונים המייצגים פציעות בעצמות שונות.
Muller, M. G. S., Poolman, R. W., van Hoogstraten, M. J., & Steller, E. P. (2003). Immediate mobilization gives good results in boxer's fractures with volar angulation up to 70 degrees: a prospective randomized trial comparing immediate mobilization with cast immobilization. Archives of orthopaedic and trauma surgery, 123(10), 534-537.
MCCUE, Frank C.; MEISTER, Keith. Common sports hand injuries. Sports medicine, 1993, 15.4: 281-289.
Potenza, V., Caterini, R., De Maio, F., Bisicchia, S., & Farsetti, P. (2012). Fractures of the neck of the fifth metacarpal bone. Medium-term results in 28 cases treated by percutaneous transverse pinning. Injury, 43(2), 242-245.
Porter, M. L., Hodgkinson, J. P., Hirst, P., Wharton, M. R., & Cunliffe, M. (1988). The boxers' fracture: a prospective study of functional recovery. Emergency Medicine Journal, 5(4), 212-215.
Gudmundsen, T. E., & Borgen, L. (2009). Fractures of the fifth metacarpal. Acta Radiologica, 50(3), 296-300.
