קופאצ'י היה מסגר, כמו אביו וסבו. ב-1944 לחם בשורותיה של תנועת התנגדות מחתרתית קומוניסטית אנטי-נאצית. בעת המלחמה הציל יהודייה מגטו מישקולץ וכן יהודים שגויסו לעבודת כפייה. את חלקם הציל בכך שהסתירם בביתו.
לאחר מלחמת העולם השנייה, רבים מחברי המחתרת (כולל קופאצ'י) התגייסו כדי לעזור לגבש את המשטרה ההונגרית מחדש. קופאצ'י עבר לבודפשט וב-1949 התמנה לתפקיד מנהל נושאי המעצר במשרד הפנים והיה ממנהלי מחנות העבודה. כאשר ניסה לממש סמכות למען עצירים במחנות אלה, הודח ונשלח אל בית ספר של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית . בשנת 1952 שב קופאצ'י ומונה לתפקיד רשמי, והפעם - מפקד המשטרה בבודפשט. בשלב זה הייתה המשטרה תחת שליטתה של המשטרה החשאית ההונגרית והפיקוח על המשטרה התהדק. קופאצ'י פעל לשם הפיכת המשטרה לעצמאית יותר. לאחר שנה נבחר קופאצ'י לפרלמנט הונגריה, שם הפך במהרה לחלק מהזרם הרפורמיסטי במפלגה בראשות אימרה נוג'.
עד 1965 עבד קופאצ'י במפעל טלפונים. לאחר מכן מצא עבודה בשוימאר (Solymár) שבמחוז פשט בבודפשט כפקיד טכני. בשנת 1969 השיג אישור להשלים את לימודיו באוניברסיטה וקיבל תואר במשפטים, אך לא הצליח למצוא עבודה שתתאים לכישוריו. בשנת 1975 היגר עם אשתו לקנדה, שם עבד כמלצר, כעובד במפעל קירור, וכפועל בתחנת כוח באונטריו.
ספרו
ספרו המקורי בהונגרית היה באורך מעל אלף עמודים. בעזרת טיבור טרדוש (Tardos), עיתונאי הונגרי שחי בפריז, קוצר כתב היד, נערך ותורגם לצרפתית. ב-1979 פורסם הספר "בשם מעמד הפועלים" ("Au Nom de la Classe Ouvrière") בהוצאת רובר לאפון (אנ'). זמן קצר לאחר מכן, ארגנו לקופאצ'י העיתונאים דניאל וג'ודי סטופמן (Stoffman) ראיון שפורסם ב"טורונטו סטאר". ראיון זה הוביל לתרגום ספרו לאנגלית.[1] ספר זה הוא מקור חשוב לתיאור המרד ההונגרי.
השנים האחרונות
קופאצ'י פרש לגמלאות בשנת 1987. ב-1989 הוכר כ"חסיד אומות העולם" על ידי יד ושם.[2] לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ב-1990 חזר להונגריה, שם זכה לקבל מחדש את דרגתו הצבאית. הוא חזר לקנדה ב-2000, ומת מהתקף לב ב-2 במרץ 2001.
זיכרונותיו
בשמו של מעמד הפועלים: סיפורה של המהפכה ההונגרית, תורגם על ידי דניאל וג'ודי סטופמן, Grove Press, 1987). ISBN 0-8021-0010-4)