שאלת זהותו של מחבר כתבי ויליאם שייקספיר היא טענה הקיימת בקרב מיעוט קטן מחוקרי עבודתו של שייקספיר, המערערים על התפישה המקובלת באקדמיה ובכלל, המזהה את מחבר כתבי שייקספיר עם ויליאם שייקספיר איש סטרטפורד על האייבון. האנטי-סטרטפורדיאנים מאמינים שלמרות שהיצירות יוחסו לשייקספיר איש סטרטפורד, הם נכתבו על ידי אנשים אחרים, שרצו או נאלצו להסתיר את זהותם האמיתית. הסיבות שהאנטי-סטרטפורדינים נותנים להסתרת זהות המחבר האמיתי מתחלפות: חלק טוענים שהייתה זו אישה, חלק שהמחבר נרדף על ידי השלטונות, או שהיה ממעמד חברתי גבוה שלא איפשר לו להזדהות כמחבר הכתבים, כיוון שעיסוק בתיאטרון באותה תקופה נחשב עניין נחות שאינו מתאים לבני אצולה. חלק מהאנטי-סטרטפורדיאנים טוענים שיש קבוצה של אנשים שחיברה את כתבי שייקספיר. במהלך השנים הוצעו כ- 87 מועמדים כמחברים "האמיתיים" של כתבי שייקספיר(אנ'). טענה מרכזית נוספת של האנטי-סטרטפורדיאנים היא שלשייקספיר איש סטרפורד לא היו הכישורים לחבר את היצירות האלו, שמפגינות ידע בלתי רגיל בהיסטוריה ובמדעים, וכן שפה גבוהה ועשירה במיוחד. לכן לשיטתם לא ייתכן ששייקספיר אי סטרטפורד, שחקן תיאטרון מהמעמד הנמוך, שהפסיק ללמוד בגיל 14, חיבר לבדו את היצירות.
התאוריה האנטי-סטרפורדיאנית זכתה בפופולריות רבה בקרב הציבור, וכן תמכו בה כמה אנשי רוח כמו זיגמונד פרויד, מארק טוויין ו-וולט ויטמן. למרות זאת, בקרב חוקרי שייקספיר באקדמיה, שורר כרגע קונצנזוס על כך שאין לתאוריות האנטי-סטרטפורדיאנית תימוכין בראיות הקיימות.
זהותו של כותב המחזות הידועים כ"כתבי שייקספיר" נחשבת לידועה, אך כבר בתקופתו של ויליאם שייקספיר עלו טענות שהוא לא המחבר של המחזות שהתפרסמו בשמו, כדוגמת גינויו של בן התקופה, המחזאי רוברט גרין, שכינהו "עורב זה מקרוב בא, המתהדר בנוצות לא לו". בעת החדשה מספר מומחים, בדעת מיעוט, טענו כי מעולם לא היה אדם בשם ויליאם שייקספיר.
"שייקספיר" מול "שקספיר"
באנגליה האליזבתנית לא היה כתיב תקני אחיד. מסמכים רשמיים המתייחסים לוויליאם שקספיר איש סטרטפורד, כולם כותבים את חלקו הראשון של השם בארבע אותיות: Shak, Shag או Shax (Shakspere וכו'). לעומת זאת כל ההתייחסויות למחזאי הן בהברה ראשונה ארוכה: Shake - "שייק". מידת המשמעות שניתן לייחס לעובדה זו, לאור העובדה שמדובר באנגליה האליזבתנית, נתונה במחלוקת. בערך זה ההתייחסויות למחזאי הן בתור "שייקספיר" בעוד שלאיש מסטרטפורד הן "שקספיר".
נקודת המבט המקובלת
ויליאם שקספיר נולד ב-1564 בסטרטפורד על האייבון ליצרן של כפפות ממעמד נמוך. הוא עבר ללונדון ועבד כמחזאי ושחקן. הצטרף לחבורת השחקנים "אנשי הלורד צ'מברלין", ששינתה את שמה מאוחר יותר ל"אנשי המלך". בבעלות הקבוצה היה התיאטרון "גלוב". נראה כי בחלוף הזמן שקספיר התעשר, קנה בית גדול ופרש ב-1613. הוא נפטר שלוש שנים מאוחר יותר. בימי חייו שמו התנוסס על ארבע-עשר מחמישה-עשר פרסומים של מחזותיו. ב-1623, שבע שנים אחר שמת, התפרסמה "מהדורת הפוליו הראשונה" (The First Folio) שהתיימרה להציג את אוסף כל עבודותיו. על כריכתה הופיעה התמונה הידועה היחידה של שקספיר הנמצאת ברשותינו כיום, דיוקן דרושאוט. נותרו בידינו 36 מחזות שלו (ידוע ששניים נוספים אבדו), 6 פואמות, ו-154 סונטות.
ישנן ראיות התומכות בנקודת המבט המקובלת:
שקספיר מסטרטפורד הוריש מתנות ל"אנשי המלך" בצוואה שלו, אם כי אלו שורות שנוספו בין שורות קודמות. עובדה זו מחזקת את ההשערה שהיה קשר של ממש בין שקספיר מסטרטפורד ללהקת שחקנים, בהתאם לנקודת המבט המקובלת.
ב"מהדורת הפוליו הראשונה" ובאחד מהפרסומים הקודמים יש ייחוס ל"ברבור מאבון" ול"אנדרטה שלו בסטרטפורד". מקובל להניח שהכוונה לאנדרטה שקיימת עד היום בכנסיית השילוש הקדוש בסטרטפורד. קיימים אזכורים של האנדרטה בכנסייה משנת 1630 ואילך. אזכור זה יוצר קשר ישיר בין המחזות שפורסמו ב"מהדורת הפוליו הראשונה" לבין שקספיר איש סטרטפורד.
מקורות שאלת זהותו של כותב המחזות
הבעיה המרכזית היא הידענות המדהימה של שייקספיר כותב המחזות. הוא השתמש באוצר מילים עשיר להפליא (למעלה מ-25,000, להשוואה אוצר המלים בתנ"ך הוא 6,000), הפגין ידע במשפטים ובמדעים - כולל תגליות של תקופתו ממש, מה שדורש קשר ממשי עם מדעני התקופה, קשר שאינו סביר לשחקן תיאטרון מהמעמד הנמוך, וידע בשפות, לוחמה, בזיירות, מדינאות, היסטוריה, פילוסופיה, וספורט-של-אצילים כדוגמת טניס וציד.
יחסית לתקופתו מדובר באדם משכיל באופן יוצא מגדר הרגיל, ומשכילים כמוהו בעת ההיא הותירו עדויות רבות לקיומם. אולם, על פי העדויות הקיימות נראה כי ויליאם שקספיר איש סטרטפורד למד, אם בכלל, עד גיל 14 בלבד. גם אין שום עדות על היותו למדן עצמאי. להשוואה - משורר נודע אחר מתקופתו, בן ג'ונסון, שהיה מפשוטי העם והשלים לבד את חינוכו, הותיר אחריו עשרות עדויות ללמדנותו: ספרים שרכש, מכתבים בהם התלבט והתווכח עם אחרים על משמעות עובדה זו או אחרת וכדומה. בניגוד לכך כתב היד הידוע היחיד ששרד משקספיר איש סטרטפורד הוא החתימה על צוואתו.
בעיות נוספות:
צוואתו של שקספיר איש סטרטפורד היא מסמך מפורט של בורגני מצליח, ובה פירוט של רכוש רב, אך אין בה זכר לשום פרט תרבותי כגון ספרים, יצירה שלו שלא פורסמה עדיין והוא מעמיד למשפחתו וכו'. אין גם שום אזכור למניות ב"אנשי המלך" שבהן הוא היה אמור להחזיק, על פי הדעה המקובלת.
קיימות עדויות למות שייקספיר כותב המחזות שנים לפני מותו של ויליאם שקספיר איש סטרטפורד: השטף השופע של יצירות פחת פתאום לקילוח דקיק ב-1604. טוענים גם שהיצירות המאוחרות יותר מכילות עדויות לכך שנכתבו טרם 1604. אוסף סונטות מכיל את ההקדשה ל"משורר שלנו, בן האלמוות" - הקדשה שאפיינית למי שכבר מת. מסמך משפטי מעיד ששייקספיר כותב המחזות, שהיה בעל מניות בתיאטרון הגלוב, מת לפני 1616 - שנת מותו של ויליאם שקספיר איש סטרטפורד.
נטען שהחתימות של ויליאם שקספיר איש סטרטפורד שיש ברשותנו מעידות על אדם שמתקשה מאוד בכתיבה. בנוסף אשתו ובתו היו אנאלפאבתיות, מאפיין שאינו מצופה ממשפחתו של גאון כתיבה. שום מסמך, שום מכתב, שום דף לא שרד בכתב של ויליאם שקספיר איש סטרטפורד.
חתימותיו של שקספיר מסטרפורד מעידות על קושי בכתיבה
קיים ויכוח עז באשר למשמעות שיש לידע הפנימי, כביכול, שהיה למחזאי בחיי האצולה. כבר במחזותיו הראשונים שייקספיר תיאר חיי אצולה בפירוט. אם אכן הכותב היה ויליאם שקספיר מסטרטפורד, בן לפשוטי עם, יש להניח שהידע על חיי מעמד שאליו נקלע במאוחר יופיע, אם בכלל, בהדרגה.
כטיעון נגד מציגים את בן ג'ונסון, שגם הוא היה ממעמד נמוך וכתב גם הוא בפירוט על בני האצולה שבקרבם חי בזכות מלגות שקיבל. אך ג'ונסון קיבל חסות רשמית (מהנסיך הנרי) רק אחרי 12 שנה של עבודה, בעוד שלשייקספיר כותב המחזות מוכרזת חסות (של רוזן סאות'המפטון) כבר ביצירתו הראשונה שהופיעה בדפוס.
בסונט 76 יש פסקה שניתן להבינה כווידוי של ממש:
Why write I still all one, ever the same,
And keep invention in a noted weed,
That every word doth almost tell my name,
Showing their birth, and where they did proceed?
כל מילה כמעט שמסגירה את שמי,
מעידה על מקורה, ועל מוצאה?
הצעות לזהות האמיתית של כותב המחזות
לא פחות מ-80 דמויות היסטוריות הוזכרו בזמן כזה או אחר כמועמדים להיות המחבר האמיתי של הקנון השייקספירי,[1] רק מיעוט מטענות אלו זכו להתייחסות משמעותית בקרב חוקרי הספרות.[2] בנוסף לתאוריות על מועמד יחיד כזה או אחר, תאוריות שונות על "קבוצת מחברים" (תאוריות חבורה) עוררו אף הן עניין רב בקהילה האקדמית.[2]
גרסאות מסוימות של תאוריית החבורה כוללות גם את ויליאם שייקספיר מסטרטפורד כמנהל הקבוצה, כמתווך בין חבריה או כפנים של הקבוצה כלפי חוץ (מציג עצמו כמחבר המחזות והשירים על מנת להגן על זהותם האמיתית של מחבריהם).[2]
סר פרנסיס בייקון היה אציל, מדען, מדינאי ואיש חוק. יותר מכל אדם אחר הוא ממלא אחר הדרישות מהמחזאי הגאון.
שפתו הייתה עשירה, וזכתה לשבחים רבים. אפילו על פסקי הדין שלו, בשבתו כשופט, נאמר ש"נקראו כשירה צרופה". סגנון כתיבתו במכתביו ובפסקי הדין שלו מזכיר את זה של המחזאי.
שייקספיר ובייקון כתבו - שניהם יחד - על כל מלכי אנגליה שמשלו בתקופה שמ-1377 עד 1603, מבלי שאחד מהם יכתוב על מלך שהשני כבר כתב אודותיו. כשנדרש בייקון במפגיע לכתוב על הנרי ה-8, שעליו כבר היה מחזה של שייקספיר, ניסה להתחמק בתירוצים שונים, ולבסוף כתב שני עמודים בלבד.
מקורו של המחזה "הסערה" הוא בבירור (על כך יש הסכמה כללית) דו"ח שנשלח מאת מועצת וירג'יניה לחברה לפיתוח וירג'יניה. מקובל להניח שהדו"ח התגלגל, אי-כה, לידי שקספיר.
אבל ידוע שהדו"ח נחשב כמסמך סודי שמיועד לעיני מיעוט מצומצם. למעשה קיומו של הדו"ח נחשף לציבור רק ב 1616 - חמש שנים לאחר שהמחזה הועלה לראשונה, ושש שנים לאחר שהדו"ח נכתב.
סר פרנסיס בייקון היה חבר במועצת החברה לפיתוח וירג'יניה, ועל כן אחד משישה-עשר האנשים שקיבלו, לידיהם ממש, את הדו"ח הסודי.
מקרה מוזר - הביצוע הראשון של מחזהו של שייקספיר "קומדיה של טעויות" נעשה בפונדק גריי, בזמן פסטיבל בו אנשי אצולה שעשעו עצמם בהשתתפות במחזות חובבים. אבל בזמן הפסטיבל "אנשי השר צמברליין" - שאמורה, כזכור, להיות להקתו של שייקספיר - רשומה כנמצאת בארמון אליזבת, במרחק 120 ק"מ מפונדק גריי, כך תועד ברישומי הלהקה. סר פרנסיס לא רק שהיה נוכח בפסטיבל, אלא מסתבר שניהל בפועל את השחקנים במחזות שהועלו בפונדק גריי.
ההסבר המקובל הוא שחלה טעות ברישומי הלהקה.
למרות שסר פרנסיס היה תמיד זהיר וטרח לרשום קרדיטים לציטוטים[דרוש מקור] הוא לא עשה כן באף אחד מהציטוטים שלו ממחזות שייקספיר. למרות שישנן פסקאות שלמות מכתביו שהן ציטוט ממחזות שייקספיר.
במאה ה-19 התגלתה מחברת ובה רשימה ארוכה של משפטים מנוסחים, ציטטות מכתבי רומאים ויוונים ואמרות שפר מקוריות. רבים ממשפטים אלו מופיעים, לעיתים מילה במילה, במחזות שייקספיר. הכתב במחברת מזוהה ככתב ידו של סר פרנסיס וחתימתו מתנוססת על אחד מעמודיה.
בתקופה האליזבתנית מחזאות נחשבה לעיסוק "לא הולם" שאינו רציני דיו לאיש אצולה, ולכן הייתה לסר פרנסיס סיבה טובה להסתיר את עיסוקו זה.
שלושת המחזות של שייקספיר שכוללים הקדשה, מוקדשים לשלושה אצילים שדה-ויר ניסה לשדך לבנותיו.
דה-ויר טייל באיטליה ובצרפת תקופה ארוכה. הערים בהן שהה מוזכרות במחזות שייקספיר, ואלו שלא היה בהן, אינן מוזכרות בכתבים.
ביומנה של אן ואואזור, המאהבת של דה-ויר, ישנה פואמה שמוקדשת לה ועליה נכתב שהיא פרי עטו של דה-ויר. אותה פואמה פורסמה, כנראה 4 שנים לאחר מכן, בנוסח מתוקן, תחת השם שייקספיר.
ישנן הקבלות רבות בין אירועים מחיי דה-ויר, ותיאוריו בפי עצמו, לאירועים בכתבי שייקספיר. רשימה חלקית כוללת:
תיאורו כנכה (דה-ויר נפצע בדו-קרב ונותר נכה, ותיאר עצמו ככזה במכתביו).
התאמה של גיל – בסונט 138 – לגילו של דה-ויר, ולא לזה של שקספיר מסטרטפורד.
התרוששותו: דה ויר ירד מנכסיו עקב בזבזנותו היתרה.
ישנן הקבלות רבות בין חמו של דה-ויר, ויליאם ססיל, לורד ברלי, לפולוניוס מהמחזה המלט.
באיטליה לווה דה-ויר כספים משני אנשים: בפטיסטה ניגוראנה ופאסקינו ספינולה. ב"אילוף הסוררת" אביה של קייט הוא אדם עשיר ששמו בפטיסטה מינולה.
כמו סר פרנסיס, גם דה-ויר היה מהאצולה, ולכן אפשר שנאלץ להסתיר את עיסוקו במחזאות.
כריסטופר מארלו
ערך מורחב – כריסטופר מארלו זהו ככל הנראה דיוקנו של כריסטופר מארלו
מארלו היה מחזאי בן תקופתו של שייקספיר, שרשמית נהרג בקטטה בשנת 1593. סיפור מותו מעלה תמיהות רבות, כמו גם עדויות לפיהן חי לאחר מכן, תחת זהות שאולה, באיטליה.
מארלו נהרג, כביכול, בקטטה עם אדם שהכיר היטב. אבל מארלו היה מסובך עד צוואר באותו זמן עם הכנסייה, וציפה לו גזר דין של מוות באשמת הפצת אתאיזם. היומיים האחרונים של מארלו בין החיים אפופים פגישות בהולות ומסתוריות – ובעיקר יומו האחרון, שבו היה בפגישה סודית ופרטית עם שלושה מידידו. בסיום יום זה נהרג, כביכול, בקטטה עם אחד משלושת חבריו. השלישייה הזו, בתוספת של שופט מטעם המלכה, הם אלו שזיהו את הגופה. דא-עקא, אותו שופט היה חבר קרוב ופטרון של מארלו, והמלכה עצמה ידעה היטב שמארלו הוא סוכן חשאי שלה, מה שמספק מניע לסיוע מלכותי בביום מותו כדי להצילו מהגרדום.
על פי השערה זו, מארלו נאלץ לברוח בזהות בדויה לאיטליה ובה בילה את שארית ימיו. חסידי ההשערה טוענים כי היא הולמת את הסונטות של שייקספיר, שמכילות מספר התייחסויות לגעגועים לביתו, שאליו אינו יכול לשוב בשל פשעיו בעבר.
ויליאם סטנלי, רוזן דרבי ה-6, (או בקיצור "דרבי") הוצע לראשונה כמועמד בשנת 1891 על ידי ג'יימס גרינסטריט ולאחר מכן נתמך על ידי אבל לה - פרנק ואחרים.[5] גרינסטריט גילה כי מרגל ישועי, ג'ורג פנר, דיווח ב - 1599 שדרבי "עסוק בכתיבת קומדיות לשחקן המצוי".[2][3] באותה השנה דרבי נרשם כמממן של אחת מלהקות הדרמה לילדים של לונדון, "הבנים של פול". כמו כן, הייתה לו גם להקת תיאטרון משלו, "אנשי דרבי", ששיחקה מספר פעמים בחצר המלוכה של המלכה אליזבת הראשונה ב - 1600 ו - 1601.[6]
דרבי נולד שלוש שנים לפני שייקספיר ומת בשנת 1642, כך שתוחלת חייו מתאימה לתאריכים המקובלים שבהם חוברו העבודות. ראשי התיבות שלו היו W.S, והוא נהג לחתום את שמו כ -"וויל", עובדה המתאימה לנטייה למשחקי המילים עם השם "וויל" המופיעים בסונטות של שייקספיר.[3]
