PROFILPELAJAR.COM

רעידת האדמה והצונאמי בקאנטו
関東大震災
סוג	רעידת אדמה
תאריך התרחשות	1 בספטמבר 1923
שעה	11:58:32
משך האסון	4 דקות
מגניטודה	7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט
הרוגים	142,000-120,000
נזק	4,500,000,000 ין יפני
קואורדינטות	35°19′48″N 139°08′06″E / 35.33°N 139.135°E
	(למפת יפן רגילה) טוקיו אוסקה סאפורו סנדאי ניאיגטה פוקואוקה נהה ד.; קו.; צ.; קו.; סין רוסיה ים יפן האוקיינוס; השקט; רעידת האדמה והצונאמי בקאנטו

רעידת האדמה והצונאמי בקאנטו (ביפנית: Kantō daishinsai ,関東大震災) הייתה רעידת אדמה חזקה שפקדה את מישור קאנטו שבאי הונשו, יפן, ביום שבת, 1 בספטמבר 1923 בשעה 11:58:44. ממקורות שונים עולה שהרעידה נמשכה בין ארבע לעשר דקות.

רעידת האדמה

גאולוגיה

רעידת האדמה הייתה בגודל 7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט^[1], הגדולה ביותר שנמדדה במאה ה-20. מוקדהּ היה מתחת לאי אושימה (אנ') שבמפרץ סגאמי, השוכן דרומית למחוז קנאגאווה. הגורם לרעידת האדמה היה (ראו מפת הלוחות הטקטוניים באזור) נחיתת הלוח הפסיפי בעל הקרום הימי, אל מתחת ללוח הצפון אמריקאי-ולוח אוחוצק בעלי הקרום היבשתי^[2]. עם זאת, ככל הנראה, גם לתהליך ההפחתה שמתקיים בין הלוח הפיליפיני ללוח האירואסייתי, ובין הלוח הפסיפי ללוח האירואסייתי, היה תפקיד משמעותי בהתרחשות רעידת האדמה^[3]. מדובר בצומת של 4 לוחות טקטוניים שהתהליכים ביניהם גורמים לכל רעידות האדמה ההרסניות ביפן.

הרוגים ונזקים

רעידת האדמה זעזעה את טוקיו, את עיר הנמל יוקוהמה, ואת מחוזות צ'יבה, קנאגאווה ושיזואוקה, והסבה נזק כבד בכל אזור קאנטו. בשל עוצמתה הרבה של הרעידה, פסל הבודהה הענק במקדש קוטוקו-אין שבקמקורה, המרוחק כ-60 קילומטר מהמוקד, ושמשקלו 121 טון, הוסט יותר מחצי מטר ממקומו.

מכיוון שרעידת האדמה ארעה לקראת שעת הצהריים, אנשים רבים עסקו באותה עת בבישול אוכל, ורבים נספו בשריפות שפרצו בעקבות זאת. חלק מהשריפות הפכו לסופות אש, עקב הרוחות החזקות שנשבו באזור, שכילו חלקים גדולים מהערים. אובדן החיים הגדול ביותר במקום אחד, התרחש כשסופת אש הציתה מחסני מדים צבאיים בטוקיו, בהם חיפשו כ-38,000 אנשים מקלט לאחר הרעידה^[4] ומקור אחר מדווח על 44,000 איש^[5]. באותה עת, נשבה סופת טייפון באזור קאנטו, והרוחות העזות ליבו את האש, וגרמו להתפשטותה לאזורים נוספים. השריפות אף הרסו את תשתית המים של העיר, דבר שהקשה מאוד על מאמצי הכיבוי, שנמשכו עד 3 בספטמבר. מרבית מההרוגים ברעידת האדמה מתו כתוצאה מהשריפות.

מפולות אדמה שהתרחשו במחוז קנאגאווה בעקבות רעידת האדמה, קברו כפרים שלמים או סחפו אותם, וגרמו למותם של 800 בני אדם. מפולת בוץ אחת סחפה כפר שלם, רכבת נוסעים ותחנת רכבת לתוך הים.

רעידת האדמה גם גרמה לגל צונאמי בגובה 10 מטרים שפגע בתוך דקות במפרץ סגאמי, חצי האי בוסו (אנ'), איי איזו (אנ') והחוף המזרחי של חצי האי איזו (אנ'). הגל הרס כ-570,000 בתים, והציף את כל האזורים הסמוכים לים^[5].

מספר ההרוגים אינו ידוע בוודאות, אך ההערכות נעות בין כ-104,600^[6] למעל 110,000^[1] ועד 142,800^[7] הרוגים מרעידת האדמה, מהשריפות ומהצונאמי.

אלימות לאחר הרעידה

שוטרים יפנים עומדים ליד גופת קוריאני שנרצח

לאחר הרעידה הודיעה ממשלת יפן על ממשל צבאי, והורתה לכל יחידות המשטרה לשמור על הסדר הציבורי. במקביל, החלו להתפשט שמועות שקוריאנים מנצלים את המצב, מציתים שריפות נוספות ובוזזים בתים. שמועות אלו הגיעו עד הוקאידו - מרחק של 800 קילומטרים מטוקיו^[8]. הרגשות האנטי-קוראניים התגברו נוכח פעילותה של תנועת העצמאות הקוריאנית, תנועה למען שחרור קוריאה מהסיפוח היפני שהתנקשה בבכירים יפנים והייתה מעורבת בפעילות אנטי-יפנית. ברחבי טוקיו ויוקוהמה החל המון לטבוח בקוריאנים. ממשלת יפן דיווחה שבשבוע הראשון של חודש ספטמבר נרצחו 231 בני אדם, אך מקורות אחרים מעריכים שהמספר האמיתי הוא בין 6,000 ל-10,000 קורבנות^[9]. קבוצות אזרחים הקימו מחסומי דרכים שעצרו אנשים, ובחנו באמצעות שיבולת את מוצאם, כאשר אנשים ממוצא קוריאני הוכו, נעצרו או נרצחו, כל זאת בשיתוף פעולה עם הרשויות. גם אנשים שלא היו ממוצא קוריאני אך היו שונים מהיפנים, כגון סינים, אוקינאווים ואפילו יפנים מאזורים אחרים ביפן, הותקפו ואף נרצחו.

בתגובה, פרסה ממשלת יפן את הצבא היפני הקיסרי ברחבי המדינה, וזאת כדי להגן על התושבים הקוריאנים. כמו כן, פרסם הצבא עלונים שהפריכו את השמועות והזהירו את התושבים מפני פעולות לא חוקיות, אך לרוב פעולות אלה נפסקו רק כשהצבא פעל כנגד אותן קבוצות תוקפניות. במקביל, השתמשה ממשלת יפן וההנהגה הצבאית בהתקוממות ובפרעות שהתרחשו במדינה כדי לרסן מתנגדים למשטר הקיים, ולעצור אותם באשמת ניצול המצב כדי להפיל את הממשלה ואת הקיסר. מנהיגים סוציאליסטים, אנרכיסטים וקומוניסטים נעצרו ונרצחו על ידי המשטרה והצבא.

הפרסומים אודות הטבח, ומעורבות השלטונות בו מעורפלים, והממשלה היפנית עשתה ועושה מאמצים עד ימים אלה כדי להכחיש את היקף הטבח, ואף לאסוף ספרי לימוד מבתי ספר שעסקו בנושא^[10]. גם בזמן אמיתי, רק עיתונים ספורים פרסמו ידיעות אודות מעשי הטבח^[4].

זיכרון הרעידה

יפנים רבים פירשו את רעידת האדמה כעונש משמיים על כך שהעם היפני התדרדר לסגנון חיים מערבי שכלל אנוכיות, חוסר מוסר וחומרנות. הם ראו ברעידה הזדמנות לבנות מחדש את עיר הבירה, ובכך לבנות מחדש את מערכת הערכים היפנית.

בשנת 1960 נקבע 1 בספטמבר כיום מניעת אסון כדי לזכור את קורבנות רעידת האדמה ואת חשיבות ההתכוננות אליה. בבתי הספר ברחבי המדינה עומדים תלמידים דקת דומייה, ונערכים תרגילי חירום לפינוי בעת רעידת אדמה^[11].

לקריאה נוספת

Charles Scawthorn, John M. Eidinger & Anshel Schiff (eds.) Fire Following Earthquake. Volume 26 of TCLEE Monographs, ASCE Publications, 2005. ISBN 9780784475515
Schencking, J. Charles. "The Great Kanto Earthquake and the Culture of Catastrophe and Reconstruction in 1920s Japan" in The Journal of Japanese Studies, Volume 34, Number 2, 2008.