התיעוד הראשון לישיבת יהודים בעיר הוא מהמאה ה-16, וקהילה מאורגנת התקיימה בה מאמצע המאה ה-18. משנות ה-80 של המאה ה-19 היגרו רבים מיהודי העיר לארצות הברית ולדרום אמריקה בשל המצב הכלכלי הקשה בה, ובשל הגבלות שונות שהוטלו עליהם. בשנת 1915 הוקם בעיר בית ספרעברי ראשון, לאחר שנה הוקם בה תלמוד תורה חדש, ולאחר שנתיים הוקם בה גם בית ספר דתי. עם תום מלחמת העולם הראשונה התעללו ביהודי העיר חיילי הצבא הכחול.
ב-8 בספטמבר 1939 נכבשה העיר בידי הגרמנים, לאחר שהופצצה על ידם מספר ימים. בו ביום החלו הגרמנים בשוד רכוש יהודי העיר, ובהמשך, הטילו על בני הקהילה גזירות שונות, ובהן חובת ביצוע עבודות כפייה וחובת תשלום סכומי כופר, תוך לקיחת נכבדי הקהילה כבני ערובה. ב-7 באוקטובר 1939 העלו הגרמנים באש את בית הכנסת ואת בית המדרש שבעיר, ולאחר מכן, הטילו על יהודי העיר קנס בגין השריפה שנגרמה. ב-15 באוקטובר 1939 ירו הגרמנים למוות בכ-150 יהודים מהעיר. ב-26 באוקטובר 1939 נצטוו יהודי העיר לענוד טלאי צהוב וסרט זרוע.
