את חלקה הראשון של הפואמה (4,058 שורות) חיבר גיום מלוריס בשנת 1230 בקירוב. על חייו לא ידוע ולא כלום. משירתו מסתבר כי היה בעל תרבות והשתייך למעמד חברתי גבוה. יצירתו היא מדריך לאהבה אבירית על דרך האלגוריה: המאהב שואף בחלומו להשיג את שושנת תשוקתו, הסגורה בארמונה בתוך גן פלאים. משערים כי היצירה לא הושלמה, ומיתה חטופה הפסיקה את עבודתו של המחבר.
הפואמה נפתחת בתוך חלומו של הגיבור כשהוא מקיץ בבוקר אביבי ויוצא לטייל בנחת על גדת הנהר, מתענג על המראות והקולות של הטבע. הילוכיו מובילים אותו אל גן מרהיב המוקף חומות גבוהות. תוככי הגן מסמלים פרשיית אהבים ואילו מה שמחוצה להם מסמל את חיי השגרה היומיומיים.
החולם פוגש בגן את אל האהבה וכתולדה מכך הוא נעשה מאוהב בניצת הוורד. ניצת הוורד מסמלת את צירופן של האהובה, אהבתה ומיניותה, והחולם מבקש לממש את אהדתו אליה, כשניסיונותיו יודעים הצלחה וכישלון לסירוגין. דמויות סמליות כגון סבר פנים נאות, חמלה וכנות מסייעות לו, ואילו לזות, בושה וסכנה מעכבות אותו. ברם, אהבתו של החולם אינה מתממשת. הקנאה מסכלת את השתדלותו כשהיא בונה מתחם מבוצר סביב הוורד.
כארבעים שנה אחרי כן הושלמה הפואמה על ידי הוגה דעות מהפכני בשם ז'אן דה מאן (אנ') "החיגר". החלק השני ארוך יותר מהראשון (17724 שורות) ושונה ממנו תכלית השינוי. אומנם בהמשך שחיבר דה מאן מצליח החולם לממש את אהבתו, ורק לאחר שהשיג את ניצת הוורד הוא ניעור מחלומו, אך במקום סיפור האהבה הכן והעדין, חדור הכרת לב האדם, באים פולמוס חריף ונאומי תעמולה, המשובצים בניבולי פה ונגועים בשנאת נשים. דומה כי התוספת שצירף דה מאן משמשת לו שופר למחשבותיו הפוליטיות על החברה בת זמנו.
