פונסל נולדה בשם רוז מלבה פונזילו במרידן, קונטיקט, הצעירה מבין שלושה ילדים. הוריה היו מהגריםאיטלקים. רוזה ניחנה בקול בוגר להפליא בילדותה ושרה, לפחות בגיל צעיר כמעט ללא הדרכה קולית. היא שרה בבתי קולנוע ובבתי קפה במרידן ובכנסייה ותוך זמן קצר יצא לה שם בעיר מגוריה הודות לקולה הייחודי ביופיו.
וודביל
אחותה הבכורה של רוזה, כרמלה, ניחנה גם היא בקול מצו-סופרן בולט, ועשתה קריירה בוודביל. בשנת 1915 הביאה כרמלה את רוזה למבחן קול אצל הסוכן שלה. על אף כובד משקלה הניכר, הרשימה רוזה את הסוכן בקולה ונשכרה להופיע עם אחותה ב"מופע אחיות". במשך שלוש השנים הבאות התנוסס שמן של האחיות פונזילו (שנודעו גם כ"הבנות האיטלקיות המחוייטות ההן") על שלטי במות הוודביל בסיור ההופעות של קיית'. השתיים הופיעו בכל התיאטראות החשובים במסלול הסיור והשתכרו סכום נכבד. הופעתן סווגה כ"מופע ברמה גבוהה" והן שרו בלדות ואריותאופראיות.
ב-1918 תבעו כרמלה ורוזה העלאת שכר גבוהה ממארגן סיור ההופעות וכתוצאה מכך הורד המופע שלהן מתוכנית הסיור.
אותו זמן למדה כרמלה בניו יורק אצל ויליאם תורנר, מורה לפיתוח קול וסוכן בעל קשרים. תורנר שמע את שירתה של רוזה והסכים ללמד גם אותה. (רוזה הכחישה בשנים הבאות שתורנר נתן לה אי-פעם שיעורי פיתוח קול, אבל הצהרותיה מוטלות בספק). תורנר הזמין את הטנור הגדול, אנריקו קארוזו, כוכב המטרופוליטן אופרה, אל אולפנו לשמוע את שירתן של כרמלה ורוזה. קארוזו התרשם מאוד מקולה של רוזה והסדיר לה מבחן קול במטרופוליטן, ועל סמך מבחן זה הציעה לה המטרופוליטן חוזה לעונת 19–1918.
הופעה ראשונה במטרופוליטן אופרה וראשיתה של קריירה אופראית
רוזה פונסל בהופעה באופרה, 1922
רוזה פונסל הופיעה לראשונה במטרופוליטן אופרה ב-15 בנובמבר 1918, בתפקיד לאונורה ב"כוחו של גורל" של ורדי, מול קארוזו. הייתה זו הופעתה הראשונה מכל וכל על בימת אופרה. על אף אימת במה משתקת כמעט (שממנה המשיכה לסבול לכל אורך הקריירה האופראית שלה), קצרה הצלחה עצומה, הן בקרב הקהל והן מצד המבקרים. מבקר המוזיקה של הניו יורק טיימס כתב:
"איזו בכורה מבטיחה! נוסף לקסם האישי שלה, היא מחוננת גם בקול בעל יופי טבעי, העשוי להתגלות כמכרה זהב. בכל מקרה, במתיקות השופעת של צליליו הנמוכים והבינוניים, אפלים, עשירים וגמישים, ובברק הזוהר של צלילי המשלב העליון שלו, קולה הוא זהב טהור כבר עכשיו."
נוסף ללאונורה, כללו תפקידיה של פונסל בעונת 19–1918 את סנטוצה באבירות כפרית של מסקאני, רזיה ב"אוברון" של ובר וכרמליטה בהצגת הבכורה העולמית (הכושלת) של "האגדה" מאת יוזף קרל ברייל (תפקיד ואופרה שפונסל תיעבה כל כך, שבהמשך שרפה את הפרטיטורה ופסקה, שהאופרה "הייתה מעלה צחנה בארגז חול של חתול").
בעונות המטרופוליטן הבאות כללו תפקידיה של פונסל את תפקידי הסופרן הראשיים ב"היהודיה" של הלוי (מול אלעזר של קארוזו, תפקידו החדש האחרון לפני מותו), "וילהלם טל" של רוסיני, "ארנאני", "איל טרובאטורה" ו"דון קרלוס" של ורדי, "לה ג'וקונדה" של פונקיילי, "האפריקאית" של מאיירבר, "אהבת שלושת המלכים" של מונטמצי, "אנדראה שנייה" של ג'ורדאנו "הווסטלית" של ספונטיני וכן, בשנת 1927, התפקיד שרבים רואים בו את הישגה האופראי הגדול מכולם, התפקיד הראשי ב"נורמה" של בליני. לצד פעילויותיה האופראיות, שהתרכזו במטרופוליטן, ניהלה פונסל גם קריירת קונצרטים פעילה.
הופעות בעולם וקריירה אופראית מאוחרת
מחוץ לארצות הברית שרה פונסל רק בבית האופרה המלכותי, קובנט גארדן בלונדון (במשך שלוש עונות) ובאיטליה (זאת כדי לעמוד בהבטחה, יש אומרים, שנתנה לאמה, כי ביום מן הימים תשיר באיטליה). ב-1929 הופיעה פונסל לראשונה מחוץ לאמריקה, שם התרכזה הקריירה שלה עד אז. הופעתה הראשונה הייתה בקובנט גארדן ב"נורמה" ו"ג'וקונדה". היא נחלה הצלחה רבה וקהל המאזינים הלונדוני, הידוע כקר רוח ושקול, הריע לה בהתלהבות קולנית. היא חיזרה ללונדון ב-1930 ב"נורמה", "אהבת שלושת המלכים" ו"לה טרוויאטה" (הופעתה הראשונה כויולטה). בעונתה האחרונה בלונדון, 1931, שרה ב"כוחו של גורל", "פדרה" (אופרה שכתב מאמנה וידידה הוותיק, רומנו רומני, ובהפקה חוזרת של "לה טרוויאטה".
בשנת 1933 שרה פונסל בהופעותיה היחידות באיטליה, בתפקיד ג'וליה באופרה "הווסטלית", עם ה"מאג'ו מוזיקלה" בפירנצה. כמו בלונדון, הגיב הקהל בהתלהבות עולה על גדותיה. בהצגה השנייה נדרשה פונסל לחזור כהדרן על האריה שלה, O nume tutelar. כה גדולה הייתה הצלחתה, עד ששקלה הצטרפות ללה סקאלה במילאנו, אבל אחרי שהייתה עדה ליחסו האכזרי של הקהל בפירנצה לטנור מפורסם, ג'אקומו לאורי-וולפי, שקולו נסדק בצליל גבוה, החליטה לא לנסות יותר מדי את מזלה עם קהל האופרה האיטלקי, הידוע לשמצה בתובענותו הקשה לריצוי.
מלבד הופעותיה בלונדון ובפירנצה, לא שרה מעולם מחוץ לארצות הברית.
במשך שנות ה-30' המשיכה פונסל להוסיף תפקידים לרפרטואר שלה במטרופוליטן אופרה. ב-1930 שרה את דונה אנה בדון ג'ובאני של מוצרט וקצרה שבחים רבים, אבל הופעותיה הראשונות בניו יורק בשנת 1931 כוויולטה, תפקיד ששרה בהצלחה כה גדולה בלונדון, התקבלו בתגובות מעורבות מצד מבקרי ניו יורק, שחלקם גרסו, כי פרשנותה תקיפה ודרמטית מדי. (ו. ג'. הנדרסון קבל על "הסתערויותיה" על הקו הווקאלי.) בשנת 1931 שרה בעוד הצגת בכורה עולמית כושלת, La notte di Zoraima של מונטמצי, ששקעה בנבכי השכחה ללא עקבות. כמו זמרי אופרה רבים בזמנה, ערכה גם פונסל ביקור קצר בהוליווד למבחן בד, אבל לא היה לו המשך. בשנת 1935 שרה פונסל את "כרמן" הראשונה שלה במטרופוליטן. על אף קבלת פנים נלהבת מצד הקהל לתפקיד, שפונסל התכוננה לו בקפדנות רבה, רוב מבקרי המוזיקה הניו-יורקיים הצליפו בה קשות, בייחוד אולין דאונס בניו יורק טיימס, בביקורת פראית בארסיותה, שפגעה עמוקות בפונסל. התפקידים היחידים שפונסל שרה בשתי העונות האחרונות שלה במטרופוליטן היו סנטוצה וכרמן, שניהם תפקידים שלא אימצו יותר מדי את הרגיסטר העליון שלה. חילוקי דעות עם הנהלת המטרופוליטן בנוגע לרפרטואר הניאו אותה מחידוש החוזה שלה עם הלהקה לעונת 38–1937.
הופעתה האופראית האחרונה הייתה בתפקיד כרמן ב-22 באפריל1937, בהצגה בסיור של המטרופוליטן בקליבלנד. היא הייתה אז בת 40, בשיא הפופולריות שלה, ופרט לנסיגה ברגיסטר העליון, עדיין שולטת בקול.
פרישה
פונסל לא פרשה במודע או בכוונה אחרי שירת "כרמן" בקליבלנד בשנת 1937; היא פשוט הניחה לקריירה שלה להישמט מידיה. גורמים שונים תרמו לכך: הנסיגה ברגיסטר העליון שלה, שבעטיה הייתה שירת אותם תפקידים שהוציאו לה מוניטין למורטת עצבים יותר ויותר; המרירות שחשה כלפי סירובה של הנהלת המטרופוליטן להיעתר לבקשות הרפרטואר שהציגה (היא רצתה לשיר את אדריאנה לקוברר של פרנצ'סקו צ'ילאה, תפקיד שהיקף צליליו הנמוך התאים לביצועה, והמנהל הכללי אדוארד ג'ונסון דחה את בקשתה); תשישות נפשית וגופנית, אחרי 21 שנים של קריירה רצופה ואינטנסיבית, רצופה התקפים של אימת במה; נישואיה בשנת 1936 לאיש החברה הגבוהה מבולטימור, קרל ג'קסון;
והנאתה מחיי הרוגע שידעה עכשיו, משוחררת מתובענות השירה. בשנים הבאות אמרה פונסל, שמעולם לא התגעגעה לשירה על במה אחרי פרישתה. יחד עם ג'קסון בנתה בית מפואר ליד בולטימור, "וילה פאצ'ה" שמו, שם חיה את שארית חייה.
נישואיה לג'קסון היו רצופי מהמורות והם התגרשו ב-1949. הניתוק היה טראומטי לפונסל והמיט עליה התמוטטות עצבים. אף כי לא חזרה להופיע על בימת קונצרטים או אופרה, המשיכה לשיר בבית לפני ידידים, שסיפרו כי קולה "נפלא" כשהיה. עובדה זו אומתה ב-1954, כש-RCA ויקטור באה ל"וילה פאצ'ה" והקליטה את פונסל במבחר גדול של שירים. בסוף שנות ה-40' הייתה פונסל לרוח החיה בלהקת האופרה העירונית של בולטימור בשנותיה הראשונות. היא אימנה והדריכה בפיתוח קול את הזמרים הצעירים, שהופיעו עם הלהקה. בין אלה שנהנו מהדרכתה והיו בהמשך לזמרים ידועי שם בוורלי סילס, שריל מילנס, פלאסידו דומינגו וג'יימס מוריס.
פונסל מתה בווילה פאצ'ה סמוך לבולטימור ב-25 במאי 1981. היא קבורה בבית הקברות דרואיד רידג' בבולטימור.
קולה
קולה של רוזה פונסל הצטיין ביופי יוצא דופן. עושרו ועומק גוניו הניעו פרשנים להשוותו לא פעם ליין פורט, קטיפה ערמונית ושוקולד מריר. הקול היה אחיד לחלוטין בכל היקפו, מן הצליל העליון עד הנמוך ביותר, כל הרגיסטרים משולבים זה בזה ללא תפר וללא מעבר ניכר לאוזן מאחד לאחר. שירת הלגאטו שלה הייתה מופתית. היא יכלה לשיר בכל רמות הדינמיקה, למן הפורטה האיתן ועד לפיאניסימו חרישי, דקיק ומרחף כקורי עכביש
ובכל זאת נישא אל כל פינות בית האופרה, והיא יכלה להפיק מיסה די ווצ'ה (אסכולת שירה איטלקית של הגברת הקול מפיאניסימו לפורטיסימו בצליל יחיד וחזרה הדרגתית לפיאניסימו) בכל חלקי המנעד הקולי שלה. בצעירותה הקיף המנעד הקולי שלה שלוש אוקטבות, מדו נמוך עד דו גבוה. צלילי הרגיסטר הנמוך והבינוני שלה הצטיינו ברוך ובעומק יוצאים מן הכלל.
במשקל ובהיקף היה קולה של פונסל סופרן קולורטורה אמיתי, שהיה מסוגל לענות על כל הדרישות של תפקידים כמו "לה ג'וקונדה" ו"נורמה". אף כי לא הייתה סופרן קולורטורה במתכונתן של לואיזה טטראציני או אמליטה גאלי-קורצ'י, הייתה לה גמישות יוצאת דופן לגבי קול גדול וחזק כל כך והיא יכלה להתמודד עם תרוצת סולם מהירה בקלות ובדייקנות, להפיק מה שכונה "מחרוזת פנינים" ללא דופי. היה לה טריל מעולה, שיכלה להחזיק, לכאורה, ללא הגבלה: מספרים, שכאשר שרה את הטריל בקאבאלטה Tutto sprezzo במערכה הראשונה של "ארנאני" מאת ורדי, היה המנצח משלב את זרועותיו, ממתין בסבלנות וחוזר להרים את שרביטו רק כאשר סימנה לו שהיא מוכנה לסיים את סלסוליה הקוליים.
נוסף לאמור לעיל, פונסל הייתה מוזיקאית רגישה ופרשנית עתירת דמיון. היא למדה במהירות ויכלה לקרוא מהדף בדייקנות. חוש הקצב שלה היה מצוין והיא הייתה שחקנית משכנעת ועזת ביטוי, שהרחיקה לכת לפעמים (לדעת חלק מן המבקרים) בדרמטיות ובעוצמה מעבר לגבולות הטעם הטוב. משהו מזה אפשר לשמוע בסצנת ההוקעה בהפקה של לה טרוויאטה מ-1935, כשויולטה מתייפחת וזועקת בהיסטריה גוברת והולכת (ונשמעת בבירור) ככל שאלפרדו מטיל את האשמותיו (וכספו) בפניה.
המגרעת העיקרית בקולה של פונסל, מעבר לשנים הראשונות בקריירה האופראית שלה, הייתה ברגיסטר העליון הבעייתי שלה. אפילו בימיה הראשונים, נרתעה באימה מן הדו הגבוה. בראיון משנת 1955 אמרה פונסל, שהדבר הראשון שעשתה כשהציעו לה תפקיד לביצוע היה לדפדף בפרטיטורה ולספור את מופעי הדו הגבוה. (הדו הגבוה החשוף ב-O patria mia באאידה הפחיד את פונסל והיה הסיבה לכך, שהיא לא שרה לעיתים קרובות יותר את התפקיד, שהתאים לקולה, מכל בחינה אחרת, ככפפה ליד.) לכל אורך הקריירה שלה הרשתה לעצמה טרנספוזיציות באופן חופשי. נראה, שהיא לא שרה מעולם אף לא אחד מצלילי דו הגבוהים ב"נורמה" אלא הזיזה את כולם חצי טון למטה, לסי. Sempre libera שלה בביצוע החי של טרוויאטה מורד בטון שלם. בשנים הבאות בקריירה שלה, כשהייתה עדיין צעירה יחסית, חלה נסיגה ברגיסטר העליון שלה והיא נמשכה יותר ויותר לתפקידים כמו סנטוצה, כרמן ואדריאנה, שלא הציגו תביעות קשות מדי לרגיסטר העליון שלה. היו סברות, שפונסל הייתה מטבעה מצו-סופרן. חיזוק לתאוריה הזו אפשר למצוא בגוון העתיר, האפלולי והמעובה, שאפיין את הרגיסטר התחתון שלה. פונסל עצמה אמרה פעם למצו-סופרן מרילין הורן, שאפשר שהייתה מתאמנת להיות מצו אלמלא החלה לשיר בגיל צעיר כל כך. סביר יותר, מכל מקום, שפונסל, כמוה כהורן ורג'ינה רזניק, החלה את דרכה כסופרן לכל דבר, אך עם הבשלתו התכהה קולה והתייצב במקום נמוך יותר. לו המשיכה פונסל לשיר באופרה גם בשנות ה-40', סביר להניח שהייתה עושה זאת כמצו-סופרן.
ההקלטות הבאות מציגות באופן הטוב ביותר את היבטי הקול השונים של פונסל, שנדונו לעיל:
קריירת ההקלטות של רוזה פונסל החלה באפרכסת האקוסטית, נמשכה בהקלטה החשמלית והסתיימה בסרט המגנטי. לאורך שנות הקריירה שלה, היו לה 166 הקלטות מסחריות (בלי לקחת בחשבון הקלטות חלופיות), אם באולפן ואם בווילה פאצ'ה. את אלה משלימות הקלטות חיות משנות ה-30', הכוללות שלוש אופרות שלמות ואין ספור שירים ואריות מהופעותיה ברדיו. נוסף לכך, יש מספר רב של הקלטות פרטיות, שנעשו ביוזמתם של פונסל עצמה ושל אחרים בווילה פאצ'ה, משנת 1949 עד 1957.
תקליטי קולומביה. זמן קצר לפני שהחלה בקריירה שלה במטרופוליטן ב-1918, חתמה פונסל על חוזה של 5 שנים עם "אמריקן קולומביה". אף כי בזמן ההוא נחשבה "ויקטור" לחברה היוקרתית יותר, זו שהקליטה את אנריקו קארוזו, יעצו לפונסל לחתום עם קולומביה, משום ששם תהיה הסופרן הראשון במעלה של החברה ולא סתם עוד זמרת בחבורה של זמרות גדולות. פונסל הקליטה 44 תקליטים לקולומביה, ביניהם אריות מאופרות רבות שבהן לא שרה מעולם, כמו לוהנגרין, "טוסקה", "לה בוהם", מאדאם באטרפליי ו"ערביות סיציליאניות". כל תקליטי קולומביה שלה היו אקוסטיים. הקלטת קולומביה שלה ל-Selva opaca מתוך "וילהלם טל" הייתה החביבה עליה ביותר מכל הקלטותיה, משום שראתה בה את המייצגת הנאמנה ביותר לקולה ולסגנונה. בין תקליטי קולומביה שלה מעניינים במיוחד שלושה דואטים, שהקליטה עם כרמלה מלהיטי הוודביל שלהן, ביניהם גרסה של Comin' Thro' the Rye, הכוללת קדנצת קולורטורה משוכללת, שהייתה מתאימה ל"נורמה" של בליני
אבל נשמעת מוזרה משהו ברמות סקוטלנד. אחת הסיבות לחרטה מצד פונסל על החתימה עם חברת קולומביה הייתה, שבכך שללה מעצמה את ההזדמנות להקליט עם קארוזו, שהיה אמן בלעדי של חברת ויקטור.
תקליטי ויקטור. כשהחוזה שלה עם קולומביה פקע בשנת 1923, חתמה פונסל ללא דיחוי עם ויקטור. תקליטיה מן השנים 25–1923 אקוסטיים כולם; מ-1925 ואילך, כולם חשמליים. ההקלטות הגדולות ביותר של פונסל עם ויקטור כוללות את Pace, pace mio Dio, Suicidio!, Casta Diva, ושתי האריות מתוך La vestale. כן הקליטה גם כמה הרכבים, ביניהם כל תמונת הקבר מתוך אאידה עם ג'ובאני מרטינלי ו-Mira, o Norma עם מריון טלווה, האדאלגיזה של ה"נורמות" הראשונות שלה ב-1927. פונסל לא הקליטה עוד באולפן אחרי 1939. בשנת 1954 הביאה RCA ויקטור, לאחר שנכשלה במאמציה לשכנע את פונסל לחזור לאולפן ההקלטות, את הציוד לשלה לווילה פאצ'ה והציבה מיקרופון באולם הכניסה. פונסל הקליטה בליווי פסנתר 53 שירים, שרבים מהם יצאו על שני תקליטים אריכי-נגן, "רוזה פונסל שרה היום" ו"רוזה פונסל בווילה פאצ'ה". תקליטים אלה מעידים, שקולה של פונסל היה במצב מעולה גם כשהייתה בת 57, מצטיין בעושר ובעומק שאינם מצויים (כולל רה נמוך ב"המוות והעלמה"), גם אם הצלילים הגבוהים קלושים במידת מה.
הקלטות חיות. פונסל הרבתה לשיר ברדיו בראשית שנות ה-30', ובדרך כלל הוקלטו שידוריה על תקליטי 78. רבים מהם הועברו עם הזמן לתקליטים אריכי-נגן ולתקליטורים. יש ארבע הצגות אופרה שלמות משידורי ההצגה המוקדמת של שבת במטרופוליטן אופרה: דון ג'ובאני (1934), לה טרוויאטה (1935) ושתי הצגות של כרמן (1936 ו-1937). "כרמן" של 1937 היא ההצגה מן הסיור בקליבלנד, שהייתה הופעת הפרידה של פונסל מבימת האופרה. טרוויאטה וכרמן נשמעות טוב מאוד (לגבי העברה משידור רדיו מאמצע שנות ה-30'); "דון ג'ובאני" נשמעת רע מאוד. ההקלטות החיות של פונסל כוללות גם הרבה שירים ואריות מן הקונצרטים שהגישה ברדיו. לבסוף, יש הקלטות פרטיות בווילה פאצ'ה, שבהן פונסל שרה שירים ואריות ומלווה את עצמה בפסנתר. חלק מן היצירות הללו לא הקליטה מעולם בשום מקום אחר. בין אלה ביצוע מרגש במיוחד, בפרשנות חופשית מאוד, של
האריה Senza Mamma מתוך "האחות אנז'ליק".
Rosa Ponselle: The Columbia Acoustic Recordings; Pearl.
Rosa Ponselle: The Victor Recordings 1923-25; Romophone.
Rosa Ponselle: The Victor Recordings 1925-29; Romophone.
Rosa Ponselle: The 1939 Victor and 1954 "Villa Pace" Recordings; Romophone.
Rosa Ponselle in Opera and Song; Nimbus Prima Voce (available separately on 3 *CDs - Rosa Ponselle vv. 1, 2 & 3; Nimbus).
Rosa Ponselle On the Air Volume 1 1934-36; Marston.
Rosa Ponselle On the Air Volume 2; Marston.
Rosa Ponselle: When I Have Sung My Songs 1922-1057; Biographies in Music, Cantabile.
ביבליוגרפיה
American Association of University Women, (Towson, Maryland, Branch), "Baltimore County Women, 1930-1975", (Baltimore: The Sunpapers, 1976) [The book is a collection of profiles of forty Baltimore County women "who distinguished themselves" in diverse fields (including artist Jane Frank and golfer Carol Mann), compiled as part of a project celebrating the 1976 United States Bicentennial OCLC 7441013
.jpg)
.svg){kind=logo}
