היות שהגן ללבקנות הוא רצסיבי, ילד לבקן ייוולד רק כאשר שני ההורים נושאים את הגן. הסיכוי להולדת ילד לבקן לשני הורים בעלי הגן הרצסיבי עומד על כ-25%, ועל כ-65% שהגן יועבר הלאה, אך ללא סימנים גופניים ניכרים לעין[1]. הגן הפגום לא מאפשר לייצר את הפיגמנטמלנין בעור, בשיער ובעיניים. המלנין אחראי גם להגנה על העור מפני ההשפעות השליליות של קרינה מהשמש ועוזר במניעת סרטן העור. המחסור במלנין בעיניים גורם לבעיות בראייה, בעיקר לקוצר ראייה, ולפיכך רוב הלבקנים מוגדרים כעיוורים מבחינה חוקית[1]. רק 2% מהלבקנים באפריקה זוכים לחיות מעל גיל 40[2].
מחקר שנערך באפריקה ב-1996 על תופעת הלבקנות, בדק את נוכחות הגן הפגום במדינות האפריקאיות השונות. ההשערה שעלתה מן המחקר היא שהמוטציה בגן התרחשה לפני התפלגות קבוצות האוכלוסייה לאזורים השונים ביבשת, לפני כאלפיים או שלושת אלפים שנה[1].
היסטוריה של רדיפת לבקנים באפריקה
באפריקה רווחות דעות קדומות על לבקנים, והם נחשבים מקוללים ומביאים מזל רע. באזורים הכפריים הם נחשבים לשדים ורוחות רעות, ולעיתים הם נתפסים כ"רוחות של אירופאיים קולוניאליסטיים" או כ"אחוזי דיבוק ברוחות רעות". לבקנים מכונים בשמות גנאי כמו "זרו-זרו" שמשמעותו אפסים או "בשר לבן". רבים מאמינים שלבקנים סובלים מפיגור שכלי או שהם בעלי מנת משכל נמוכה מהממוצע. משערים שאמונות אלו נובעות מכך שהלבקנים באפריקה שמדרום לסהרה בולטים במיוחד על רקע גוון העור השחור של האוכלוסייה. בנוסף, רבים באפריקה אינם מודעים לכך שהלבקנות היא תוצאה של פגם גנטי, ובמיוחד אינם מבינים כיצד יכול להיוולד ילד לבקן לשני הורים שחורי עור.
ילד לבקן עם משפחתו בטנזניה
בעקבות זאת, ישנם תינוקות לבקנים הנדחים על יד הוריהם ואף ננטשים[3]. כ-90% מהילדים הלבקנים חיים במשפחות חד הוריות מכיוון שאב המשפחה עוזב את הבית בשל חשד שהאם ניהלה רומן עם אדם לבן[4]. בגלל חוסר ידע בגנטיקה אנשים מתרחקים מלבקנים מחשש שמדובר במחלה מידבקת.
היעדר הטיפול בבעיות של הלבקנים, כמו קוצר הראייה, מביא לנשירתם מבתי הספר, ולאילוצם לעבוד בעבודות קשות ופשוטות בחוץ שם החשיפה לשמש בלתי נמנעת. אנשים אף אינם רוצים להינשא ללבקנים בגלל אותן אמונות ואפליה.
לבקנים באפריקה נתונים לאפליה ונרדפים. במדינות שונות במזרח אפריקה, כדוגמת טנזניה, בורונדי מלאווי ואוגנדה, לבקנים אף נרצחים לעיתים, עקב האמונה שאיבריהם יכולים לשמש כמרכיב עוצמתי בטקסים אליליים כדי להביא שגשוג ועושר. כחלק מתופעה זו, אף קברים של לבקנים לעיתים מחוללים וגופותיהם מוצאות מן הקבר[5].
אמונה נוספת הפוגעת בלבקנים היא שקיום יחסי מין עם אישה לבקנית יכול לרפא אדם מאיידס. אמונה זו מובילה לאונס של נשים לבקניות ובכך להגברת התפוצה של מחלת האיידס בעיקר בזימבאבווה[6].
התופעה במדינות אפריקה השונות
טנזניה
בטנזניה קיים הריכוז הגבוה ביותר של לבקנים בעולם, כ-15,000 לבקנים המהווים שיעור של 1:2,500 מכלל האוכלוסייה. לא ידוע למדענים מדוע יש בטנזניה שיעור כזה גבוה של לבקנים. כ-8,000 מהם רשומים בקהילת הלבקנים הטנזניים (TAS – Tanzania Albino Society), ארגון שהוקם ב-1981 לאחר שלבקנים ערכו הפגנות בדאר א-סלאם ודרשו מן המדינה להכיר בזכויותיהם. הארגון פועל גם בעשור הראשון של המאה ה-21, אך סובל מתקציב זעום העומד על פחות מ-15 אלף דולר בשנה[7].
טנזניה נמצאת קרוב לקו-המשווה ומשום כך הלבקנים סובלים מקרינה אולטרה-סגולה גבוהה במיוחד. רבים מהם מאבדים את מאור עיניהם, לוקים בסרטן העור ומתים עוד לפני שמלאו להם 30 שנה. הלבקנים סובלים מבעיות רפואיות רבות, אך מצוקתם נגרמת גם מבעיות תרבותיות וחברתיות עימן הם צריכים להתמודד. דוגמה לכך היא אי-רצון של מעסיקים להעסיקם עקב מגבלותיהם הפיזיות והאמונות התפלות הקשורות בהם[7].
ב-2007 אירעו בטנזניה ארבעה מקרי רצח של לבקנים בתקופה של 3 חודשים. ההרג היה תוצאה של אמונות תפלות כי איברי הלבקנים יכולים לשמש בטקסים אליליים[8]. על פי דו"ח של הצלב האדום מ-2009[9], יותר מ-50 לבקנים נרצחו בטנזניה בתוך פחות משנה בשל האמונות הללו. קברים של לבקנים חוללו ואיברי גופם הוצאו מקבריהם. משטרת טנזניה אף חקרה מקרים בהם הורים נחשדו ברצח של תינוקות לבקנים מיד לאחר לידתם מתוך בושה בהם והקלון שהם עלולים להטיל על המשפחה[7].
נכון ל-2011, מוערך כי בוצעו בין שבעים למאות מקרי תקיפה ורציחות, ורק בעשרה מן המקרים הקורבנות שרדו[1]. אלו רק התקיפות שאשר דווח עליהן, וניתן לשער כי היו מעשי תקיפה רבים נוספים. רבות מההתקפות בוצעו על ידי קהילות הדייגים שליד אגם ויקטוריה[5].
ב-2009 יצא הנשיא ג'אקאיה מרישו קיקווט (Jakaya Mrisho Kikwete) בקריאה פומבית לסייע למשטרה בפענוח מקרי הרצח בעזרת מסירת מידע אנונימי, אולם יבול המידע שהגיע היה דל. במקביל, הושק מבצע ממשלתי של חלוקת מכשירי טלפון סלולרים ללבקנים, על מנת שיוכלו לקרוא למשטרה במקרי חירום. עד 2011 חולקו כ-200 מכשירים. רבים מהלבקנים חיים באזורים כפריים מבודדים, ללא קליטה סלולרית, ורחוקים מכדי שהמשטרה תוכל להגיע אליהם בזמן אמת[1]. חברים בפרלמנט ושרים בממשלה גינו את הרציחות. ראש הממשלה מיזנגו פינדה (Mizengo Pinda) פרץ בדמעות בפרלמנט כאשר נאם כנגד הרג הלבקנים. פינדה הביע תמיכה בעונש מוות לרוצחים, אף על פי שהחוקה הטנזינאית אוסרת עונש מוות. פינדה גם אימץ ילד לבקן והבטיח כי הוא ישמיע את קול הלבקנים בממשלה[10].
מספר צעדים נעשו על ידי הממשלה על מנת להגן על האוכלוסייה הלבקנית. אישה לבקנית בשם אל-שאיימה קווי-גיר (Al-Shymaa Kway-geer) מונתה לפרלמנט הטנזני על ידי הנשיא כשרה לענייני לבקנים. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה של טנזניה שאישה לבקנית נמצאת בתפקיד בכיר. הנשיא הורה על פשיטה נרחבת וענישה מחמירה והפך את רצח הלבקנים לפשע נגד המדינה. בטנזניה קיים עונש מוות ואף על פי שלא יושם במשך 27 שנה, הנשיא הורה כי העונש יהיה מוות בתלייה. כ-175 רופאי אלילים, עוזריהם, מתווכים ולקוחות נעצרו, מתוכם חמישה שוטרים[5]. למשטרה נמסרו רשימות של לבקנים והם נדרשו לספק להם הגנה. קברים של לבקנים נאטמו באמצעות בטון. ילדים רבים הוכנסו לבתי ספר ייעודיים אשר שומרים על ביטחונם אל מול הסכנה הנשקפת להם. למרות צעדים אלה, רציחות הלבקנים לא נפסקו, ואומנם בוצעו מעצרים של חשודים רבים, אך רק במקרים ספורים הורשעו נאשמים בפרשות.
ב-2009 הנשיא והשרה הוציאו את רפואת האליל העוסקת בכישוף אל מחוץ לחוק, אך למעשה ספר החוקים של טנזניה קובע כי העיסוק ברפואת אלילים הוא חוקי. פעולות הממשל לא פתרו את הבעיה אלא דחקו את ביצוע הפשעים אל מדינות שכנות של טנזניה כמו אוגנדה ובורונדי, והמסחר באיברי לבקנים המשיך ללא מפריע בין גבולות המדינות[1]. מדובר בתעשייה משגשגת בה איברי הגוף מגיעים לאלפי ועשרות אלפי דולרים. סכום זה הוא גדול במיוחד, לאור העובדה כי ההכנסה השנתית בטנזניה עומדת על 800 דולר בלבד[5].
ההרשעה הראשונה שאי פעם התבצעה של רצח לבקנים בטנזניה התרחשה ב-23 בספטמבר 2009 בבית המשפט הגבוה לצדק בקאחאמה. ההרשעה הייתה בגין רצח והשחתת גופתו של ילד בן 14, מאטאזיו דוניה, שהותקף על ידי שלושה גברים ברובע בקומבה שבמחוז שיניאנגה בדצמבר 2008. הגברים לקחו את דוניה מביתו מאוחר בלילה ואז ביתרו את גופתו. אחד מהם נתפס כשברשותו רגלו של דוניה, ושאר חלקי גופו נמצאו מוסתרים בשיחים. הגברים התוודו על רצונם למכור את איברי גופו של דוניה לרופא אלילים. השלושה הורשעו ברצח ונידונו למוות בתלייה. ראש הקהילה הלבקנית בטנזניה, ארנסט קימאיה, קרא לשלטונות לבצע את עונש המוות בפומבי על מנת לשדר לאזרחים כי רצח הלבקנים הוא עניין רציני ותמך בעונש המוות שהוחל. אף על פי שזהות הרוצחים והשותפים לפשעים ידועה לקהילה, לא תמיד התושבים ששים לשתף פעולה עם המשטרה[2].
המצב בטנזניה מורכב מאוד ורבים מהפוגעים בלבקנים אינם מועמדים למשפט. חלק מן הסיבות הן כי פוליטיקאים רבים ושוטרים הם לקוחות של רופאי אלילים. שוטרים אף סוחטים כסף מרופאי אלילים על מנת שלא יעצרו אותם. מנגד, רופאי האלילים סוחטים את השוטרים כשהם מאיימים לפרסם כי השוטרים הם לקוחות שלהם[5]. המצב מורכב עד כדי כך שכתבת בשם ויקי נטטמה (Vicky Ntetema) שעבדה בשביל ה-BBC במסווה, חשפה רופאי אלילים ולקוחות רבים בחקירותיה, קיבלה איומים על חייה ונאלצה להתחבא[11]. היא כעת עובדת בשביל הארגון הקנדי "תחת אותה השמש" אותו הקים פיטר אש. יש המפנים אצבע מאשימה כלפי תעשיית הסרטים הניגרית אשר מפיקה סרטים אלימים בהם מככבים רופאי אלילים. הטענה היא כי תופעת הרצח והרדיפות אינה מקומית, אלא הובאה לטנזניה ממערב אפריקה[12].
רופאי האלילים נתפסים בחברה הטנזנית כמתווכים בין העולם הזה לבין העולם העל-טבעי וכ-98% מהאוכלוסייה מאמינה ביכולות המיוחדות שלהם[13]. שמם של רופאי האלילים הטנזנים ידוע ברחבי כל מזרח אפריקה ורבים מגיעים לטנזניה על מנת להיוועץ בהם. ייתכן ומשום כך מתנהל בטנזניה אחד השווקים הגדולים ביותר לסחר באיברים של לבקנים. רופאי האלילים פופולריים במיוחד באזורים עניים מכיוון שאין לאוכלוסייה החלשה גישה למרכזי בריאות מודרניים. כ-36% מאוכלוסיית טנזניה חיה מתחת לקו העוני, והפנייה לרפואה אלילית הופכת לדבר שבהרגל[11]. רופאי האלילים נחשבים אזרחים מכובדים במדינה, וטוענים כי שמם מוכפש עקב קומץ מהם השותפים לרציחות ולרדיפות, וכי שימוש באיברים של לבקנים אינו רפואה, אלא כישוף שחור. הם טוענים כי השיטות שלהם רפואיות ואינן קשורות לכישוף[12]. בטנזניה רשומים כ-15,000 רופאי אלילים, כ-3,000 מהם רשומים במחוז מוואנזא בלבד, יותר מבכל מחוז אחר[14]. מחוז זה, הנמצא בצפון-מזרח המדינה וגובל באגם ויקטוריה, הוא האזור הכפרי בעל אחוז הרציחות הגבוה ביותר בטנזניה. מוקדי התעשייה העיקריים שלו הם דיג וכריה במכרות. העוני והבורות נפוצים באזור הכפרי, ורופאי האלילים נתפסים כאוטוריטות מקומיות לענייני היום-יום, כמו יחסים בין-אישיים, מחלות ועצות בהחלטות עסקיות[1].
תופעת רדיפת הלבקנים שבשנות ה-90 התרחשה בקנה מידה נרחב, היא כתוצאה מהצטברות של מספר גורמים אשר קשורים להתנגשויות תרבותיות שהתרחשו במספר ממדים. ראשית, טנזניה ובפרט מחוז מוואנזא, חוו שינוי כלכלי כאשר החקלאות המסורתית הוחלפה בכריית מחצבים וזהב בתחילת שנות ה-80. שינוי חברתי דרמטי היה המעבר מחברה פטריארכלית בה מוקדי הכוח נמצאים אצל זקני ומכובדי הקהילה, לחברה שבה עברו מוקדי הכוח אל הצעירים השאפתניים שחיזקו את מעמדם בשוק הבינלאומי. השינוי הכלכלי-חברתי שאירע משקף גם את מערכת הערכים של הקהילה במוואנזא ובטנזניה כולה. ההשפעה הקפיטליסטית של צבירת הון עצמי וחיי עושר הפכה למושרשת במאווים של התושבים. אמונות מסורתיות בדבר יכולות הקסם של הרפואה האלילית הוחלפו ברצון לעושר, וצבירת הון הפכה לחשובה יותר מחיי בני אדם. מבחינה היסטורית הלבקנים לא נחשבו למביאי עושר או מזל, אלא תוארו כרוחות ושדים רעים. השינוי בתפיסה חל בעקבות השינוי החברתי, הכלכלי והערכי[1].
בעקבות מעשי הרצח נמלטו אלפי לבקנים מבתיהם הנמצאים בכפרים מבודדים אל מרכזים עירוניים, שם הם מרגישים בטוחים יותר. רבים ברחו לאזור דאר א-סלאם שנחשבת עיר מתקדמת ומודרנית. בדאר א-סלאם חיים בעיקר מוסלמים, אשר אינם מאמינים באמונות תפלות וברופאי אלילים. ייתכן ומשום כך לא תועדו רציחות של לבקנים באזור זה[2]. אחרים מוצאים מקלט בבתי ספר ובתי מחסה אשר הוקמו במיוחד על ידי השלטונות על מנת לשמור על ביטחונם.
השאלה המתבקשת היא מדוע מעשי הרצח והרדיפה לא פסקו, למרות המעורבות המקומית, הממשלתית והבינלאומית. המכשול המרכזי הוא שהממשלה הטנזנית מתעקשת על כך שהבעיה תטופל באופן חד-צדדי על ידיה. הממשלה פועלת באופן איטי למרות הלחץ הפנימי והחיצוני. המשטרה הוכיחה שוב ושוב כי היא מטפלת במקרים באופן לקוי ובלתי הולם, והחוסר בארגון ראוי חושף כי יש צורך בהתערבות חיצונית. הרצח האכזרי של לבקנים, ובייחוד הילדים הלבקנים, הובא לידי תשומת לב הקהילה הבינלאומית ב-2007 כאשר התרחשו לראשונה. המקרים זכו לגינוי בינלאומי אך לא ננקטו מעשים או הועלו הצעות מעשיות להפסקת ההרג והרדיפות. התקשורת טוענת כי הממשלה הטנזנית מתייחסת לרציחות כבושה שיש להסתיר, ומעדיפה להתעלם מהמקרים מאשר לטפל בהם[1]. דו"ח שפרסם "הצלב האדום" קרא לשינוי נרחב באמצעות מתן פתרונות שונים. על הממשלה לוודא כי ניתנת הגנה משפטית יעילה וראויה לאזרחים הלבקנים. הממשלה צריכה לקדם שימוש במערכות אדמיניסטרטיביות מקומיות על מנת לאתר לבקנים אשר מסתתרים ולהגן עליהם באזורים הפריפריאליים. הממשלה צריכה לנהל קמפיינים כנגד האפליה ולהרחיב את שירותי הבריאות השונים הניתנים ללבקנים. הדו"ח קרא גם למעורבות של הקהילות הבינלאומיות של "הצלב האדום" ולקיום שותפות עם הסוכנויות הממשלתיות, על מנת לפעול יחד כנגד אפליית הלבקנים. על הסוכנויות לספק חינוך בריאותי כגון: הגנה כנגד השמש ותמיכה נפשית ללבקנים. על הקהילה הבינלאומית לספק תמיכה טכנית לחברות המקומיות, אשר מעניקות עזרה ללבקנים במצוקה. הקהילה הבינלאומית צריכה לעזור ללבקנים לעבור אינטגרציה-מחדש בצורה בטוחה ונעימה חזרה אל החברה. עליהם לנתב עזרה בינלאומית ארוכת-טווח לפליטים מאזורי האגמים-הגדולים של אפריקה אשר נפגעו מהרדיפות[9].
ניגריה
תינוק לבקן במעון יום
התופעה של פגיעה באפריקאים לבקנים שכיחה יותר במזרח אפריקה, אך נראה שאינה מוגבלת לאזור זה בלבד. בניגריה שבמערב אפריקה דווח על שני מקרי רצח של פעוטות לבקנים. הרצח הראשון אירע בחודש אוקטובר ב-1999, בו נחטף על ידי שני גברים ילד בן שנה וחצי מידי אימו בשעה שהניקה אותו, ולמחרת בבוקר נמצאה גופתו ערופת הראש של הילד. רק לאחר כ-5 שנים, בפברואר 2005, הורשעו ברצח בבית המשפט הגבוה לצדק של ניגריה ארבעה גברים שהיו מעורבים במקרה והיו מוכרים לאמו של הילד. הרצח השני אירע בחודש מרץ ב-2011 בכפר אנגיו (Angyo) שבמדינת בניו (Benue), בו לכאורה אמא לשלושה ילדים ערפה את ראשו של הקטן בהם (בן שנה) בשל היותו לבקן. האם הורשעה ברצח בבית משפט השלום[15].
יש הטוענים כי תעשיית הסרטים הניגרית (שנייה בגודלה בעולם) אחראית לתפיסה החברתית לפיה רופאי אלילים הם אורים ותומים. השפעת המיתוסים בז'אנר "רופאי אלילים" (Witch Doctors) בסרטים הניגרים היא רחבה ומעצימה את מעמדם בחברה, דבר העשוי להוביל להשלכות שליליות על חייהם של אנשים פגיעים[16].
דרום אפריקה וסוואזילנד
הסלידה והפחד מלבקנים קיימים גם בדרום היבשת, אך רק מקרים ספורים של רצח או ניסיון לרצח לבקנים ידועים, ועל כן אזור דרום אפריקה לא מרבה להופיע בערוצי התקשורת בכל הנוגע לרדיפת לבקנים. בנובמבר 2010 נרצח כומר לבקן בדרכו לכנסייה בכפר קוואגאפונטיין (Kwaggafontein). בסוואזילנד, נרצחו שני ילדים בני 11 באוגוסט 2010. ניסיון הרצח האחרון עליו דווח אירע באפריל 2011, כאשר איש ביטחון ברח מחבורת אנשים, ולמזלו הייתה לו האפשרות לנעול את עצמו בחדר ביטחון. הוא ציין שהם צעקו לו שיש לו מזל כיוון שכבר יש "קונה" לראש שלו, ושהם יכולים להרוויח עליו הרבה כסף[15].
זימבאבווה
ב-2003 דווח בסוכנויות הידיעות על כ-15,000 אזרחים שחורים לבקנים בזימבאבווה, שלצד היחס העוין כלפיהם שהיה קיים כבר אז מצד אזרחים שחורים ולבנים כאחד (נקראו "מצורעים", "מקוללים", "רוחות רפאים"), החלו הנשים הלבקניות להיות קורבנות לאונס בקצב הולך וגובר, זאת מתוך האמונה שאם גבר הנגוע בנגיף ה-HIV (איידס) יקיים עם אישה לבקנית, הוא יוכל לרפא עצמו מהנגיף (אמונה זו מובילה רק להפצת הנגיף)[17]. ארגון ZIMAS, Zimbabwe Albinos Association – "התאחדות הלבקנים הזימבאבוואים", ערך סקר ב-2002 וגילה שאזרח זימבאבווה שהוא לבקן יחיה בממוצע עד לגיל 43, בהשוואה לגיל 57 של אזרח זימבאבווה שהוא שחור[4]. עם זאת, מצב הלבקנים בזימבאבווה בתחילת המאה ה-21 אינו חמור כמו מצבם של הטנזנים או לבקנים אחרים החיים במזרח אפריקה, זאת בעיקר הודות לעזרתה של ממשלת זימבאבווה שהחלה להשקיע בחינוך ובבריאות האזרחים באזורים הכפריים במדינה. אחדים מציינים שכמות הטרדות הלבקנים נמצאת בירידה, ויותר ילדים מבינים בתחילת המאה ה-21 מהי לבקנות באמת[18].
קניה
בקניה היו דיווחים על 7 מקרי רצח, האחרון שבהם אירע בדצמבר 2010: תינוק לבקן בן שלושה שבועות נרצח על ידי אמו, לאחר שבעלה איים עליה בגירושין, בטענה שהתינוק הוא רוח רפאים ואינו מזרעו. בשני מקרים אחרים שכמעט נגמרו ברצח, ניתן לראות בבירור את השפעת הקרבה הגאוגרפית של קניה לטנזניה ולסחר האיברים של לבקנים המתחולל בה. במקרה הראשון, באוגוסט 2010, נידון אזרח קנייתי בבית משפט השלום בטנזניה ל-17 שנות מאסר באשמת חטיפה (8 שנים) וסחר בבני אדם (9 שנים). הקנייתי ניסה "למכור" מכר לבקן שלו לרופאי אלילים בסכום המוערך בכ-180,000 פאונד, זאת במסווה של ניסיון לסייע לחברו הלבקן למצוא עבודה בקניה. זהו סימן חיובי לאוכלוסיית הלבקנים במזרח אפריקה, שכן הרשויות אכן מנסות להילחם בתופעת הסחר באיברי לבקנים, אך בקהילה שבמוואנזה שבצפון טנזניה הביעו אכזבה ששני העונשים ירוצו במקביל, כך שלמעשה המורשע הקנייתי ירצה בפועל רק 9 שנים בכלא[19]. במקרה השני, באוגוסט 2011 פרסם עיתון מקומי בניירובי דיווח על אב שנעצר באשמת סחר בבני אדם. במעצר התבררה האמת – האב היה בעיצומו של תהליך מכירת בתו הלבקנית לקונה טנזני עבור סכום לא ידוע. המשפט של האב עדיין מתקיים[15].
קונגו ובורונדי
מסקירה של מקרים בהם נרצחו בני אדם לבקנים למטרת סחר באיבריהם, ניתן לראות בבירור שרובם המוחלט קרו בטנזניה או במדינות הגובלות בה, ולכן למיגור תופעת הסחר באיבריהם של לבקנים בטנזניה יש חשיבות רבה לשלומם של לבקנים בכל אזור אפריקה המזרחית. גם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, השכנה לטנזניה אף היא, נעצר בנובמבר 2008 אדם שנשא עמו ראש של ילדה לבקנית. מאוחר יותר הוא הודה בפני המשטרה שהוא התכוון למכור את הראש "לפי משקל"[15]. בבורונדי שממערב לטנזניה דווח על 16 מקרי רצח של לבקנים.
תגובה בינלאומית
האיחוד האירופאי
בספטמבר 2008 התכנס הפרלמנט של האיחוד האירופי ופרסם את תגובתו לאירועי הרדיפה והרצח של האוכלוסייה הלבקנית שהתקיימו באותה השנה מאז חודש מרץ. על פי דיווחי תקשורת שאוששו על ידי ממשלת טנזניה, לפחות 25 לבקנים (בהם ילדים) נרצחו ובותרו, בעיקר באזור אגם ויקטוריה, במחוזות מוואנזא, שיניאנגה ומארה, בהם אחוז גבוה של לבקנים באוכלוסייה. הפרלמנט גינה את הרציחות ואת הסחר באיבריהם של לבקנים, וקרא לשלטונות המקומיים בטנזניה ולחברה האזרחית להגן על לבקנים. בנוסף, הפרלמנט האירופי קרא לממשלת טנזניה לקדם מודעות חברתית ולהפיץ מידע על לבקנות, במיוחד באזורים הכפריים הרוויים באמונות תפלות, כדי לטפל בבורות האוכלוסייה בנושא[20]. הפרלמנט אף התייחס לחשיפה של העיתונאית הטנזנית ויקי נטטמה (Vicky Ntetema), ועל כך שקיימת מעורבות משטרתית בנוגע לרציחות של לבקנים, וקרא לשלטונות הטנזניים לבצע חקירה מעמיקה לבדיקת הנושא. הפרלמנט פנה לנציבות האיחוד האירופי ולמדינות החברות באיחוד וקרא להן לפקח על מצב זכויות האדם של הלבקנים בטנזניה, ולתמוך בניסוח מדיניות ייחודית לטיפול בזכויות הלבקנים, שתהיה מבוססת על שוויון, חופש תעסוקה וגישה חופשית למוסדות חינוך ובריאות[21].
ארצות הברית
בפברואר 2010 בית הנבחרים של ארצות הברית קרא להעביר חוק המעלה על סדר היום את סיפורם של הלבקנים במזרח אפריקה. החוק האמריקאי מגנה את רצח הלבקנים במזרח אפריקה, ומביע את תמיכת אזרחי ארצות הברית בלבקנים במזרח אפריקה שהיו נתונים להתקפות. בית הנבחרים מכיר בכך שפגיעה באנשים בשל פגם גנטי למעשה מבטא פגיעה בזכויות אדם, וקורא לממשלות האזור (ממשלות טנזניה ובורונדי בפרט) לפעול באופן מיידי למיגור התופעה, ולהבאת הפושעים הקשורים בה לצדק. החוק גם קורא לממשלות אפריקה, גופים בינלאומיים ולממשלת ארצות הברית לתמוך באופן פעיל לחינוך לבקנים בנושא מניעת סרטן העור, ולחינוך תושבי מזרח אפריקה על האמת המדעית של לבקנות, ועל הצורך במיגור האפליה של לבקנים בחברה. לבסוף, החוק קורא לממשלת ארצות הברית לספק סיוע הומניטרי ללבקנים במזרח אפריקה[22].
קנדה
באוקטובר 2011 חבר הפרלמנט מארק וואראזה הביא בפני בית הנבחרים הקנדי "בקשה משפטית" בנוגע למצבם של הלבקנים בטנזניה. הבקשה התקבלה פה אחד וכללה בתוכה מספר סעיפים: גינוי מעשי רצח וביתור גופם של ילדים ומבוגרים לבקנים; הבעת תמיכת העם הקנדי באוכלוסייה הלבקנית הנמצאת תחת מתקפה; הכרה בכך שהפגנת אלימות שכזו היא בגדר הפרה חמורה של זכויות אדם; קריאה לממשלת טנזניה לתפוס את האנשים שביצעו את הפשעים הללו ולהרשיעם; קריאה לממשלת טנזניה לפעול באופן מיידי כדי למנוע אלימות נוספת נגד לבקנים והבאתם לצדק של אלו שיפגעו בלבקנים בצורה זו[23]. חבר הפרלמנט וואראזה שיבח את מאמצו של ארגון "תחת אותה השמש", ארגון שפועל ללא מטרות רווח המקדם את רווחתם של אנשים עם מגבלויות[24], והכיר תודה למייסד הארגון, פיטר אש, באומרו ש"אש הוא נדבן ויזם נלהב.. מסירותו למטרה זו מהווה דוגמה לכולנו"[25].
למרות חקיקות והצעות חוק (כגון אלו שהוזכרו) מצד גופים מדיניים או על-מדיניים (האיחוד האירופי), אין המצב משתנה במדינות האפריקאיות בהן התופעה ממשיכה להיות חמורה. גינויים אלו אומנם חיוניים לטיפול בתופעה, אך אין בהם הצעה מעשית לסיומה, ומעבר לפנייה לממשלות העולם ולגופים הנוגעים בזכויות האדם, לא נעשה דבר בפועל כדי למנוע את המשך האלימות[1]. הנושא לא זוכה לתשומת לב רבה בתקשורת העולמית, וגם היום[26] נמשכות הרציחות והסחר באיבריהם של לבקנים, כאשר אלו המצויים בסכנה הגבוהה ביותר הם ילדים אשר נחטפים או מותקפים בשעות הלילה ואפילו בשעות היום בעודם מצויים ללא השגחה.
תגובת ארגונים לא-ממשלתיים (NGO'S)
קיימים גופים לא-ממשלתיים בינלאומיים ולאומיים רבים המסייעים או מנסים לסייע לאוכלוסיית הלבקנים באפריקה, בין אם בעיות הלבקנים היא עיסוקם העיקרי (גופים כמו ארגון NOAH האמריקאי, הארגונים TAAM, TAF, TAS, GAPA ו-ZIMAS, הפועלים באופן פרטני במדינות מאלאווי, ניגריה, טנזניה, גאנה וזימבאבווה בהתאמה) ובין אם הם גופים לשמירה על זכויות אדם אשר בעיית הלבקנים נכנסת תחת המטרייה הכללית שלהם. הארגונים הלאומיים למען שחורים לבקנים פועלים בעיקר במישור המאבק מול ממשלתם: דרישה להכרה בלבקנות כמוגבלות, הסרת מכסים ומיסים שונים הפוגעים באטרקטיביות של תרומות מבחוץ, הפחתה משמעותית של מיסים על מוצרי הגנה מן השמש כדי שיותר לבקנים יוכלו להרשות אותם לעצמם, סיוע ברכישת משקפיים מיוחדות המסייעות ללבקנים לראות במידה טובה יותר, שדרוג מערך הבריאות כדי שיוכל לסייע ביעילות לבעיות הבריאות הייחודיות של לבקנים וחינוך האוכלוסייה לסובלנות כלפי הלבקנים[27].
לצד פעילות זו של הארגונים הלאומיים הפועלים בעיקר כל אחד בארצו, ישנו ארגון אחד בינלאומי שבולט מעל כולם, והוא ארגון "תחת אותה השמש" (UNDER THE SAME SUN)[28], אותו ייסד כאמור פיטר אש, פילנתרופ קנדי ולבקן בעצמו. חלק מהפעילות השוטפת של הארגון הוא פרסום עדכונים תקופתיים על מצב רדיפת הלבקנים במדינות יבשת אפריקה (תוך שימת דגש על המצב הקשה בטנזניה), סיוע בריאותי, כלכלי ומשפטי לנפגעים אל מול הרשויות המקומיות והעלאת הבעיה החמורה של הלבקנים באפריקה על סדר היום העולמי[13]. לארגון יש קרן השקעות הפועלת בעיקר לשם שיפור חייהם של הלבקנים הטנזניים, ואף הוקם משרד של הארגון בטנזניה, הפועל בארבעה מישורים: מתן אפשרות לקבלת מלגת לימודים לתלמידים לבקנים; עיסוק בחינוך על לבקנות והזמה של מיתוסים המובילים לאפליה ולרצח; דאגה לכך שלבקנים שהתקבלו למלגת החינוך יקבלו אמצעי סיוע לראייה לקויה ומשחות להגנה מפני השמש כדי למזער סיכויים לסרטן העור, ובמקרה של סכנת חיים, התוכנית תדאג לעשות כל שביכולתה כדי להבטיח את שלומו של התלמיד; המשרד עושה שימוש במדיה כדי להעביר מסרים ברמה לאומית ובינלאומית על צרתם של הלבקנים של טנזניה, וכדי לחנך על זכויות אדם[24].
בספטמבר 2009 עלה פיטר אש על דוכן הנואמים בוועידת מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם[29], וציין שבשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 ישנם לבקנים באזורים מסוימים באפריקה שהם קורבנות של אמונות דתיות קדומות, הגורסות שלבקנים אינם אנושיים אלא רוחות רפאים, או שהם אנשים מקוללים המטילים בושה. עוד ציין אש שאפליות גזעניות כנגד לבקנים משתוללות באפריקה, וזו הסיבה שגרמה לו לייסד את הארגון "תחת אותה השמש". אש שיבח אז את ראש ממשלת טנזניה, מיזנגו פינדה (Mizengo Pinda), שמסייע לטפל בטבח המבוצע בלבקנים, אך ציין שעוד עשרות משפחות ממתינות לקיום צדק בטנזניה, ומאות אלפי לבקנים באזורים רבים באפריקה עדיין תרים אחר שוויון גזעי. לבסוף קרא אש למועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם לשקול להקים צוות חקירה מיוחד שיבחן את התקיפות של לבקנים באפריקה, ויספק שירותים משפטיים אם יזדקקו להם.
באוקטובר 2011 פרסם הארגון עדכון[26] על מצבם החמור של הלבקנים בטנזניה, ובו הארגון גם קרא להבאתם לצדק של הפושעים שביצעו את הזוועות באזרחים הלבקנים. בנוסף, הארגון הפציר בשלטונות טנזניה להבין את חומרת המצב ולטפל באופן גורף בטבח הנמשך, וקרא לתקשורת, לאזרחי טנזניה ולארגונים לא-ממשלתיים נוספים להתגייס למען הלבקנים בטנזניה.
בעדכון זה, התייחס ארגון "תחת אותה שמש" גם למצבה הרעוע של מערכת החינוך הממשלתית ומערכת הבריאות במחוז שיניאנגה שבטנזניה, כאשר ציין שבעלי מקצוע כגון מורים ורופאים מפגינים בורות חמורה שיוצרת סטיגמות, ואלו גורמות למותם של אלפי אזרחים טנזנים לבקנים.
עזרה רפואית בינלאומית ראשונית
אנשים לבקנים סובלים מבעיות רפואיות רבות עקב חוסר בפיגמנט הנקרא מלנין. פגם גנטי מונע מתאים הנקראים מלנוציטים מליצר את המלנין שנותן לעור לשיער ולעיניים את צבעם, ומסייע בהגנה על תאי הגוף מפני קרינת השמש (הקרינה האולטרה-סגולה). לבקנים נכווים בקלות, קמטים וגידולים מופיעים בפניהם ובעורם בעודם בגיל צעיר יחסית והסיכוי לסרטן העור גובר. בשל הסכנות הללו מהשמש, על לבקנים לנקוט באמצעי זהירות כדי למנוע פגיעה בעורם, זאת על ידי שימוש במשחות הגנה מהשמש עם מקדם הגנה גבוה מהרגיל, חבישת כובעים ולבוש בגדים ארוכים להגנה מן השמש. לבקנים סובלים גם מדרגות שונות של בעיות ראייה (שלא ניתנות לתיקון באמצעות משקפי שמש רגילים), הנגרמות מהתפתחות לא-רגילה של רשתית העין ומתצורות לא רגילות של קשרים עצביים בין העין והמוח[30].
עזרה רפואית בינלאומית ניתנה לראשונה על ידי מומחה גרמני לרדיולוגיה, פרופסור אולריך קונרד הנשקה, שסייע ב-1972 בהקמתה של מחלקה אונקולוגית (מחלקת מחקר לגידולים ודרכי ריפויים) בשני בתי חולים הנמצאים בעיר דאר א-סלאם שבטנזניה: בית החולים Muhimbili ובית החולים Ocean Road. עד שנות השבעים היה קיים רק בית חולים אחד במזרח אפריקה שטיפל בסרטן העור, ומיקומו היה בניירובי שבקניה. הנשקה פעל להקמת בית חולים נוסף בעיר ארושה (Arusha) שבצפון טנזניה, אך נהרג בינואר 1980 בתאונת מטוס לפני שבנייתו הושלמה. טרם מותו, פרופסור הנשקה, שהיה מקורב לכמה ממטופליו הלבקנים, הבהיר להם את החשיבות הרבה בהקמת ארגון שייצג את בעיותיהם הבריאותיות והחברתיות של הלבקנים בטנזניה בפני המדינה. ואכן לאחר מותו של הנשקה, התאגדו לבקני טנזניה והפגינו ברחובות דאר א-סלאם, בדרישה להכיר במוגבלותם. כתוצאה ישירה של הפגנות אלו, הוקם בסוף 1981 ארגון TAS – Tanzania Albino Society, הפועל עד היום למען האוכלוסייה הלבקנית במדינה[7].
