בשבת 1930 בנתה החברה את ה-ראיין פורסום. יוצרו 3 יחידות.
מהמטוסים הראשונים של החברה היה הראיין ST או "Sport Trainer", מטוס דו-מושבי בעל כנף תחתית עם מנוע מנסקו B-4 "פיראט" בעל 95 כוח סוס. חמישה מטוסים נבנו עד 1935, אז הוחלף הייצור לראיין STA, מטוס אירובטי עם מנוע חזק יותר, מנסקו C-4 בעל 125 כוח סוס. למטוס זה היה די כוח לביצוע תמרונים אווירובטיים, והוא זכה ב-1937 באליפות הבינלאומית לאירובטיקה. הראיין STA ספיישל המשופר יותר נבנה ב-1936, עם מנוע חזק יותר, מנסקו C-4S בעל 150 כוח סוס.
בנוסף לבניית המאמנים עבור ה-USAAF, בתי הספר לטיסה של ראיין אימנו מספר רב של טייסי ה-USAAF במהלך מלחמת העולם השנייה, ובכך הפכה עצמה לבית הספר לטיסה הפרטי הגדול ביותר בארצות הברית באותה תקופה.
מטלה אחרת הייתה פיתוח מטוס הקרב המתקדם FR פיירבול בעקבות חוזה שהעניק לה הצי האמריקני ב-1943. הפיירבול הונע במשולב על ידי מנוע בוכנה שהותקן באפו, ועל ידי מנוע סילון שהותקן בזנבו. 1,300 הוזמנו, אך רק 66 נבנו בטרם הסתיימה הלחימה ואף אחד מהם לא הופעל בלחימה. ראיין ייצרה גם נגזרת בעלת שילוב של מנוע טורבו-פרופ ומנוע טורבו-סילון, ה-XF2R דארק שארק, אולם אף הזמנה לא הגיעה.
לאחר מלחמת העולם השנייה
בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה, גיוונה ראיין את תחומי פעילותה, ובמשך תקופה קצרה אף בנתה ארונות קבורה.
מהנדסי ראיין תהו האם ה-FR-1 פיירבול, שכשהיה עם כמויות דלק קטנות היה בעל יחס דחף למשקל של 1, יהיה מסוגל להמריא אנכית. לשכת האווירונאוטיקה של הצי האמריקני העניקה ב-1947 חוזה לראיין לצורך בחינת אפשרות לפיתוח מטוס קרב סילוני הממריא אנכית. היה זה חלק מתוכנית לבדיקת התכנות שיגור כלי טיס מצוללת. ראיין ערכה בדיקות במטוס נשלט מרחוק מ-1947 עד 1951. ב-1953 העניק חיל האוויר האמריקני חוזה לראיין לפיתוח מטוס סילוני להמראה ונחיתה אנכית (VTOL), שניתן לו הכינוי X-13 ורטיג'ט. שני אבות טיפוס נבנו אולם חיל האוויר בחר להפסיק את פיתוח המטוס משום שלא היה לו צורך מבצעי בו.
ב-1968 החברה נרכשה על ידי טלדיין תמורת 128 מיליון דולר, ושנה מאוחר יותר הפכה לחברת-בת בשליטה מלאה של חברה זו. קלאוד ראיין פרש מתפקיד היושב-ראש עם רכישת טלדיין.
