רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שתי יצירות הביכורים שגַלַנָאקִי פרסמה היו ספרי השירה "שמח למרות הכול" (1975) ו"המחצבים" (1979).
לאחר מכן ראו אור שני ספרים מפרי עטה הנעים מבחינת סוגותיהם בין השירה לבין הסיפורת: "העוגה" (1980) ו"איפה חי הזאב" (1982). למן פרסום ספרים אלה ואילך נטשה גלנאקי כליל את השירה, ואם כי בסיפורת שכתבה ניכר קולמוס המשוררת עד עצם היום הזה, הרי למן אמצע שנות השמונים ואילך לא פרסמה שירים חדשים.
ספר הסיפורים הממוקד בהיסטוריה של כרתים, "סיפורים שמרכזם זהה" (1986), קדם בשלוש שנים לרומן הראשון שכתבה גַלַנָאקִי ושבו קנתה את תהילתה, "חיי איסמעיל פריק פשה" (1989), הספר היווני הראשון שנכלל ברשימת אונסק"ו ליצירות מופת בנות-זמננו.
מאוחר יותר פרסמה רֵאָה גַלַנָאקִי את הרומן "אחתום בשם לואי" (1993), את המסה "מלך או חייל?" (1997), את הרומנים "אֶלֵנִי או אף אחד" (1998), "מאה שנות מבוך" (2002) ו"מים שקטים חודרים" (2006) ואת קובץ הסיפורים "יד כמעט תכלת" (2004).
