המלחמה שהכריז הסולטאןאבדילהמיט הראשון על רוסיה ב-16 באוגוסט1787 הייתה ניסיון נוסף למנוע את התפשטותה של רוסיה דרומה אל נחלות האימפריה העות'מאנית בקווקז ומערבה אל ארצות הים השחור והבלקן. הסכם קוצ'וק קאינרג'ה, עליו חתם אבדילהמיט לאחר המלחמה הכושלת שניהל קודמו, הסולטאן מוסטפא השלישי, העניק לרוסים גישה ישירה לים השחור ומעבר חופשי בדרדנלים. זאת ועוד, חצי האי קרים, שהיה בעבר בשליטת טורקיה, זכה להלכה לאוטונומיה אך היה למעשה פרוטקטורט רוסי. חתרנותה של רוסיה תחת השלטון הטורקי בקרים, הקמת בסיס רוסי ימי בסבסטופול וייסוד עיר נמל חדשה בחרסון הגבירו עוד יותר את המתיחות בין הסולטאן לצארינהיקטרינה הגדולה. ב-1787, שלוש שנים לאחר חתימת ההסכם, החליט הסולטאן להחזיר לעצמו בכוח את השטחים שאיבד ולסלק את הרוסים מן הים השחור. הלחימה התנהלה בין צבאות רוסיה ואוסטריה לבין הצבא העות'מאני ובין צי הים השחור הרוסי לבין הצי העות'מאני. הסולטאן אבדילהמיט הראשון מת ב-1789, בעיצומם של הקרבות, ואת כסאו ירש סלים השלישי.
קרב קאליאקרה הצטרף לשורת מפלות שנחלו הטורקים ביבשה ובים במהלך המלחמה והוא אף חתם אותה. ביוני 1791 יצא מקונסטנטינופול צי מלחמה בפיקוד חוסיין פאשה. חלק ממנו הפליג אל ורנה וחלק נוסף נשלח לסייע לאנאפה שהייתה נתונה אותה שעה להתקפה עזה של צבא רוסי. הידיעות על הפלגת השייטת לאנאפה הגיעו לאוזניו של אדמירל אושאקוב בסבסטופול. הוא רדף אחריה, אך לא הצליח להשיגה ושב לנמל. השייטת העות'מאנית הגיעה לאנאפה ב-4 ביולי, יום אחד בלבד אחרי שנכבשה על ידי האויב, ולכן שבה בידיים ריקות והצטרפה אל עיקר הצי בוורנה. ב-8 ביולי שוב יצא אושאקוב לים. פריגטות הסיור שלו גילו את אוניות האויב עוגנות דרומית לכף קאליאקרה, ומיד ניתנה הפקודה לתפוס עמדות קרב.[1]
מהלך הקרב
קרב כף קאליאקרה היערכות הכוחות ותחילת הלחימה
קרב כף קאליאקרה הלחימה
אוניות הטורקים עגנו בחסות כף קאליאקרה בשלוש שורות מקבילות: בשורה הקרובה לחוף ניצבו ספינות הקרב מדרג נמוך וכלי השיט הקטנים, שלא היוו בשעת קרב חלק מהמערך הטורי הסטנדרטי; בשורה הבאה עגנו 10 ספינות-קרב מאלג'יר וטריפולי בפיקוד האדמירל האלג'יראי סעיד עלי. חוסיין פאשה, הקפודן פאשה – מפקד הצי העות'מאני, ניצב עם 18 אוניות הקו שבפיקודו בשורה השלישית, הפונה אל הים הפתוח.
הצי הרוסי עשה את דרכו בשלושה טורים מקבילים בני שש אוניות-קו כל אחד, בהתאם לחלוקה הטקטית של הטור העורפי בשעת קרב לשייטות חלוץ, מרכז ומאסף. אחריהן שטו כלי השיט הקטנים יותר. כיוון הרוח הכתיב את מהלכי שני הצדדים, ומאחר שנשבה באותו זמן רוח צפונית, סבב האדמירל הרוסי את הכף והתקרב אל אויביו ממזרח. השעה הייתה 2:45 אחרי הצהריים. אושאקוב בחר להוביל את אוניותיו בין שייטת כלי השיט הקטנים של האויב לבין היבשה, לעמדה שהייתה מסוכנת בשל הקרבה למים רדודים, החשיפה לתותחים שהוצבו בחוף והעדר האפשרות לסגת בשעת הצורך במורד הרוח. ברם, הסיכון היה מחושב. אוניותיו נהנו מיתרונות צד הגלי, ובראש ובראשונה יוזמת ההתקפה ועיתויה. אוניות הקו הטורקיות היו משותקות למעשה, כי לא יכלו להשיב אש כשספינות מן הצי שלהן חוצצות בינן לבין האויב. הופעתו הפתאומית של הצי הרוסי חוללה מהומה בקרב האוניות הטורקיות, ומשניתן האות להרים עוגנים ולצאת לים, התנגשו אוניות אחדות זו בזו והבלבול היה רב. בסופו של דבר הצליחו הטורקים להיערך בטור ולשוט מזרחה אל הים הפתוח, כשהשייטת של סעיד עלי בראש ואוניות חוסיין פאשה בעקבותיה.
תגובת אושאקוב לא איחרה לבוא. הוא אותת לאוניותיו לסוב לאחור, ולעבור משלושה טורים מקבילים לטור אחד המקביל לזה של האויב. סעיד עלי, שהוביל את הצי הטורקי ואוניותיו הקדימו את הטור הרוסי, החליט לנצל הזדמנות זו כדי לכפול את אוניות החלוץ של האויב.[2] אדמירל אושאקוב, על סיפונה של אוניית הדגל "רוז'דסטבו כריסטובו" (84), הרביעית בשייטת החלוץ הרוסית, מיהר לסכל זאת. הוא יצא עם אונייתו מן הטור, חצה את דרכה של אוניית סעיד עלי לפני חרטומה ואילץ אותה להתרחק אל צד החסי.[3] באותו זמן החלה הלחימה גם בין יתר אוניות הצי, שנמשכה תוך כדי תנועה דרומה. לאחר כארבע שעות, ב-8:30 בערב לערך, פסקה הלחימה. הצי הטורקי החבול שב בחסות החשיכה אל קונסטנטינופול. אומנם אף אחת מאוניותיו לא טובעה, אך התרונה של אחדות מהן ניזוקה קשות. הרוסים גם הם לא איבדו אף כלי שיט, ורק אונייה אחת - "אלכסנדר נבסקי", נפגעה.[4]
אחרית הקרב
המפלה בקרב כף קאליאקרה חתמה למעשה את המלחמה. עוד באותו יום הוסכם על שביתת נשק, וחודשים אחדים אחר כך, ב-9 בינואר1792 נחתם ביאסי הסכם שלום בין הצדדים.
גלריה
הסולטאן אבדילהמיט הראשון, מת ב-1789, בעיצומה של המלחמה.
הסולטאן סלים השלישי, יורשו של אבדילהמיט
אדמירל פיודור אושאקוב, מפקד הצי הרוסי בקרב קאליאקרה
הצארינה יקטרינה הגדולה
לקריאה נוספת
Anderson, R.C., Naval Wars in the Levant, 1559-1853. Liverpool, Liverpool University Press, 1952.
Anderson, M.S., The Eastern Question. London, Macmillan Press, 1966 (reprinted with corrections 1972).
^תמרון הכפילה (doubling, to double) נועד לרכז אש על חלק מאוניות היריב על ידי תקיפתו בו-זמנית משני צדדיו, הימני והשמאלי.
^תנועה טקטית זו נקראת "חציית T" (באנגלית Crossing the T). אוניית האויב חשופה במהלכה לאש אורכית קטלנית, כלומר למטח דופן הנורה לאורכה מכיוון החרטום; היא חסרת-ישע למעשה, משום שאינה יכולה להשיב אש כי תותחיה מצויים כולם בדפנות ולכן נאלצת לשנות קורס.
^חלק זה מתבסס על מקור אחד בלבד: R.C. Anderson, pp. 344-346.
.svg){kind=small}
.jpg)
