הניטור מבוסס על כך שבמחזור הנשימה, שואפים אוויר דל בפחמן דו-חמצני המגיע לתאי הגוף. כאשר המטבוליזם תקין, החמצן () משמש לשרפת גלוקוז בתא, תוצרי הלווי של התהליך הם, פחמן דו-חמצני () ומים () . עודפי פחמן דו-חמצני מגיעים לריאות ומפונים מהגוף בזמן הנשיפה. תהלך זה יוצר תבנית גל אופיינית של ריכוז פחמן דו-חמצני בגזי הנשימה[1].