את הקפטאן לובשים במהלך חגיגות המימונה והחינה המרוקאית, שכן הוא סוג של שמלה העשויה מבדים מבריקים ויקרים, הרקומים באלמנטים וברקמות מוזהבות ותכשיטים ואביזרים עשירים למיניהם. אליו מתווספים אצל הנשים כתר או סרט שיער וטול תואמים, ואצל הגברים תרבוש בגוון ארגמן.
היסטוריה
מקורו של הקפטאן בפרס ומשם התפשט והפך לפופולרי בכל העולם הערבי. קפטאנים נלבשו על ידי גברים ונשים כאחד, במיוחד על ידי מלומדים ופקידים בכירים שהיו חלק מהאליטה העירונית המרוקאית.[1] רוב הנשים העירוניות לבשו קפטאן בבית, שהוא חלוק ללא צווארון עם שרוולים רחבים. קפטאנים יכולים להיות עשויים מברוקד משי עשיר או מבד פשוט למדי.[2]
לכל אחת מהעיירות הגדולות הייתה וריאציה מסוימת של תלבושות מסוג זה, שהייתה מכוסה בטוניקה קלה.[3]
הקפטאן במרוקו
הבגד התפתח לשמלה נשית מסורתית, רקומה ומעוטרת בתכשיטים וחגורה תואמת סביב המותן. לכן, קפטאנים הפכו לחלק מהותי מהתרבות המרוקאית, הקשורים בדרך כלל לחגיגות ומסמלים את התגלמות האלגנטיות, המעמד והזוהר במדינה.[4]
מחקר איכותני שנערך בנושא רכישת קפטאן בקזבלנקה מצא כי נשים מרוקאיות משתמשות בקפטאן שלהן כדי לבטא זהויות שונות דרך שלבי חיים שונים. ראשית, רווקות צעירות המעוניינות להתחתן משתמשות בקפטאן כדי לבטא את הזהות האישית שלהן ולמשוך את תשומת ליבן של חֲמָיוֹת פוטנציאליות ולאו דווקא בני זוג פוטנציאליים. שנית, נשים נשואות משתמשות בקפטאנים כדי לבטא את הזהות המשפחתית שלהן. לכן, הן משקיעות זמן ומאמצים כדי לבחור קפטאן, ומנסות להתאים אותו לציפיות של חמותיהן. שלישית, נשים מבוגרות משתמשות בקפטאנים כדי לבטא את הזהות הקולקטיבית של הנשים המרוקאיות. בעת לבישת קפטאן בטקסי חתונה, הן ממלאות את תפקידן המיוחס מבחינה חברתית של שומרות המסורת.[5]