בפסיכואנליזה, קנאת פין מתייחסת לשלב בהתפתחותן של בנות, על פי המודל הפסיכוסקסואלי של זיגמונד פרויד, בו ילדות חוות חרדה כשהן מגיעות להבנה כי אין להן פין כמו לבנים. במסגרת תאוריה זו קנאת הפין מקושרת לתסביך אלקטרה.

פרויד טען כי הבנה זו מביאה לשינויים רבים בהתנהגותן לכיוון פיתוח זהות מגדרית נשית. בתאוריה הפרוידיאנית, שלב קנאת הפין מתחיל את השינוי מחיבור רגשי לאם, לתחרות עם האם עבור תשומת לבו, הכרתו וחיבתו של האב. התנהגות מקבילה קיימת אצל בנים כאשר הם מגיעים להבנה כי לנשים אין פין; פרויד כינה אותה חרדת סירוס (אנ').

למרות שהתאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית,^[1] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.^[2] קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.^[3][4]

בתרבות העכשווית משתמשים לעיתים במונח זה על מנת להתייחס לנשים שלכאורה היו רוצות להיות גברים; זאת למרות שבמקור אין הכוונה לקנאת פין של בנות במובן הפשטני והקונקרטי, אלא לחלק טבעי בהתפתחותם של ילדים.

פרויד הציג לראשונה את תאוריית העיקרון של העניין והקנאה בפין בכתבתו "על התאוריות המיניות של ילדים" (1908). העיקרון לא הוצג במהדורה הראשונה של ספרו המוקדם יותר "שלוש תרומות לתאוריית המין" (1905), אך תקציר של הכתבה משנת 1908 הוסף למהדורה השלישית של הספר בשנת 1915. בספר "על הנרקיסיזם" (1914) הוא מתאר כיצד כמה נשים מפתחות אידיאל גברי כ"הישרדות הטבע הגברי שהיה פעם בבעלותן".^{[דרוש מקור]} חשיבות המונח גברה כאשר פרויד פיתח בהדרגה את רעיונותיו על התפתחות המיניות של הילד, בין השאר את התאוריה על המעבר מהשלב הפאלי לשלב החביון (ראו המודל הפסיכוסקסואלי).

• טרנסג'נדר
• קנאה
• מיניות