לקלצ'ב הוענקו זכויות עיר בשנת 1366, ועד תחילת המאה ה-19 הייתה בבעלות פרטית. במהלך המאה ה-17 ניזוקה העיירה כתוצאה משריפה גדולה שפקדה אותה, ובהמשך, כתוצאה מפלישת האימפריה השוודית.
יהודים ישבו בעיירה מהמחצית השנייה של המאה ה-18, אך בין השנים 1823 ו-1862 נאסר על יהודים נוספים להתגורר בה, בשל קרבתה לגבול. טרם מלחמת העולם הראשונה פעלו בעיירה שני בתי כנסת ובית מדרש.
בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-1,000 יהודים, קרוב ל-40% מתושביה, והתקיימה בה פעילות ציונית.
לאחר כיבוש העיירה בידי הגרמנים בספטמבר 1939, הוטלו על יהודיה גזירות שונות, ובהן חובת תשלום סכומי כופר, תוך לקיחת בני ערובה להבטחת התשלומים, החרמת רכוש ודירות וחיוב כלל היהודים בענידת סרט זרוע. בד בבד, נצטווה יודנרט שמונה בעיירה לספק לשלטונות עובדי כפייה יהודים.
ב-17 עד 18 באוגוסט 1940 גורשו כל יהודי העיירה למספר יישובים בסביבתה. רובם נרצחו לאחר מכן ביערות קז'ימייז' ביסקופי.