קיי-19 (באנגלית: K-19: The Widowmaker) הוא סרט קולנועאמריקאי מז'אנר סרטי המתח המספר על האסון הגרעיני שפקד את הצוללת הסובייטית K-19. הסרט לא מומן על ידי אולפן גדול (נשיונל ג'יאוגרפיק הייתה המשקיעה המרכזית), מה שהופך אותו לאחד הסרטים העצמאיים היקרים ביותר עד כה עם תקציב של 100 מיליון דולר.
אלכסיי ווסטריקוב (בגילומו של האריסון פורד) הוא קצין בחיל הים הסובייטי שקיבל את הפיקוד על צוללת גרעינית חדישה, K-19, בעיצומה של המלחמה הקרה בשנת 1961. המפקד הקודם של הספינה, קפטן מיכאיל פוליינין (בגילומו של ליאם ניסן) מורד בדרגה אחרי שטען כי הצוללת אינה ראויה עדיין לצאת להפלגה וכי יש בה עדיין כשלים. בנוסף, הצוות של הצוללת מדוכא, מאמין שהספינה 'מקוללת', ומעניק לה את הכינוי 'המאלמנת' (זה מקור שם הסרט). לא פחות מעשרה מבוניה נהרגו בתאונות הקשורות לפזיזות שבה הצוללת נבנתה, אבל גם תאונות מצערות אחרות. הרופא של הספינה נדרס על ידי משאית בהכנות האחרונות להפלגה, והוא ההרוג ה-11.
חששות פוליינין מבוססים היטב. חלקים אינם מותקנים עדיין, ציוד חסר וקצין הכור הגרעיני מודח על שכרות. הלחץ הפוליטי גורם לשלטון למנות מיד את ווסטריקוב ולהפליג עם הצוות שלו למעמקי האוקיינוס האטלנטי בכל מקרה, כדי לבחון שיגור טיל בליסטי בין-יבשתי שישמש אזהרה לארצות הברית, האויב הגדול של ברית המועצות. הרופא וקצין הכור המחליפים, שהובאו בדחיפות לצורך ההפלגה, הם מומחים הרבה פחות מקודמיהם בתפקידם, עובדה שתשפיע רבות על שיתרחש בהפלגה.
מבחן שיגור הטיל עובר בהצלחה, אבל דליפה הרסנית של מערכת הקירור בכור הגרעיני הצוללת מאיימת ליצור מספיק חום כדי לפוצץ את הכור הגרעיני של כלי השיט מה שעלול לגרום לפיצוץ גרעיני ולעורר מלחמת עולם שלישית.
ללא שום ברירה אחרת ובאמצעים דלים, מורה ווסטריקוב על המלחים לתקן את הנזק על אף התנגדותו של פוליינין והסכסוך בין השניים מסלים. חברי הצוות מצליחים לתקן את מערכת הקירור אך לא את הדליפה הרדיו-אקטיבית והצוות סובל מקרינה רדיואקטיבית. ווסטריקוב מחליט להתפנות למשחתת אמריקאית בסביבה, אבל צוללת רוסית מגיעה ברגע האחרון לחלץ אותם.
במהלך החקירה הרשמית של הממשל על אירועי הצוללת מחפים שני הקפטנים זה על זה ויוצאים זכאים.
בשנת 1989, בדיוק 28 שנים לאחר התאונה ואחרי שקיבלו הוראה לא להיפגש או לשוחח על האירועים נפגשים לראשונה ניצולי האירוע בבית הקברות שם קבורים חבריהם שלא שרדו את הקרינה בצוללת. ווסטריקוב מברך את המלחים ומודיע להם כי הוא ביקש לעלות את 28 המלחים שמתו מהקרינה לדרגת גיבורים, אך בקשתו נדחתה בגלל שהתקרית הייתה בתרגיל ולא במלחמה.
כינוי הצוללת בסרט היה "הסוף ההוליוודי" אולם הוא היה בשימוש בסרט בלבד ולא במציאות. התאונה הגרעינית המתוארת בסרט העניקה את הכינוי הרשמי "הירושימה" לצוללת. מפיקי הסרט הודו לאחר מכן כי שם הסרט היה "אחת הטעויות הגדולות ביותר שלהם".
המפיקים עשו כמה מאמצים כי לעבוד עם הצוות המקורי של K-19, אך אלה הסתייגו מהגרסה הראשונה של התסריט שקיבלו לרשותם.[1] לאור בקשתם שוּנָה במעט התסריט, כמה סצנות נחתכו ושמות אנשי הצוות הוחלפו לבקשת בני משפחותיהם.
ההבדל המשמעותי ביותר בין העלילה לבין אירועים היסטוריים היא הסצנה שבה זרק הקפטן כמעט כל כלי נשק קל של צוללות למים מתוך דאגה על האפשרות של מרד. בסרט עצמו כן מתואר ניסיון מרד.
