קוֹמְנֶנוֹס (ביוונית: Κομνηνός,נקרא גם "קומנינוס", כמו ביוונית המודרנית, ברבים Κομνηνοί ; בלטיניתComnenus, ברבים Komnenoi או Comneni) הייתה משפחת אציליםיוונית ביזנטית, ששלטה באימפריה הביזנטית מ-1081 עד 1185, ומאוחר יותר, תחת השם הקומנני הגדולים (Μεγαλοκομνηνοί, מגלוקומנני או מגלוקומניני) ייסדה ושלטה באימפריה של טרפזונטס (1204–1461).[1] באמצעות נישואי תערובת עם משפחות אצילים אחרות, בעיקר דוקאס (אנ'), אנגלוס (אנ') ופלאולוגוס (אנ'), השם קומננוס מופיע בין רוב בתי האצולה הגדולים של העולם הביזנטי המאוחר.
מקורות
ההיסטוריון הביזנטי בן המאה ה-11 מיכאל פסלוס דיווח כי מקור משפחת קומננוס מהכפר קומנה שבתראקיה - המזוהה בדרך כלל עם "שדות קומננה" (Κομνηνῆς λειμῶνας) המוזכרים על ידי יוחנן קנטקוזנוס בן המאה ה-14, השקפה המקובלת על חוקרים מודרניים. החבר הידוע הראשון במשפחה, מנואל ארוטיקוס קוממנוס (אנ'), רכש אחוזות נרחבות בקסטמונו (אנ') שבפפלגוניה, שהפכה למעוז המשפחה במאה ה-11. המשפחה נקשרה בכך במהירות לאצולה הצבאית החזקה והיוקרתית (דינאטוי (אנ')) של אסיה הקטנה, כך שאף על פי שהגיעה מתראקיה היא נחשבה ל"מזרחית".
החוקר הצרפתי מהמאה ה-17 דו קאנז' (אנ') העלה השערה שמקור המשפחה ממשפחת אצילים רומאית שבאה בעקבות קונסטנטינוס הגדול לקונסטנטינופול, אך אף על פי שיוחסין מיתולוגיים שכאלו היו נפוצים - והם אכן מעידים למשל על קלאןדוקאס (אנ') - היעדר מוחלט של כל קביעה כזו במקורות הביזנטים מנוגדת להשערתו של דו קאנז'. ההיסטוריון הרומני ג'ורג'ה מורנו (אנ') העלה השערה ב-1924 שמקורו של בית קומננוס היו ממוצא ארומני, אך גם דעה זו אינה מקובלת כיום. חוקרים מודרניים משערים שהמשפחה הייתה כולה ממוצא יווני (אנ').
עם עלייתם לכס המלכות, נישאו בני משפחת קומננוס עם בני שושלת דוקאס (אנ') הקודמת: אלכסיוס הראשון התחתן עם אירנה דוּקֶנה (אנ'), אחייניתו של קונסטנטינוס העשירי, קיסר האימפריה הביזנטית, שירש את איסאאקיוס הראשון בשנת 1059. לאחר מכן, הקלאן המשולב כונה לעיתים קרובות כקומננודוקהֶ (Κομνηνοδούκαι) וכמה אנשים השתמשו בשני שמות המשפחה יחד. כמה משפחות הם צאצאים מקלאן רחב יותר זה, כמו אנגלוס (אנ') ופלאולוגוס (אנ'), ואטאזס ולסקריס (אנ'). בתם הצעירה של אלכסיוס ואיירנה תאודורה הבטיחה את הצלחתה העתידית של משפחת אנגלוס על ידי נישואיה לתוכה: נכדיה של תאודורה הפכו לקיסרים איסאאקיוס השני אנגלוס (שלט בשנים 1185–1195 ו-1203–1204) ואלכסיוס השלישי אנגלוס (אנ') (שלט בשנים 1195–1203).
באורח יוצא דופן שלט אלכסיוס במשך 37 שנים, ובנו, יוחנן השני שלט במשך 25 שנים, לאחר שחשף קונספירציה נגדו של אחותו, ההיסטוריונית אנה קומננה. בנו של יוחנן, מנואל הראשון, שלט עוד 37 שנים.
שושלת קומננוס ייצרה מספר ענפים. מכיוון שהירושה האימפריאלית לא הייתה בסדר קבוע אלא הייתה תלויה בכוח אישי וברצונות של השליט הקודם, היו כמה קרובי משפחה יכולים בתוך כמה דורות להציג את עצמם כטוענים לכתר. לאחר שלטונו של מנואל הראשון נקלעה שושלת קומננוס לקונספירציות ולמזימות כמו רבות מקודמותיה (והמתמודדים השונים בתוך המשפחה חיפשו כוח ולעיתים קרובות הצליחו להדיח את קרוב משפחתם הקודם); אלכסיוס השני, הקומננוס הראשון שעלה לשלטון כקטין, שלט במשך שלוש שנים וכובשו ויורשו אנדרוניקוס הראשון שלט במשך שנתיים, והודח על ידי משפחת אנגלוס תחת איסאאקיוס השני שבתורו הודח על ידי אחיו שלו, אלכסיוס השלישי, שאף עיוור אותו. בני קלאן אנגלוס הודחו במהלך מסע הצלב הרביעי ב-1204, על ידי אלכסיוס החמישי דוקאס, קרוב משפחה ממשפחת דוקאס.
קורות המשפחה לאחר מכן
מספר שבועות לפני כיבוש קונסטנטינופול על ידי הצלבנים בשנת 1204, ענף אחד של משפחת קומננוס נמלט חזרה לארצם בפפלגוניה, לאורך מזרח הים השחור והעורף שלו בהרי הפונטוס, שם הקימו את האימפריה של טרפזונטס. ה"קיסר" הראשון שלהם, אלכסיוס הראשון קומננוס (אנ'), היה נכדו של הקיסר אנדרוניקוס הראשון.[2] קיסרים אלו – "הקומנני הגדולים" (Μεγαλοκομνηνοί, מגלוקומנני ביוונית) כפי שהם היו ידועים - שלטו בטרבזון במשך למעלה מ-250 שנה, עד לשנת 1461, אז הובס דוויד קוממנוס (אנ') והוצא להורג על ידי הסולטאן העות'מאנימהמט השני. מהמט עצמו טען למוצא ממשפחת קומננוס דרך יוחנן טזלפיס קומננוס (אנ'). הענף הטרפזונטי של שושלת קומננוס החזיק גם בשמו של אקסוחוס (Ἀξοῦχος) כצאצאיו של יוחנן אקסוחוס (אנ'), אציל ביזנטי ושר של שושלת קומננוס הביזנטית. נטען כי נסיכה מענף טרפזונטס הייתה אימו של הנסיך יחיא (אנ') (נולד ב-1585), שלפי הדיווחים הפך לנוצרי אך בילה חלק ניכר מחייו בניסיון לזכות בכס המלכות העות'מאני.
כאשר הוקמה האימפריה המזרחית מחדש ב-1261 בקונסטנטינופול, היא נשלטה על ידי משפחה הקשורה קשר הדוק לקומננוס, משפחת פלאולוגוס (אנ'). בני משפחה זו שלטו עד כיבוש קונסטנטינופול בידי הטורקים העות'מאנים ב-1453.
