קודקס דרזדן

מידע כללי
שפת המקור	שפות מאיה
הוצאה
מספר עמודים	78

קודקס דרזדן הוא ספר מאיה עתיק שנכתב ביבשת דרום אמריקה, ומתוארך למאה ה-11 או ה-12. הקודקס מכיל מידע הנוגע לטבלאות אסטרונומיות ואסטרולוגיות, מידע על מפגשים של כוכבי לכת וירחים, התייחסויות דתיות, עונות השנה, מחלות ורפואה. זהו אחד הספרים הבודדים ששרדו מתרבויות מסו-אמריקה לפני הגעת האדם הלבן, לאחר שמאות אלפי ספרים דומים נשרפו על ידי כמרים ספרדים כ"עבודות שטן"^[1]. הקודקס התגלה מחדש בעיר דרזדן, גרמניה, ומכאן שמו הנוכחי של הספר. הוא ממוקם במוזיאון של ספריית המדינה הסקסונית. בעבר האמינו שהוא הספר העתיק ביותר ששרד מתרבויות דרום אמריקה, אך בספטמבר 2018 הוכח שקודקס מאיה ממקסיקו, שנודע בעבר כקודקס גרולייר, מבוגר למעשה בכמאה שנה.

הספר ספג נזקי מים חמורים במהלך מלחמת העולם השנייה. הדפים עשויים אמאטה (אנ') (סוג של נייר קליפת עץ), בגובה 20 ס"מ, וניתנים לקיפול בסגנון אקורדיון (קיפול מסך) בדומה למספר ספרים אחרים מהתקופה הפרה-היספנית; כשהקודקס נפתח הוא באורך 3.7 מטרים. הוא כתוב בהירוגליפים של המאיה ומתייחס לטקסט מקורי, שנכתב כשלוש או ארבע מאות שנים קודם לכן, המתאר את ההיסטוריה המקומית וטבלאות אסטרונומיות. הדפים מורכבים מנייר העשוי מקליפת עץ פנימית של זן בר של תאנה, Ficus cotinifolia, (Hu'un במאיה - מילה שהפכה מקבילה מבחינה סמנטית ל"ספר").

קודקס דרזדן תואר בהרחבה על על ידי ההיסטוריון הארכאולוג ג'יי אריק ס תומפסון(אנ') שפרסם מספר ספרים בנושא.^[1] תומפסון מתאר את הקוקס ככתבים של הילידים של חצי האי יוקטן שנמצא כיום בדרום מזרח מקסיקו. ההיסטוריונים של מאיה פיטר ג'יי שמידט (Peter J. Schmidt), מרסדס דה לה גרזה (Mercedes de la Garza) ואנריקה נלדה (Enrique Nalda) מאשרים זאת. תומפסון מצמצם עוד יותר את מקורו הסביר של קודקס דרזדן לאזור צ'יצ'ן איצה, מכיוון שסמלי תמונות מסוימים בקודקס נמצאים רק על אנדרטאות במיקום זה. הוא גם טוען שהטבלאות האסטרונומיות יתמכו בכך כמקום המוצא. תומפסון טוען כי ידוע שאנשי חצי האי יוקטן ערכו מחקרים כאלה בסביבות שנת 1200 לספירה. תומפסון מציין גם את עיצובי הקרמיקה הדומים באזור צ'יצ'ן איצה אשר ידוע כי פסקו בתחילת המאה השלוש-עשרה. ההיסטוריון הבריטי קלייב ראגלס מציע, בהתבסס על ניתוחים של מספר חוקרים, שהקודקס של דרזדן הוא עותק ונכתב במקור בין המאות השתים-עשרה והארבע-עשרה. תומפסון מצמצם את התאריך קרוב יותר ל-1200 ל-1250. הארכאולוג של מאיה, Linton Satterthwaite, מציב את התאריך שבו הוא נוצר לא יאוחר מ-1345.

בשנת 1739, יוהאן כריסטיאן גצה (1692–1749),[1] תאולוג גרמני ומנהל הספרייה המלכותית בדרזדן, רכש את הקודקס מבעלים פרטיים בווינה בעת שנסע לאיטליה. ההיסטוריון J. Eric S. Thompson משער שהקודקס נשלח כמחווה לקרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על ידי הרנן קורטס, מושל מקסיקו, שכן דוגמאות של כתבים מקומיים ופריטים אחרים של מאיה נשלחו למלך ב-1519 כשחי בווינה. הקודקס קוטלג בסופו של דבר בספרייה המלכותית של דרזדן ב-1744, שם הוא נותר מעורפל יחסית עד תחילת המאה העשרים.

אלכסנדר פון הומבולדט פרסם את עמודים 47, 48 ו-50–52 מהקודקס של דרזדן באטלס שלו משנת 1810 Vues des Cordillères et Monuments des Peuples Indigènes de l'Amérique, השעתוק הראשון של כל אחד מהעמודים שלו. ב-1831 פורסם העותק הראשון של הקודקס על ידי הלורד קינגסבורו (אנ') בספרו "עתיקות מקסיקו"(אנ'). בשנת 1828 זיהה קונסטנטין סמואל רפינסקי (אנ') את הספר ככזה שנבכתב על ידי בני המאיה על סמך הגליפים שלו שנראים כמו אלה שנמצאו בפלנקה. ההיסטוריון סיירוס תומאס (אנ') יצר קשר בין הקודקס למחזור 260 השנים ("אהו קאטון") של לוח השנה של המאיה ו-365 הימים בשנה. ראגלס מראה שבקודקס המאיה קשרו את לוח השנה של 260 הימים שלהם לגופים שמימיים, במיוחד נוגה ומאדים.

הקודקס מילא תפקיד מפתח בפענוח הירוגליפים של המאיה (אנ'). ב-1880, ארנסט וילהלם פורסטמן (אנ'), שהיה היסטריון, מתמטיקאי, בלשן וספרן מדרזדן, פרסם את העתק המלא הראשון של היצירה (מהדורת פקסימיליה). הוא פענח את קטע לוח השנה של הקודקס, כולל ספרות המאיה המשמשות בו. פורסטמן קבע שמספרים אלה, יחד עם ישויות אלוהויות ושמות ימים, קשורים ללוח השנה של המאיה וללוח הספירה הארוכה של המאיה(אנ'). בשנות ה-50 של המאה ה-20 השתמש יורי קנורוזוב (אנ') בגישה פונטית המבוססת על האלפבית דה לנדא (אנ') לפענוח הקודקס, ובשנות ה-80 עקבו אחריו חוקרים אחרים שביצעו פענוח נוסף על סמך מושג זה.

הפיזיקי ריצ'רד פיינמן מתאר כיצד הוא פענח חלק מהקודקס בעת ששהה בגואטמלה וקיבל עותק של הקודס ממוזיאון מקומי.^[2] הוא כיסה את התרגום הספרדי, וניסה לפענח את הכתב בכוחות עצמו. הוא הגיע למסקנה כי קו שווה הספרה חמש, מהו הסימן לאפס וכו'. הוא זיהה מחזורים של 360 ימים וכי פרצופים מסוימים מביעים ימים או שבועות מסוימים. במקום מסוים בקודקס חזר המספר 584, פעמים רבות והתחלק לכמה מחזורים של 236, 90, 250, ו-8. למספר 584 היו מקושרים סימנים שסימנו לדעת פיינמן ימים, ולכן הוא העריך כי לא מדובר בתיאור מיתלוגי כלשהו אלה בטקסט אסטרונומי. התברר לו כי כוכב הלכת נוגה מקיף את השמש פעם ב-583.92 ימים, ומכאן הוא העריך כי המחזורים השונים מתארים מופעים שונים של נוגה כפי שהם נצפים מכדור הארץ - ראשית הוא כוכב השחר, לאחר מכן הוא מסתתר מאחורי השמש, לאחר מכן הוא כוכב הערב, ולאחר מכן יש תקופה נוספת שאי אפשר להבחין בו שכן הוא נמצא בין כדור הארץ לבין השמש. ההבדל בין 90 ל-8 (תקופות נסתרות) הוא שנוגה נראה כנע הרבה יותר לאט ביחס לכדור הארץ כשהוא בצד הרחוק של השמש, לעומת מהירותו היחסית כשהוא בין השמש לכדור הארץ, וההבדל בין 236 ל-250, קשור לדעת פיינמן להבדלים בין אופק מזרחי ומערבי בארץ המאיה. טבלה נוספת שהוא גילה הייתה של 11,959 ימים, והתברר לו כי מדובר בטבלה לניבוי מועדי ליקוי ירח. הוא גילה בהמשך כי התרגום הספרדי היה שגוי לגמרי^[1]. החוקר הגדול של הנושא היה אריק תומספון

מדיה וקבצים בנושא קודקס דרזדן בוויקישיתוף

• קודקס דרזדן