בשנות שלטונו, קוג'ונג פעל להביא למודרניזציה בקוריאה כפי שאירע ברסטורציית מייג'י כדי למנוע כיבוש בידי האימפריות הקולוניאליות. הקמת האימפריה הקוריאנית נזקפת לזכותו אך לבסוף לא הצליח לשמור על עצמאות קוריאה אשר אמנם השתחררה מהשפעה סינית אך נפלה להשפעה רוסית ומאוחר יותר יפנית.
ביוגרפיה
מלך
קוג'ונג נולד בארמון מלוכה קוריאני בשנת 1852 והפך למלך קוריאה ה-26 משושלת ג'וסון עוד בהיותו נער צעיר בן 12. במהלך השנים הראשונות לשלטונו הייתה הסמכות המעשית בידי אביו, טאיון-גון, אשר כעוצר ניסה לחזק את המדינה ואת השפעתה כדי שלבסוף תשתחרר מהיותה מדינת חסות של שושלת צ'ינג אך באותו הזמן שמר על התבודדות מפני השפעה מערבית. כאשר נחטף טאיון-גון ונלקח לסין בשנת 1882 על פועלו נגד הצ׳ינג, השלטון בפועל עבר לידי מלכתו של קוג'ונג, מין (קיצור של מִיּוֹנְגְסוֹנְג), אשר הייתה רבת השפעה על בעלה והתנגדה לכל מאמצי המודרניזציה.
עקב התנגדותה ליפנים היא נרצחה על ידם כאשר השיגו השפעה רבה יותר ויותר בקוריאה בשנת 1895 לאחר מלחמת סין–יפן הראשונה. שנתיים לאחר מכן, במאמץ להציל את המדינה, קוג'ונג העלה את עצמו ממלך לקיסר ושינה את שם המדינה לאימפריה הקוריאנית (מג'וסון לטאהאן; "האן הגדול"), פעולות המסמלות את עצמאותה של קוריאה מסין.
קיסר
איור מסורתי של קוג'ונג משנת 1901.
מיד עם הקמת האימפריה חיזק קוג׳ונג את הקשרים עם האימפריה הרוסית כנגד ההשפעה היפנית. אולם במהלך מלחמת רוסיה-יפן בשנים 1904–1905 פלשה יפן לתוך קוריאה ואילצה את הקיסר לחתום על אמנה המאפשרת ליפנים להשתמש במדינה כבסיס של הצבא היפני הקיסרי ולהציב יועצים בממשלה. לאחר המלחמה הקימה יפן ממשלת בובות בקוריאה. בשנת 1907 נאלץ קוג׳ונג להתפטר לטובת בנו, סאנג'ונג לאחר שהתברר כי הוא שלח שליחים כדי לפסוק על עניין עצמאות קוריאה בוועידה השנייה של בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ). שלוש שנים אחר כך סיפחה יפן רשמית את קוריאה. מותו של קוג'ונג בינואר 1919 עורר שמועות כי הורעל על ידי היפנים, והלווייתו ב-1 במרץ שנת 1919 שימשה כתנופה לתנועת העצמאות.
יי ואנג, בנו החמישי של קוג'ונג, היה יליד 1877, והבן השני ששרד אחרי סאנג'ונג. עם זאת, כאשר סאנג'ונג הפך לקיסר לאחר שאביהם נאלץ להתפטר בשנת 1907, היפנים סירבו להפוך את יי ואנג לנסיך הכתר הבא, והעבירו את התואר לאחיו למחצה הצעיר, יוימין, שהועבר ליפן בגיל 10 וגדל, פחות או יותר כגבר יפני.
יי ואנג נודע כאדם עצמאי, עקשן ותומך עצמאות, מה שהבהיל את אדוניה היפניים של קוריאה. הוא בילה את חייו כנסיך הקיסרי אך לא יורש העצר ומטעם אביו נסע כשגריר למספר מדינות זרות, כולל הרפובליקה הצרפתית השלישית, האימפריה הרוסית, ארצות הברית, האימפריה הבריטית, ממלכת איטליה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, הקיסרות הגרמנית ואף יפן עצמה. בשנת 1919, עם מות אביו, עזר יי ואנג בתכנון הפיכה להפלת ממשלת קוריאה היפנית. היפנים גילו את העלילה המהפכנית ועצרו את יי ואנג בעודו במנצ'וריה. הוא הובל חזרה לקוריאה אך לא נכלא או נשלל מתאריו המלכותיים.
משפחה
לקוג'ונג היו 14 ילדים מהמלכה מין ו-7 פילגשות, 9 מהם נפטרו בשנה הראשונה לחייהם ושמם לא נודע ועוד אחד נפטר בצעירותו בגיל 12.
