האלבום מכיל אלמנטים של רוק מתקדם, ג'אז ורוק קל, ומכר יותר מ-30 אלף עותקים ברחבי ישראל.[דרוש מקור]
רקע
לאחר הצלחתה העצומה של כוורת עם האלבומים "סיפורי פוגי" ו"פוגי בפיתה" החליטה הלהקה לשנות את אופן העבודה על אלבומה הבא. בניגוד לשני האלבומים הראשונים, שהתבססו בעיקר על שיריו של דני סנדרסון, נטלו באלבום זה חלק כל חברי הלהקה וכל שיר נבחן בנפרד ונבחר (או נדחה) על ידי הצבעה. העבודה על האלבום נמשכה שישה חודשים כשהלהקה שהתה יחד בקיבוץגבעת חיים.
חברי הלהקה השונים נטו לסגנונות מוזיקליים שונים והכניסו השפעות חדשות אל תוך סגנונה המוכר. יוני רכטר, לדוגמה, נטה לרוק מתקדם ואף היה חבר באותה תקופה בהרכב ארבע-עשרה אוקטבות בעוד שאפרים שמיר ואלון אולארצ'יק נטו לג'אז. התוצאה יצרה את האלבום הרב גוני ביותר של הלהקה, אולם דווקא בגלל שיתוף פעולה רחב זה איבדה הלהקה את סגנונה המוזיקלי המובהק, דבר שאכזב מעריצים רבים והיה בין הגורמים לפירוק הלהקה לבסוף, בשנת 1976.[1]
שירי האלבום
מתוך 14 שירי האלבום, רק שניים חוברו על ידי סנדרסון באופן בלעדי - "האיש הכי מהיר" ו"אינספקטור פיקח" - שהציגו את סגנונו המוכר הכולל רוק מלודי והומורנונסנס. הומור המשיך לבלוט גם בשירים אחרים באלבום, ביניהם "גוליית", פרודיה על סיפור תנ"כי, "לו לו", "טנגו צפרדעים" ועוד.
השיר "העולם שמח" הולחן בסגנון הסמבה, סגנון שהתחיל להפוך לפופולרי בארץ באותה תקופה והתבסס על מעברים שבוצעו בהופעות. את השיר "שיעור מולדת" הלחין אפרים שמיר עוד כנער למילים בפולנית, והפזמונאי עלי מוהר חיבר מילים בעברית עבור האלבום. שיר זה, יחד עם שירים שקטים נוספים באלבום כמו "היא כל כך יפה" או "מדינה קטנה" לא התקבלו באהדה על ידי הקהל שציפה לשירים קצביים ולהומור, אך ברבות השנים הפכו לאהובים ביותר מבין שיריה של כוורת.
מהאלבום נמכרו 30,000 עותקים, כמות שהייתה משמעותית באותה התקופה אך נמוכה ביחס לאלבומיה הקודמים של הלהקה. הופעות הלהקה שעברו שינויים וחידושים התקבלו אף הן בהצלחה פחותה מזו שהייתה להופעה הקודמת. למרות זאת מעמדה הייחודי בציבור נשמר ובסוף שנת תשל"ה ותשל"ו זכתה הלהקה בפעם השלישית והרביעית ברציפות הן בתואר "להקת השנה" של קול ישראל וגלי צה"ל. וגם השירים שיצאו מהאלבום למצעדים היו במקומות הראשונים בשני המצעדים.
