ציד הסנרק (מסכת ייסורים בשמונה צירים) (באנגלית: (The Hunting of the Snark (An Agony in 8 Fits‏) היא בלדה מאת לואיס קרול, הארוכה ביותר מבין הבלדות שלו, בה מסופר על קבוצת הרפתקנים שיוצאים לצוד סנרק - יצור אגדי שטבעו לא ברור. זוהי אחת מיצירות האיגיון החשובות ביותר.

ב"ציד הסנרק" רמיזות לשיר הקצר ג'ברווקי מתוך מבעד למראה ומה אליס מצאה שם (במיוחד היצורים והלחמי המילים המופיעים בספר), אבל היצירה, שפורסמה ב-1876 בהוצאת מקמילן, עומדת בפני עצמה.^[1]

את הפואמה מלווים תחריטים של הנרי הולידי, שצייר תוך קשר צמוד עם קרול שפסק כיצד לצייר - כך לדוגמה הוא פסל ציור בו הופיע הסנרק, משום שאין לפגוע ביכולת הקורא לעצב את הברייה הבדוייה כמיטב דמיונו.

קבוצת הציידים מגיעה לארץ לא-נודעת. לאחר שחצו את הים, מודרכים על ידי מפת האוקיינוס של הכרוז – מפה שהיא דף חלק. האופה נזכר שדודו סיפר לו שאמנם לתפוס סנרק זה בסדר, אך יש להיזהר, כי אם הסנרק הוא מסוג בג'ום, "תיעלם בחשאי ולפתע פתאום". הם יוצאים לציד, שבמהלכו הקצב והבונה הופכים מאויבים לידידי-נפש, הבורר נרדם, והבנקאי יוצא מדעתו לאחר שה"פגעוברח" מתנפל עליו. בסיום צועק האופה שהוא מצא סנרק, אך כשמגיעים לשם השאר הם מגלים שהאופה נעלם באופן מסתורי, מבלי להותיר סימן.

מנהיג החבורה שהתארגנה למטרת ציד סנרק הוא הכרוז. מלבדו נמצאים בלן, כובען, בורר, יצרן ביליארד, בנקאי, קצב (שבקיא רק בהרג בונים), אופה (היודע לאפות רק עוגת חתונה), שמאי ובונה. במקור האנגלי שמות כל הדמויות מתחילים באות B, שהייתה חביבה על קרול. חלק מהתרגומים שימרו מאפיין זה בשל תאוריות שנקשרו בכך, אך אחרים ויתרו כדי להימנע מתרגום מאולץ. חבר הצוות המסתורי ביותר הוא הבלן, שהוא הדמות היחידה שאינה מופיעה בשום איור.

הכרוז	הבלן	הכובען	הבורר	השמאי
יצרן הביליארד	הבנקאי	הבונה	האופה	הקצב

בג'ום הוא סוג מסוכן של סנרק. יש ויכוח פתוח האם הבג'ום מסוכן לכלל הציבור או רק לאנשים מסוימים (ראו להלן). במקור, הסנרק המסוכן הזה נקרא בוג'ם – Boojum בציד הסנרק. המילה "בג'ום" היא תרגום של ניצה בן-ארי שנועד לשמור על פרשנות מסוימת של הספר.

הספר הוא בלדה בעלת כמה מאפיינים טיפוסיים לשירתו של קרול: הוא משתמש בכישרון רב בחריזה ובמשקל, צירופים נכונים תחבירית של מילים מומצאות, רצפי אירועים לוגיים – ותוכן איגיוני ברובו. זו בלדה ארוכה בהרבה מכל האחרות של קרול – בניגוד לאליס שהיא פרוזה שזורה בשירים מדי פעם, ציד הסנרק כולו חרוזים, מתחילתו ועד סופו. הבלדה מחולקת לשמונה פרקים ("צירים", במשמעות עווית של כאב. במקור fits - התקפים): אל החוף, נאום הכרוז, סיפורו של האופה, הציד, שיעורו של הבונה, חלום הבורר, גורלו של הבנקאי וההיעלמות.

קיימת מחלוקת לגבי השאלה האם קרול התכוון לקהל צעיר כשכתב את הספר. אין בו אף דמות צעירה, הוא קודר למדי וסופו רע ומר: נוסף לכך שהאופה נעלם, דעתו של הבנקאי נטרפת עליו - אירוע שמתואר בפרוטרוט. בדומה לכך, האיורים של הנרי הולידיי למהדורה המקורית הם קריקטורות עם ראשים לא פרופורציוניים ותווי פנים לא נעימים – בשונה מאוד מהאיורים של טניאל לאליס.

למרות זאת, קרול בהחלט חשב שהספר מתאים לפחות לילדים מסוימים. גרטרוד צ'טווי (1866–1951) הייתה הילדה החשובה ביותר בחיי המחבר, אחרי אליס לידל. גרטרוד היא שנתנה את ההשראה לציד הסנרק, והספר הוקדש לה. קרול התחבר עם גרטרוד ב-1875, כשהייתה בת תשע, בחופשה בחוף הים. ציד הסנרק ראה אור שנה לאחר מכן. כשהודפס הספר שלח קרול שמונים עותקים חתומים לילדות החביבות עליו. באופן טיפוסי, הוא חתם עליהם בשירים קצרים, שרבים מהם היו אקרוסטיכון של שם הילדה.

קרול התחיל לחבר את הבלדה מהשורה האחרונה שלה. ב-1887 הוא הסביר זאת כך: "הלכתי לי לבד על גבעה ביום קיץ בהיר אחד, כשפתאום צצה לי בראש שורה אחת משיר – 'כי הסנרק היה בג'ום, ניחשתם'. באותו רגע לא ידעתי מה זה אומר (גם עכשיו אני לא יודע) אבל כתבתי את השורה וזמן מה אחר כך חשבתי על הבית השלם, שזו השורה האחרונה שלו. וכך, בהדרגה, בכל מיני רגעים משונים במהלך השנתיים שאחרי כן, הצטרפה לה הפואמה יחדיו, וזה היה הבית האחרון שלה".

כי באמצע דבריו שלא באו עד תום,

ובאמצע צחוקו, כפי שחשתם,

נעלם בחשאי ולפתע פתאום,

כי הסנרק היה בג'ום, ניחשתם.

במבוא לציד הסנרק מעיר קרול כי "...פואמה זו קשורה במידת מה לשיר ג'ברווקי..." וממשיך ומסביר איך יש להגות מילים שכלל לא מופיעות בטקסט של הסנרק – סמרלחים ו-זחלצים קליחים (כך בתרגומה של רנה ליטוין לאליס). שמונה מילות איגיון אחרות מציד הסנרק הופיעו לראשונה בשיר ג'ברווקי. במכתב לחבר, קרול תיאר את ציד הסנרק כמתרחש ב"אי שבו מבקרים עוף הגבגב והבנדרצבט (שני יצורים נוספים המופיעים בג'ברווקי) – קרוב לוודאי הוא האי שבו הוכרע הג'ברווקי".

אין שום רישום או ציור של הסנרק שנוצר בתמיכת קרול. אנשים שניסו לדמיין את מראהו התייחסו בדרך כלל למילים שמהן כנראה הולחמה המילה. Snark באנגלית עשוי להיות חיבור של Shark ו-Snake, כלומר כריש ונחש (ומכאן שמות חלק מהתרגומים לעברית, שבהם נקרא הסנרק כרחש או כרנש). אפשרות אחרת היא שהמילה נוצרה משילוב של Snail ו-Shark, כלומר כריש וחילזון. קרול לא אישר או הכחיש אף השערה.

תאוריות רבות ומגוונות ניסו לשפוך אור על הטקסט או חלקים ממנו, החל בטענה שהסיפור הוא אלגוריה לחיפושו של האדם אחר האושר, וכלה בפרשנויות אנכרוניסטיות על הסיפור כמשל לחיים בצל פצצת האטום. להלן פירוט של כמה מהתאוריות.

התאוריה הנחשבת לרצינית מכולן גורסת כי האופה הוא בעצם המחבר. בטקסט יש מספר רמזים לפירוש זה. העובדה ששמו של האופה לא ידוע לחברי הצוות האחרים (כי הוא שכח אותו – רמז לקרול שכתב בשם עט) מעידה על חידה מסוימת. תיאור האופה בציר הראשון תואם תיאורים אחרים של קרול את עצמו (למשל, האביר הלבן ב-מבעד למראה ומה אליס מצאה שם, שנחשב בעיני חוקרים רבים לדיוקן עצמי של קרול). לואיס קרול היה בן 42 כשכתב את הבלדה. במבוא לספר מזכיר קרול את "חוק מס' 42 בספר החוקים". האופה הוא בגיל דומה (במקור האנגלי), כמוזכר בציר שלישי: סיפורו של האופה. לבסוף, לאופה היו "מ"ם-בי"ת ארגזים ארוזים בקפידה, על כולם כתוב שמו בשחור" (ציר ראשון), שהוא השאיר על החוף - חייו הקודמים, ככל הנראה.

כאמור, ציד הסנרק הוא ייחודי בין עבודותיו של קרול באורכו ובטבעו האפל, מה שמהווה בסיס רחב לניסיונות למצוא מסר אישי חבוי בספר. רבים מאמינים שמסר סמוי זה נמצא בבית החוזר:

הם חיפשו בזהירות ובעזרת אצבעון,

הם רדפו בתקווה ובקלשון.

הם איימו על חייו במלווה-ביטחון,

הם כישפו בחיוך ובסבון.

אבל אין תאוריה משכנעת שמסבירה אותו. קרול כתב פעם: "לעיתים תכופות אני מקבל מכתבים מנומסים מזרים גמורים שמבקשים לדעת אם ציד הסנרק הוא אלגוריה, או שהוא מכיל מוסר השכל חבוי, או שהוא סאטירה פוליטית, ולכל השאלות האלה יש לי רק תשובה אחת: 'אינני יודע!'".

לכאורה, כפי שכתוב בספר, הסנרק היה בג'ום. אבל מילותיו האחרונות של האופה הצוהל משאירות מקום לספק:

"זהו סנרק!" לאוזנם אז הגיע הצליל,

ושמחה אחזה בלבבות.

אחריו עוד שמעו צהלת צחוק וגיל,

ולבסוף, "זהו ב–" ולא עוד.

דעות האחרים חלוקות אם אכן שמעו את ההברה "ג'ום" לאחר זאת. לכן, אסכולה אחרת של פירוש הבלדה טוענת שלמעשה לא היה בג'ום, אלא הבלן בגד בכולם ורצח את האופה, וזה מה שהוא ניסה לספר להם בנשימת אפו האחרונה. הבלן הוא הדמות המסתורית ביותר בצוות; הוא מוזכר בקצרה בציר הראשון ובציר הרביעי, והוא חבר הצוות היחיד שאינו מופיע באף אחד מהאיורים המקוריים. גם סביר שלבלן תהיה טינה מסוימת לאופה, שנעל כמה זוגות נעליים זה על זה (ציר ראשון), אותם ניתן לראות באיורים.

יש לאורך הטקסט כמה רמזים שתומכים בתאוריה כי רק לאופה נשקפה סכנה מהבג'ום. בשום מקום לא נאמר שבג'ום עלול להיות מסוכן לשאר חברי הצוות. כשדודו של האופה מזהיר אותו מבג'ום, הוא אומר:

"אך אבוי, אחייני, הישמר מן היום,

אם הסנרק ממין בג'ום, שאז –

תיעלם בחשאי ולפתע פתאום,

לעולם לא נבין את הרז".

כשהכרוז שומע זאת הוא מופתע, ומתלונן שהאופה היה צריך לספר על זה קודם. מן הסתם היה על הכרוז להיות מודע לסכנות הסנרק, ולכן סביר שסכנה זו ייחודית רק לאופה.

לבסוף, תשובתו של הכרוז לאופה:

"לא תוכל לשער, עד כמה נצטער,

אם פתאום תיעלם לתמיד".

מה שמצביע על כך שהאופה נמצא בסכנה גדולה יותר מהאחרים.

לעומת זאת, נאום הכרוז מסתיים ב:

"שכן אם סנרק רגיל לא יזיק לאדם,

חובתי בכל זאת להודיע,

שיש זן של בג'ום–"

כך שהכרוז מודע לכך שבג'ומים מהווים סכנה כלשהי. ייתכן שהסכנה לאנשים כמו האופה פשוט גדולה יותר מאשר לאחרים. ביקורת נפוצה לתאוריה הזו היא שהיא איננה עקבית עם כמה עובדות שנרמזות בספר ובג'ברווקי.

ישנו ויכוח נוסף לגבי המשמעות שיש לייחס לאיורים של הולידיי בניתוח הבלדה. המתנגדים טוענים שהאיורים סותרים את הטקסט בכמה מקומות (כך למשל, לבונה אמורים להיות שיער ושפמות, אך באיורים הוא קירח) ולכן אין להסיק מהם הרבה. אחרים מזכירים שהאיורים הוכנו בשיתוף פעולה הדוק עם קרול, וחליפת המכתבים בינו למאייר יכולה ללמד על דעתו בנוגע לכל איור. למשל, מסתבר שלואיס לא התכוון ש"זהירות" ו"תקווה" מהבית החוזר הן שתי נשים, אבל פרשנות זו מצאה חן בעיניו בדיעבד. אף על פי כן, קרול השמיט איור של הבג'ום עצמו, כי רצה שהמפלצת תישאר ללא כל סימנים מזהים.

מאז פרסום הספר השתמשו במילה "סנרק" (וגם ב"בג'ום") בתורת הגרפים (ראו למשל סנרק (תורת הגרפים)), והיא גם הפכה לשמו של טיל שיוט גרעיני, SM-62 (אנ'). במונח "בג'ום" השתמשו גם בפיזיקה לתיאור תופעה (אנ') שהתגלתה בנוזל-על של הליום ובגבישים נוזליים, והוא גם השאיל את שמו לעץ שהתגלה בקליפורניה (שמו המדעי Fouquieria columnaris).

• גיבורי "הסנרק" הופיעו ביצירות אחרות. למשל, הכרוז וציד הסנרק מוזכרים בספרו של ג'ספר פורד, "באר העלילות האבודות".
• דאגלס אדמס חילק את תסכיתי הרדיו של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה ל"צירים", בהשראת "הסנרק".
• סירתו של ג'ק לונדון נקראה "סנרק", והוא תיאר את מסעו באוקיינוס השקט בספרו הפלגת הסנרק (1913).
• פרק בסדרת האנימה "עליסה בארץ הפלאות" המבוסס ברובו על שניים מספריו האחרים של קרול, היה פרק שבו כמה מתושבי ארץ הפלאות חיפשו את הסנרק, כשהוא נמצא תמיד אשם בדברים שלא תמיד עשה אותם.

• לואיס קרול, ציד הנחשוף, בתרגום דידי מנוסי, הופיע בחלקו בידיעות אחרונות, 24 בנובמבר 1961, עמ' 16.
• לואיס קרול, ציד הסנרק, בתרגום ניצה בן-ארי (איורים: דני קרמן), הוצאת שבא - ספריית מעריב (1989)
• לואיס קרול, מחפשים ת'סנרק, בתרגום יוני להב (איורים: אמי רובינגר) (2000)
• לואיס קרול, ציד הכרחש, בתרגום רבקה קנוהל (2003)
• לואיס קרול, ציד הכרנש, בתרגום אבנר שץ
• לואיס קרול, ג'ברווקי וצדים את הסנרק בתרגום ראובן וימר, ועוד, בספרו "משלי איגיון" (הוצאת דורון ספרים, תל אביב 2008)
• מרטין גרדנר, The Annotated Hunting of the Snark, הוצאת Norton & Company, ניו יורק, 1962

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: ציד הסנרק (אנגלית)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ציד הסנרק

• לואיס קרול, ‏ציד הסנרק, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• סיפור בהשראת 'ציד הסנרק' באתר בלי פאניקה
• הטקסט המלא עם האיורים המקוריים
• פולר טורי וג'ודי מילד, מאמר על ציד הסנרק (באנגלית)
• אבנר שץ, שוב צדים את הסנרק – על קונצרט המבוסס על הסנרק, בתרגומו
• ציד הסנרק, באתר OCLC (באנגלית)
• ציד הסנרק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)