בשנת תרצ"ח (1938) נשלח לדכאו יחד עם גיסו רבי נחום מרדכי מצ'ורטקוב. חסידי צ'ורטקוב הצליחו להוציאו משם ורבי צבי אריה עלה לארץ ישראל דרך פולין[1] והתגורר ברחוב מרכז בעלי מלאכה בתל אביב. בתל אביב החל להתנהג באדמו"רות, ואף שהיה פשטן בהליכותיו היה עורך שולחנות בדרכם של אדמו"רי רוז'ין.
בהוראת חמיו הוציא ספרים להפריך את ספרי גיסו, רבי מנחם נחום פרידמן מאיצקאן. בשנת תרצ"ג הוציא את ספרו "הטוב והתכלית" על תכלית האדם והדרך הטובה. בשנת ת"ש הוציא את ספרו "אמונה ודעת" בו מבאר את דרך השגת האמונה על פי השכל. ספריו זכו להערצת רבי משה פרידמן, האדמו"ר מבויאן קראקא. רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש, האדמו"ר מאמשינוב התבטא: "תל אביב לא יודעת להעריך מה יש בתוכה".
בשנת תשי"ז (1957) לאחר פטירת אחיינו רבי שלמה, התמנה על ידי חסידי צ'ורטקוב לכהן כאדמו"רם. נפטר בשנת תשכ"ח ונקבר בהר הזיתים.
השאיר בת יחידה, מלכה, שנישאה לרב פנחס ביברפלד (אנ'), רב במינכן ובנו של רבי חיים רב בברלין. בנם, הרב חיים מיכאל, מכהן כאדמו"ר מזלטיפולי-צ'ורטקוב בשכונת טוטנהאםלונדון.
לקריאה נוספת
מאיר הלחמי, תולדות החסידות בארץ ישראל, חלק א', בית רוז'ין.
