צֶ'נְוֵיי (בסינית מסורתית: 讖緯; בסינית מפושטת: 谶纬; בפין-יין: chèn wěi) הוא מושג המתייחס לספרי נבואה וספרי "חוטי ערב" ^{[דרושה הבהרה]} המשקפים גרסה מיסטית של הקונפוציאניזם. צורה זו של ספרות הייתה נפוצה בסין בימי שושלת האן.

"צֶ'ן" משמעו "נבואה" או "אות", והוא מתייחס לכתבים של אומנויות הכישוף והאלכימיה של תקופת שושלות צ'ין והאן. כתבים אלו מתייחסים לעקרונות הסודיים של אותות מבשרי טובה ומבשרי אסון, אשר התפתחו עם הזמן לפולחן עממי של דרישה באלים וניחוש אשר התקיים במקדשי אבות ומקדשים דאואידסטיים, ומשם עברו הפשטה לכדי קריאה במקלות במבוק שנפוץ גם כיום.

"וֵיי" היא ספרות שהתפתחה ממתן פרשנויות מרחיקות לכת לקלאסיקות הקונפוציאניות בימי שושלת האן. לאחר תקופתו של הקיסר גוָאנְג ווּ משושלת האן המזרחית דבק בהם הכינוי "הלימוד הפנימי", אולם במקור נקראו הכתבים הללו "הלימוד החיצוני".

לימודי צֶ'נְוֵיי משמשים גם לחיזוי עתיד פוליטי.

הערך מכיל כתב מזרח-אסייתי. כדי לראות את הכתוב בצורה תקינה, יש להתקין גופן סיני במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, ראו עזרה.

ערך זה הוא קצרמר בנושא סין. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.