בגיל 16 החל ללמד במסגרת של שיעורים פרטיים עברית ורוסית. כשהיה בן 19 פתח במקרוב חדר מתוקן להוראת עברית בעברית ובו פעל במשך שבע שנים. לאחר מכן עבר ללמד בעיר צאריצין (לימים סטאלינגרד). רעייתו עזרה לו בהוראה במסגרת החדר המתוקן. גם בביתם הקפידו לדבר בעברית. במקרוב שימש גם כמזכיר האגודה הציונית והיה בה פעיל מסור.
בסתיו 1909 עלה עם אשתו ובנו לארץ ישראל. לב-טוב עסק בהוראה בבית-הספר לבנות ביפו (1909), בבאר יעקב (1910-1915), ביסוד המעלה (1916-1919), במטולה וראש פינה (1920). עקב פרעות הערבים במטולה במרץ 1920 עבר למושבה עקרון ושם התגורר עד 1926. כשנוסד בית-הספר הראשון במושבה הרצליה, בשנת 1926, נתמנה למנהלו והתמיד בתפקיד זה עד סוף שנת 1948, כשיצא לגמלאות (בית הספר העממי שכן במבנה בו שכנה לאחר מכן עיריית הרצליה, ברחוב הנדיב). במשך השנים הרבות עזרה לו רעייתו בהוראה עזרה חיצונית, העניקה באופן התנדבותי שיעורים פרטיים לילדים בעלי קשיי למידה וילדי עולים חדשים מגרמניה ומארצות אחרות, שיד הוריהם לא השיגה לשכור להם מורה פרטי. אחרי שיצא לפנסיה לימד עברית לעולים חדשים במעברת הרצליה עד שנת 1960.
לב טוב הדגיש את החינוך לחקלאות ופעל להקמת גן בוטני עבור תלמידי בתי הספר בהרצליה. הגן הוקם ליד בית הספר היסודי של הרצליה בשנת 1952 ונקרא על שמו עוד בחייו[2].
בימי המשמרות למען עבודה עברית בכפר סבא היה לב טוב מראשוני המורים להתייצב במשמרות. לתמיהתו של המפקח על כך שהוא נוטש את משמרתו בניגוד להוראות שאסור למורה לעזוב את עבודתו כדי להשתתף בפעילות פוליטית ענה[3]:
"העבודה העברית הנה אחת העיקרים הציוניים, שעליו ייהרג ואל יעבור ... 24 שנים מחנך אני במושבות לעבודה עצמית ולעבודה עברית. מחנך אני כדרכי לא בנאומים אלא על ידי דוגמה ומופת. לולא השתתפתי עתה בהגנה על העבודה העברית, הייתי בעיני תלמידי כזקן שזקנותו ביישה את ילדותו, והייתי מאבד את כל דרכי כמחנך."
